1. תביעה להכיר במחלה הפסיכיאטרית כ"תאונת עבודה" - כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1995 (להלן - החוק) . 2. התובעת מבקשת לייחס את התחושות שפקדו אותה במהלך עבודתה ביום 25.6.08 ואשר בעקבותיהם היא פנתה לקבלת טיפול רפואי במיון בבית החולים "כרמל", לצעקות והערות פוגעות ומעליבות שהוטחו בפניה לטענתה על ידי האחראית עליה, במהלך אותו היום בעבודה. לטענתה, אירוע זה היה בבחינת "אירוע חריג" בעבודה אשר הוביל לרעידות ונימול ביד ורגל וטיפול ומעקב פסיכיאטרי כתוצאה מאירוע זה, ואף להתפטרותה מהעבודה לאחר 29 שנים. 3. בהחלטה מיום 6.12.12 קבע בית הדין כי יש להעביר את עניינה של התובעת למומחה רפואי על מנת שייתן חוות דעת רפואית, בשאלת הקשר הסיבתי בין תופעת הנימול ביד ופלג שמאל של גופה והפגיעה הנפשית ממנה היא סובלת לבין האירועים אשר פקדו אותה בעבודה ביום 25.6.08 . 4. ביום 6.12.2012 מינה בית הדין את פרופ' מירצה סיגל, לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין. 5. ביום 8.1.13 התקבלה חוות דעתו של פרופ' מירצה סיגל , אשר בה קבע, בין היתר, כי לאחר שעיין בחומר בהיסטוריה הרפואית של התובעת הגיע למסקנה כי: "- גב' הייתה מעורבת בתאונת דרכים כנהגת בתאריך 14.1.2008. מיד לאחר התאונה סבלה מכאבי צוואר וכתף ,כאבים בתנועות ורגישות דיפוזית בשרירי הצוואר והגב. אובחנה כסובלת מפגיעה של צליפת שוט ... . ראה רישומים 14/01/2008, 16/01/2008, 28/01/2008, 27/08/2008,1/09/2008. - בתקופה שלאחר התאונה מיום 14/01/2008,משך כשנה וחצי,התלוננה ... על כאבי ראש,סחרחורות,הרגשה של קור וחום בפנים,כאבים ברגל שמאל ,התקפים של רדימות ולעיתים חולשה בפלג גוף שמאלי מלווים בכאבים בצוואר,חולשה כללית,כאבים בגב תחתון המקרינים לרגל שמאל,טשטושי ראיה,ראיה כפולה,נדודי שינה,רגישות לרעשים,גלי חום,דאגנות יתר דיכאון וחרדה ... - המסקנה היא כי התובעת סבלה מתמונה קלינית אופיינית לפגיעה של צליפת שוט עקב תאונת דרכים. (ההדגשה במקור-נ.ח) קיימת סימפטומוטולוגיה ברצף במשך קרוב לשנה וחצי החל מהתאונה ב-14/01/2008. - האירוע בעבודה מיום 25/6/2008 התרחש בעת שהגב' אמיר עודה סובלת מתמונה קלינית של מצב נפשי האופייני לתקופה שלאחר פגיעה של צליפת שוט. לאחר האירוע בעבודה חשה הגב' אמיר ברע והתלוננה על אותם סימפטומים מהם סבלה קודם לכן והקשורים לפגיעתה בתאונת הדרכים . - עקב תלונותיה אושפזה עוד באותו היום במחלקה נוירולוגית,שם נשלל אירוע מוחי,ותלונותיה נקשרו בזיקה לתלונותיה הקודמות,אשר היו מוכרות מזה חודשים מספר. - במקרים רבים מתואר בספרות כי פגיעה של צליפת שוט עלולה להוביל לתסמונת פוסט טראומטית. אין לשלול את האפשרות כי גם במקרה זה סבלה התובעת מתסמונת פוסט טראומטית בעקבות תאונת הדרכים. - אין כל ספק כי התובעת איננה סובלת מתסמונת פוסט טראומטית בעקבות האירוע בעבודה. אבחנה של תסמונת טראומטית נשללת בהיעדר אירוע מסכן חיים. האירוע בעבודה ,שכלל צעקות ועלבונות, לא סיכן את חייה של התובעת וללא ספק לא גרם לתובעת לתסמונת פוסט טראומטית. - תסמיני הדכאון מהן סובלת התובעת אינם קשורים אף הם לאירוע בעבודה,ויתכן בהחלט כי אף הם תוצאה של סימפטומוטולוגיה נפשית בעקבות פגיעה של צליפת שוט. ... התובעת סבלה מסימפטומטולוגיה נפשית בעקבות פגיעה של צליפת שוט,החל מיום תאונת הדרכים, ולתקופה של לפחות כשנה וחצי. קיים תיעוד מיום 21 ליולי 2011 בו מתואר מצב דיכאון על רקע תסמונת פוסט טראומטית. אין כל קשר סיבתי בין המחלה או הפרעה נפשית ממנה סובלת כיום התובעת ובין האירוע בעבודה מיום 25.6.2008. לאירוע בעבודה לא היה כל השפעה על ההפרעה ממנה סבלה התובעת." 6. חוות הדעת של המומחה הועברה לצדדים, והם ויתרו על האפשרות שניתנה להם להגשת בקשות להפניית שאלות הבהרה למומחה, לפיכך התבקשו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב . 7. התובעת במסגרת סיכומיה טענה כי, המומחה השתמש במסגרת חוות דעתו בביטויים ספקניים ולא החלטיים כגון:"עלול להוביל" או "אין לשלול את האפשרות" , ודווקא בעניין הקשר הסיבתי בין המחלה לאירוע בעבודה עבר המומחה לפתע לקביעה נחרצת וחד משמעית:"אין כל ספק כי התובעת איננה סובלת מתסמונת פוסט טראומטית בעקבות האירוע בעיבודה" . לטענתה, גם אם נכון הוא שבספרות הרפואית נמצא שיש קשר בין צליפת שוט ותסמונת פוסט טראומטית -אין בסיס לכך שזה נכון גם ביחס לתובעת, לפיכך אין לקבל את קביעת המומחה ולו מחמת הספק . יודגש כי, רוב רובן של טענות התובעת היו בהקשר להכרה של האירוע בעבודה כ"תאונת עבודה" על פי משמעה בחוק הביטוח הלאומי,אולם משקבענו בהחלטה מיום 6.12.12 כי עניינה של התובעת יועבר למומחה יועץ רפואי מתחום הפסיכיאטריה לבחינת שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע בעבודה למחלה ממנה סובלת התובעת, לא היה מקום לחזרה על טענות אלה. 8. מנגד טען הנתבע כי, יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה שלפיה, אין כל קשר סיבתי בין האירועים בעבודת התובע מיום 15.6.08 לבין מצבה הנפשי ממנו היא סובלת. דיון והכרעה: 9. לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה, ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שאין להכיר בתובעת, כמי שנפגעה ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו של המומחה אשר קבע באופן חד משמעי כי : " אין כל קשר סיבתי בין המחלה או הפרעה נפשית ממנה סובלת כיום התובעת ובין האירוע בעבודה מיום 25.6.2008." וכי, " לאירוע בעבודה לא היה כל השפעה על ההפרעה ממנה סבלה התובעת ". המומחה נתן דעתו להפרעה נפשית שקדמה לאירוע בעבודה ביחס לתובעת, וקבע כי האירועים בעבודה לא השפיעו על מצבה הנפשי שקדם לאירועים בעבודה. במסגרת חוות הדעת, הסביר המומחה באופן מפורט כי התובעת סבלה מתמונה קלינית אופיינית לפגיעה של צליפת שוט עקב תאונת דרכים שעברה (פציעה הנגרמת בתאונת דרכים לצוואר כאשר הראש נזרק אחורה וקדימה באופן פתאומי), וכי קיימת אצל התובעת סימפטומוטולוגיה ברצף (סימפטומוטולוגיה נפשית נגרמת לאחר פגיעת צליפת שוט),במשך קרוב לשנה וחצי החל מהתאונה ב-14/01/2008. בהתבסס על תיקה הרפואי של התובעת, המומחה הגיע למסקנה כי, האירוע בעבודה התרחש ביום 25/6/2008 בעת שהתובעת עודה סובלת מתמונה קלינית של מצב נפשי האופייני לתקופה שלאחר פגיעה של צליפת שוט. על פי המסמכים הרפואיים, לאחר האירוע בעבודה חשה התובעת ברע והתלוננה על אותם סימפטומים מהם סבלה קודם לכן והקשורים לפגיעתה בתאונת הדרכים . עקב תלונותיה אושפזה התובעת עוד באותו היום במחלקה נוירולוגית,שם נשלל אירוע מוחי,ותלונותיה של התובעת בפני הרופאים נקשרו בזיקה לתלונותיה הקודמות, אשר היו מוכרות מזה חודשים מספר. 10. בקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לתוצאה, אשר לרפואה לרופא ואשר למשפט לשופט. אין המומחה הרפואי בא במקום בית הדין (ראה : דב"ע מו/37-0 המוסד נ' מדלן נתנאל פד"ע יח 78; בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' המוסד פ"ד מז(5) 734; עב"ל 1410/04 המוסד נ' אליאס לאופר,לא פורסם) . לא מצאנו כי המומחה הרפואי חרג בחוות דעתו מהעובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין. 11. נדחית בזאת טענת התובעת שלא לקבל את מסקנות חוות הדעת של המומחה היות ולא נפגש עימה. שכן, המומחה רשאי לבדוק את התובעת בטרם יתן את חוות דעתו, אולם הוא אינו חייב לעשות כן. ההחלטה אם לבדוק את התובעת אם לאו היא בידי המומחה בלבד (ראה: דב"ע נו/0-282 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד לרוס-לא פורסם), חזקה על המומחה שאם היה רואה צורך בכך, בשל חוסר מידע רפואי מספיק במסמכים הרפואיים שהומצאו לו על מנת לענות על כל השאלות שנשאל בהחלטה מיום 6.12.12 , היה עושה כן. 12. לאור קביעתו הבהירה,החד משמעית והמנומקת היטב של המומחה בחוות דעתו, שאין קשר סיבתי בין האירוע בעבודה להופעת המחלה, או להשפעה על המחלה. אנו קובעים שיש לדחות את התביעה. יש לזכור כי, באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית" (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.11.1999). ועוד נפסק, כי "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.2005). במקרה שלפנינו, לא מצאנו כל פגם בחוות דעתו של המומחה המצדיק סטייה מחוות דעתו. 13. התביעה נדחית- ללא צו להוצאות. 14. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד . התחום הנפשיפסיכיאטריהחולי נפשרפואההכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה