קביעת תושבות, זכאות לתוספת ותק לקצבת זקנה 2. הרקע לתביעה: התובע בעל ת.ז. ישראלית, יליד 24/04/1938. התובע הגיש לנתבע תביעה לקצבת זקנה ב-11/07, וזו נדחתה מן הטעם שלא היה תושב בהגיעו לגיל זקנה. מאוחר יותר חזר בו הנתבע מהדחייה בכתב הגנתו והכיר בזכאות התובע לתשלום קצבת זקנה החל מ-11/06. כמו כן הכיר הנתבע בתושבות התובע בתקופות של יולי 1967 עד יולי 1990 וכן החל מאוקטובר 2005. כתוצאה מכך לא הוכרה לתובע תוספת ותק לקצבת הזקנה מכוח סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. לטענת התובע, תושבותו מעולם לא הופסקה ומאז ומתמיד היה תושב ירושלים בתוך התחום. 3. הפלוגתא בתיק: היכן היה מרכז חייו של התובע בתקופה שבמחלוקת בין השנים 1990 - 2005; האם בירושלים בבית חנינא כטענת התובע, או בשכונת הדואר שמחוץ לתחום ישראל, כטענת הנתבע. 4. העובדות הרלוונטיות לענייננו: התובע מתגורר כיום בנכס בשכונת בית חנינא שבתוך התחום יחד עם אשתו השנייה, נג'לה חמדי אשר העידה מטעם הנתבע. אשתו הראשונה של התובע נפטרה ביום 29/11/2002. הוא נישא בשנית לגב' נג'לה חמדי בתאריך 3/2/2004. בבעלות התובע נכס בשכונת הדואר שמחוץ לתחום ובו שתי קומות. שני מוני חשמל שנמצאים בנכס רשומים על שמו של התובע. הנתבע ערך מספר חקירות על מנת לבדוק את שאלת תושבות התובע בתקופה שבמחלוקת (חקירה אחרונה בעניינו של התובע נערכה ב- 02/11). על סמך ממצאי החקירות קבע הנתבע כי התובע לא היה תושב במהלך התקופה שבמחלוקת אלא שהיה מתגורר בביתו שבשכונת הדואר ועל כן נשללה ממנו תוספת הוותק לקצבת הזקנה. 5. דיון והכרעה: א. ע"p הפסיקה, בחינת תושבות לצורך קבלת זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, תעשה על פי מבחן "מרכז החיים" הנבחן על פי "מירב הזיקות" (עב"ל 363/09 עבדאללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.03.2011), בחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית. כן נקבע בפסיקה כי: "מעמדו של אדם כ"תושב" הוא עניין עובדתי הנלמד לא מהגדרה בחוק אלא מעובדות וזיקות הקושרות אותו לישראל" (עב"ל 51-10 נאסר מחמד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.6.2011). ב. נטל הראייה להוכחת תושבות מוטל, ככלל, על כתפי הטוען לקיומה (עב"ל 386/99 אילנה דונייבסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 696 (2002)). אולם, סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 מקים חזקה הניתנת לסתירה לעניין רישום מקום מגוריו של אדם המופיע בתעודת הזהות אותה הוא נושא: "קיימת לפיכך חזקה עובדתית, ניתנת לסתירה, כי המחזיק בתעודת זהות ישראלית הינו תושב ישראל - והנטל הינו על המוסד להוכיח אחרת." (עב"ל 363/09 עבדאללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.03.2011). בענייננו, משטרם הוכחה שאלת מקום מגוריו של התובע בתקופה שבמחלוקת ולאור הרישום המופיע בתעודת הזהות הישראלית אותה נושא התובע, הרי שהחזקה האמורה עומדת לזכותו ולפיכך על פניו נטל הראייה להוכחת תושבות התובע במהלך התקופה שבמחלוקת מוטל על כתפי הנתבע. כפי שיובא בהמשך - נטל זה הורם על ידי הנתבע לחלוטין. ג. נעיר כבר כעת, כי בגרסאות התובע והעדים אשר נשמעו בפני בית הדין וכן בכתבי הטענות ובתצהירים, התגלו מספר רב של סתירות באשר לכתובות המגורים ולתאריכים המצוינים לעיל של התובע ובני משפחתו, כולל בין התצהירים והעדויות בבית הדין לעומת ההודעות שנמסור לחוקרי הנתבע. למרות ריבוי הסתירות, נסתפק בציון העיקריות שבהן, אם כי - כאמור, ישנן סתירות נוספות רבות. ד. בסעיף 6 לכתב התביעה נאמר: "התובע מעולם לא התגורר במקום אחר חוץ מירושלים. כל חייו הוא התגורר בירושלים. אין לו שום נכס מחוץ לירושלים. משנת 1967 הוא התגורר בדירה בבית הכולל מספר דירות באלטורי, ובשנת 04 החל להתגורר בבית חנינא. אין לתובע שום נכס מחוץ לירושלים". ההדגשה אינה במקור, י.ש.). ה. לגירסת התובע, הוא מעולם לא התגורר במקום אחר פרט לירושלים בתוך התחום. בתגובה מטעם התובע אשר הוגשה לבית הדין ביום 17.1.2009 נרשמו כתובות המגורים והתאריכים להלן: עד שנת 2001 - התגורר בביתו הפרטי בשכונות אבו-טור. שנת 2002 - התגורר בשכירות בטלעת חיזמא בשכונת בית חנינא, אצל גב' מעאלי. בשנים 2003-2004 - התגורר אצל בנו רעד בבית חנינא. סוף שנת 2004 ועד היום - מתגורר בדירה של חמיו בבית חנינא אשר ניתנה לאשתו השנייה במתנה.עוד טען כי בין השנים 1968-1999 התגורר בביתו שבאבו טור - בית שירש מאביו המנוח. ו. עולה מהאמור לעיל, כי בתקופה שבין השנים 2001 ל-2004 לא ברור היכן התגורר התובע אשר מחד עבר לשכונת בית חנינא בשנת 2002 ומנגד עבר להתגורר בה רק בשנת 2004.לאי בהירות זו נוסיף את הצהרתו של התובע בדין וחשבון שהגיש למוסד ביום 29/12/05 (נ/1), כאשר בסעיף "כתובת מגורים נוכחית" ציין את כתובתו בבית חנינא בדירת חמיו. לשאלה "ממתי הנך גר בכתובת זו?" ענה בתשובה בכתב ידו: "1/10/05 ועד היום" (ההדגשה אינה במקור, י.ש.). ז. הנה לפנינו לפחות שלוש גרסאות באשר למועד המעבר לדירה הנוכחית של התובע. לאור זאת, ודווקא לאור הדין וחשובן שהוגיש בעצמו, הרי שלכל היותר ניתן לקבוע כי מגורי התובע בדירה בבית חנינא החלו בחודש אוקטובר 2005. ח. מעבר לנקודת ציון זו, בה היה התובע תושב ירושלים, החל מאוקטובר 2005, מיקום מגוריו של התובע בתקופה שבמחלוקת נותר באפילה עקב ריבוי הסתירות שנתגלו. ט. לשם פישוט הדיון והכרעה במחלוקת נחלק את התקופה הנדונה לשתי תקופות משנה: האחת משנת 1990 ועד שנת 2001, עת מכר לכאורה את ביתו שבאבו טור. התקופה השניה משנת 2001 ועד אוקטובר 2005. י. לגבי התקופה הראשונה, עומד התובע על טענתו כי התגורר בשנים אלו בביתו שבשכונת אבו-טור. מדובר בנכס שהיה שייך לאבי התובע וניתן לו ולאחיו בירושה. עוד טוען התובע כי עזב את אבו-טור מפני שמכר את דירתו בשנת 2001 לגב' סאהרה דרבאס. יצוין כי לא הוצגו בפני בית הדין מסמכים או תצהירים המוכיחים את דבר המכירה. הגב' הנ"ל נחקרה על ידי חוקרי הביטוח הלאומי ובחקירתה זו היא אישרה שרכשה את הבית בשנת 2001 (ס' 9, נ'/5; ס' 10, נ'/8). יא. בשנת 2004, עת שוחח עם חוקר המוסד, טען התובע כי אחיו ראזי הוא זה שמכר את הבית בשנת 1999 (ס' 3.ב , נ/8). לאחר מכן שינה את גרסתו ובהודעתו למוסד מיום 19.7.09 (נ/2) טען כי הוא זה שמכר את הבית בשנת 1999. אולם בחקירה אחרת של המוסד כחודש לאחר מכן (ס' 6.ד., נ/5), טען כי הוא מכר את הנכס, אולם בשנת 2001. יב. מי מכר את הבית באבו טור ומתי? לאור הסתירות דלעיל - לא ניתן לקבל תשובה אחת וברורה לשאלה זו. לטענת הנתבע - הנתמכת בחקירת המוסד (נ/8) הפתרון לתעלומה מצוי, באותו נכס שמחוץ לתחום בשכונת הדואר, הנמצא בבעלות התובע. יצויין כי מסמך נ/8 מלמד על חקירה יסודית שבוצעה על ידי חוקר המוסד מר אבי אמסלם - ואשר לא נסתרה. וכך נמסר לחוקר מפי התובע לעניין מקומות מגוריו: (נ/8 סעיף 3) - חקירה שסוכמה ב-19/5/04: "א. בתאריך 22/4/04 בשעה 18:00 פנה נציגנו לביתו של התובע בשכונת הדואר. אשה שפתחה את דלת הדירה בקומת קרקע ניגשה לקרוא לתובע מאחד החדרים... ב. ... ג. בשנת 1985 בנה בניין בן שתי קומות בשכונת הדואר וסיים את בנייתו בשנת 1990... התובע ציין כי הבית בשכונת הדואר נבנה עבור בניו בשאר ועבדל רחמן. מדי פעם הוא מגיע אליהם וישן שם. ד. בשנת 2000 התגורר בשכונת הדואר... כאשר נפטרה אשתו בשנת 2002 עזב את הבית ועבר להתגורר אצל בנו עביר כחודשיים. לאחר מכן נסע לרבת עמון לבקר את בנותיו המתגוררות שם יחד עם אחיו מוחמד. מאז ששב מירדן ישן בבית בדיחיאת אל בריד אצל ילדיו. ה. בתאריך 1/2/04 שכר בנו רעד דירה בשכונת ואדי אל דם בבית חנינא ולדדבריו מאז מתגורר אצלו. הבית שייך לפואד אל טוויל, קרוב משפחה של התובע... לדבריו זה לא מנע ממנו לישון אצל בניו בשאר ועבדל רחמן בשכונת הדואר וגם אצך ביתו עביר באבו טור, אך עיקר מגוריו אצל בנו רעב בבית חנינא. ז. ציין כי קשה לו לגור לבד בלי אשה (ולא ציין בפני נציגנו כי התחתן וכי יש לו שאה אחרת". יג. מתוך חקירותיו של התובע עולה כי התובע עשה ככל שביכולתו על מנת שלא לקשור את עצמו לבית או למגורים במקום, בשכונת הדואר ואף סירב לאפשר ביקור של חוקרי המוסד במקום. בכתב תביעתו אף טען כי אין לו שום נכס מחוץ לירושלים וזאת על אף שהצהיר בפני המוסד כי בבעלותו דירה בשכונת הדואר (ס' 6.ח, נ/1). יד גרסאותיו של התובע לעניין המגורים בשכונת הדואר, כמו גם בשאלות מתי נבנה שם הבית, מי מתגורר בו כיום וכו' מכילות סתירות רבות ומידע חלקי בלבד, ועל כן אין בידינו לקבל את גרסתו. טו. כאמור, בפני חוקר המוסד טען התובע, כי קנה את הקרקע שבשכונת הדואר בשנת 1985 וסיים את בניית הבית בשנת 1990 (ס' 3.ג., נ/8). בהודעתו למוסד משנת 2009 טען כך: "כשמכרתי את הבית באלתור בשנת 1999 בניתי את הבית שם המורכב משתי קומות בניתי את הקומה השנייה אך הקומה הראשונה בנכסי בשכונת הדואר היתה בנויה והוספתי את הקומה השניה אליה..." (ההדגשה אינה במקור, י.ש.). טז. בעדותו בפני בית הדין חזר שוב לשנת 1990 (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 10/2/11, , שורות 24-25: "ש. מתי נגמר הבניין הזה? ת. אני חושב שנת 1990. למיטב זכרוני." יצויין כי קודם לכן (שם, משורה11 ) נשאל והשיב: "ש.אילו נכסים יש בבעלותך עוד ת.יש לי עוד דירה בשכונת הדואר. ש. מפנה לכתב התביעה שהגשת כאן, לחודש אפריל 2009, אמרת שאין לך שום נכס מחוץ לירושלים. תסביר למה אמרת זאת בכתב הבתעיה והיום את האומר שיש לך נכס בשכונת הדואר? ת. הדירה היא של בני, הוא מתגורר בה". יז. יצוין כי הוצגו בפני בית הדין רישומי חברת החשמל באשר לנכס שבשכונת הדואר אשר מהם עולה כי התקיימה במקום צריכת חשמל שוטפת החל משנת 1990. בנוסף עולה מרישומי חברת החשמל כי במקום שני מוני חשמל, אשר שניהם רשומים על שם התובע, עובדה שאותה הכחיש בהודעתו למוסד מיום 19.7.09, שם טען כי מוני החשמל רשומים על שם בנו. בחקירתו בבית הדין נשאל לעניין זה (עמ' 5 שורה 17): "ש. החוקר ספר לך שמצא מונה חשמל על שימך, והוא שאל אותך איך זה שיש חשמל בבית, אתה זוכר? ת. החשמל כן על שמי. אך אני לא גר שם, באשר הוא זה שמתגורר שם". יח. יתרה מזאת, התובע טען כי הקומה השניה בנכס בשכונת הדואר, שכפי שהתברר היתה הקומה שבה התגורר התובע, נטושה. וכך העיד התובע (עמ' 4 משורה 11 לפרוטוקול)): " ש. מי גר בקומה שניה בדירה, משנת 95. ת. אף אחד. ש. למה היא נבנתה? ת. אולי כדי להשכיר. הבן שלי בנה. [...] ש. את מי שימשה למגורים הדירה בקומה שניה? ת. אף אחד. ש. משנת 95 ועד היום אף אחד לא גר בה מעולם? ת. לא." יט. בשיחה עם חוקר המוסד טען כי הבית נבנה עבור בניו, אולם ציין באותה שיחה כי התגורר בו בשנת 2000 (ס' 3.ד.). לשאלתו של חוקר אחר מטעם המוסד מתי עזב את שכונת הדואר, ענה: "אולי בשנת 1999". בהודעתו למוסד מיום 19.7.09 (נ/2), אמר: "ש. היכן גרת לאחר שיצאת מבית פדאא מעאלי? ת. לא גרתי אצל אף אחד, נשארתי אצל ילדיי רעד ומאהר בבית חנינא ואלתורי ולא חזרתי לאלדאחייה (שכונת הדואר, י.ש.)..." כ. חוקרי המוסד שביצעו חקירות בשכונת הדואר הצליחו לאתר את נכסו של התובע בשכונת הדואר באמצעות שכנים המכירים את התובע כמי שהתגורר במקום. אחד השכנים אף ציין בפני חוקר המוסד בשנת 2004 (נ/8), כי התובע ובני משפחתו מתגוררים בבית שבשכונת הדואר מזה כ-15 שנים, קרי מאז שנת 1990 לערך. כא. גם לגבי התקופה השנייה, בין השנים 2001-2005, אין בידינו לקבל את גרסת התובע כאילו "התגלגל" בין דירות שונות בבית חנינא, בין השאר אצל ילדיו. מעבר לעובדה כי התובע מחזיק בבעלותו בית מרווח בן שתי דירות ועל כן לא יעלה על הדעת שיבחר להסתופף בדירה קטנה עם בנו, כלתו ונכדיו, או לחילופין עם בתו, חתנו (שהוא בן דודו) וילדיהם, הרי שקיימים ממצאים ברורים המצביעים על כך שגם בתקופה זו התגורר התובע בשכונת הדואר בנכס אשר בבעלותו. תחילה עם אשתו הראשונה, ולאחר מכן עם אשתו השנייה. הדברים עולים מהמוצגים ומהעדויות שהוצגו בפני בית הדין ובמיוחד מהודעתה הראשונה של אשת התובע למוסד מיום 16/2/06 (נ/4). יוער כי הודעתה זו עדיפה עלינו על פני עדותה בפני בית הדין, בהיותה הודעה ראשונית, טרם ההליך המשפטי, ובטרם הייתה מודעת להשלכות דבריה על המצב המשפטי של בעלה. זאת בהתאם להלכה לפיה יש לתת משקל יתר להודעות שנגבו מהמבוטחים, עוד בטרם נולד ההליך המשפטי בפני בית הדין, לאור ההנחה שבאותו מעמד מסר המבוטח לחוקר את הדברים מבלי שידע מהי השפעתם על זכויותיו מהנתבע (דב"ע מח/ 42-0 ורטינסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 473,471; דב"ע מא/72-0 פרידמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב' 309; דב"ע מט/ 0-95 שאער -המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 457). כב. בהודעת אשת התובע הנ"ל מיום 16/2/06, ענתה אשת התובע לשאלת החוקר של הנתבע "היכן התגוררת מיום נישואייך ועד היום?" "התגוררתי עם בעלי בשכונת הדואר בדירה בבניין בעלי אשר הבניין שנמצא בשכונת הדואר קיים עד היום הזה. התגוררתי בדירה בקומה השניה בנכס בעלי." בהמשך שאל החוקר לגבי אשתו הראשונה של התובע: "היכן יאסמין אשתו של אסמעיל הלכה לעולמה?" ולכך ענתה: "אשתו שהיה נשוי לה לפני הלכה לעולמה כשהיה גר איתה בשכונת הדואר ובית האבלים נפתח בשכונת הדואר בנכס בעלי." כג. בחקירתו בפני בית הדין שב וטען התובע כי לאחר מכירת ביתו באבו טור, עבר לגור בבית מושכר בבית חנינא יחד עם אשתו הראשונה, שם נפטרה. סוכת האבלים, כך טען בתצהירו, הוקמה באותו בית מושכר. אולם, כפי שהעידה אשתו השניה וכפי שהעידו העדים מטעמו, אחיו ובן דודו, סוכת האבלים הוקמה בשכונת הדואר. כד. גם טענתו של התובע כי התגורר בשנים 2003-2004 אצל בנו רעד, דינה להידחות. מבדיקת חוקרי המוסד עולה כי מדובר בדירה קטנה בת שלושה חדרים, אשר רק מעט בגדים של התובע נמצאו בה (נ/8). תמוה הדבר כיצד התובע יחד עם אשתו השניה (אשר לה נישא כזכור בתחילת שנת 2004) לנים בדירת בנו וכלתו על ילדיהם, כאשר חפציה של אשת התובע כלל אינם נמצאים במקום ורק מיעוט מבגדיו של התובע נמצא בחדר הילדים. בחקירתה בפני בית הדין טענה אשת התובע כי אינה יודעת כמה זמן התגוררו במקום (עמ' 19 משורה 31 ועמ' 20 רישא): "ש. כמה זמן גרתם אצל ראד? ת. לא זוכרת. ש. בערך כמה זמן? ת. לא זוכרת. ש. שבועיים, חצי שנה, שנתיים? ת. לא זוכרת." כה. תשובה מתחמקת זו אינה יכולה להתקבל כתשובה אמינה, וגם אם אינה יודעת לציין תאריכים מדוייקים - לא ייתכן שלא תזכור ולו גם את סדר גודל הזמן בה התגוררו אצל רעד. עוד יצוין כי בהודעתה הראשונית לעיל מיום 16/2/06, ציינה אשת התובע בין שאר ילדיו של התובע את הבן רעד כמי שמתגורר בבית חנינא משנת 2004. בהודעתה לעיל לא נאמר דבר לעניין מגורים בבית הבן ומשפחתו. כו. אכן, כי אין חולק כי למרות מגוריו בשכונת הדואר בשתי התקופות, לתובע היו משך השנים זיקות שונות לירושלים: מקום עבודתו, מגורי חלק מילדיו. כל אלו זיקות חשובות - אך אינן בלעדיות לעניין קביעת תושבות. על בית הדין לערוך שקלול בין כל המידע המונח בפניו. בהיעדר מגורים של קבע בישראל, באופן שאינו ארעי או מזדמן - לא ניתן לקבוע כי התובע היה תושב במהלך התקופה שבמחלוקת, על אף זיקות אלו. משבודקים אנו את מירב הזיקות, ומששכונענו כי התגורר בביתו שבשכונת הדואר - הרי שלמקום מגורים זה יש משקל גדול ומשמעותי ביותר. כז. מסקנת הדברים היא כי הנתבע הרים את הנטל, וכי בדין לא הכיר בתושבותו של התובע בתקופה האמורה שבין שנת 1990 לבין שנת 2005. לכך נוסיף את העובדה שהתובע לא היה עקבי בגרסאותיו בפני בית הדין ובפני חוקרי המוסד, נמנע מלציין עובדות שונות הקשורות במקום מגוריו לאורך התקופה שבמחלוקת ואף ניסה להסתיר את דבר קיומו של הנכס בבעלותו אשר מחוץ לתחום. דברים אלו משליכים גם על אמינות טענותיו לעניין מגוריו לאורך כל השנים הללו. שהרי, אם אכן לא התגורר בנכס שבשכונת הדואר, לצורך מה ניסה להסתירו? מדוע לא הסכים לאפשר לחוקרי המוסד ביקור במקום? על פניו עצם הסתרת הנכס וסירובו לאפשר לחוקרי המוסד גישה אליו, מלמדת על כך שיש סיבה להסתרה - והסיבה היא מגורים באותו נכס. כאן יש להדגיש כי חובתו המקדמית של תובע, בפרט בבואו לתבוע סעד מתחום הביטחון הסוציאלי, הינה לנהוג בתום לב ובניקיון כפיים, דבר שעל פניו - לא עשה התובע. בנסיבות אלו, ולאור הסתירות הרבות, ואף שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, ולאור הסתירות הרבות שבעדויות מטעמו - נכון היה לפסוק הוצאות. אעפ"כ, ובהתחשב בגילו של התובע ומשהתביעה הינה לקיצבת זיקנה - איננו עושים צו להוצאות. סוף דבר: התביעה נדחית ללא צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. תוספות שכרמשרד הפניםקצבת זקנהותק בעבודהתוספת ותקתושבות