פיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין והפרשי שכר. סך הכל התבקש בית הדין לפסוק לתובעת סכום כולל של 575,000 ₪. הצדדים: 2. התובעת היא מורה בהכשרתה; הנתבעת, מרכז החינוך העצמאי, הינה עמותה המפעילה מוסדות חינוך במגזר החרדי הנהנית מתמיכת משרד החינוך. 3. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד מחודש ינואר 2001 ועד לסוף אוגוסט 2005, במסגרתם השתלבה התובעת כמורה בבית הספר "סיני", מוסד חינוכי שמפעילה הנתבעת ביבנה. ההליך: 4. במקור הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה ביום 31.8.08 לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נגד הנתבעת ומדינת ישראל-משרד החינוך. 5. בהחלטה מחודש ינואר 2009 נמחקה מדינת ישראל- משרד החינוך, כנתבעת בתביעה. בהחלטה נוספת מאותו היום, הדיון בתובענה עבר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. 6. בתום שמיעת העדויות ביקש בית הדין בהחלטה מיום 23.5.2011 את הסכמתם של הצדדים להסדר פשרה המקבל ביטוי באותה החלטה. בקצירת האומר, ההסדר שהונח לפתחם של הצדדים ביקש את הסכמתם למינוי מומחה חשב שכר, לבירור התביעה להפרשי שכר ואת הסכמתם לפסוק בתביעת התובעת לפיצויים בעקבות סיום העסקתה בנתבעת לפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). 7. בעקבות הצעת בית הדין להסדר פשרה התקיים דיון ביום 17.7.2011, במעמד הצדדים, בסיומו גובשה הסכמה למינוי מומחה אשר יידרש לשאלת הפרשי השכר להם זכאית התובעת, ככל שהיא זכאית, ולצורך כך יתייחס המומחה לנתונים "על פי פירוט נתוני העובד בתלושי השכר, ההשכלה של התובעת: מורה בכירה, העבודה הראשונה של התובעת בהוראה הייתה אצל הנתבע, היקפי המשרה השתנו במשך השנים והם כמפורט בתלושי השכר" עמ' 48 לפרוטוקול מיום 17.7.2011. 8. נוסיף ונציין כי לא התקבלה הסכמת הנתבעת לפסוק בתביעת הפיצויים על פיטורים שלא כדין, במסגרת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. בהקשר זה רק נפנה להודעת הנתבעת מיום 15.6.2011 האומרת: "בהתאם להחלטת בית הדין (ההחלטה מיום 23.5.2011, הוספה שלי-ט.מ.) ניתנת בזאת הסכמת הנתבע למינוי של המומחה בכפוף לכך שכמומחה ישמע את עמדת הנתבע קודם למתן חוות דעתו וישיב על שאלות ככל שיתבקש. לאחר קבלת חוות הדעת המומחה נוכל להתייחס לשאלת הפשרה לפי סעיף 79א' לעניין פיצויי הפיטורים". הודעת הנתבעת מיום 15.6.2011. התייחסות כאמור לא הוגשה לבית הדין, נכון להיום. 9. בפועל לא עלה בידי בית הדין למנות מומחה, חשב שכר מטעמו לבירור טענות התובעת להפרשי שכר. על רקע זה ניתנה ביום 7.3.2012 החלטה המתירה לתובעת להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, לביסוס התביעה להפרשי שכר. ביום 3.7.2012 נחקר המומחה מטעם התובעת בחקירה נגדית על ידי ב"כ הנתבעת. סיכומים מטעם התובעת הוגשו ביום 25.10.2012; סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 27.1.2013. התביעה: 10. כאמור בפתיח לפסק הדין, התביעה שבפנינו כוללת שני רכיבים: תביעה לפיצויים בעקבות סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים ותביעה לשכר. בתביעה לפיצויים נטען כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בהודעת פיטורים מחודש ספטמבר 2005, שהתקבלה בהליך לא תקין ובעת היותה של התובעת בהיריון. על רקע זה התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצויים על פיטורים שלא כדין, הכוללים פיצויים על עוגמת נפש והפסד שכר המתייחס לשנת הלימודים 2005-2006. בתביעה להפרשי שכר נטען כי לתובעת לא שולם השכר לו היא זכאית מכוח הוראות הדין - שכר של עובד הוראה בשירות המדינה; ומכאן התביעה בעילה זו. טענות הנתבעת: 11. לגרסת הנתבעת הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ביוזמתה של התובעת אשר הודיעה על התפטרותה ממקום העבודה (ראה: סעיף 3א' לכתב ההגנה: "התובעת התפטרה מהעבודה והסתלקה ממקום עבודתה בבושת פנים מפני ההורים הזועמים של תלמידיה המבקשים לסלקה"), כצעד מנע נוכח כוונת הנתבעת להביא להפסקת עבודתה על רקע חוסר שביעות הרצון מתפקודה; ומעבר התובעת מאשדוד לירושלים. הנתבעת הוסיפה כי מכתב הפיטורים הוצא לבקשתה של התובעת על מנת שזו תוכל לממש זכויות במוסד לביטוח לאומי, כמי שפוטרה מעבודתה והייתה מוכנה לשלם לה פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין. 12. על רקע זה טוענת הנתבעת כי תביעת הפיצויים על חלקיה השונים נעדרת עילה. 13. לטענת הנתבעת שולם לתובעת שכר כנהוג לעובד הוראה בשירות המדינה, על בסיס הכשרתה המקצועית של התובעת, הוותק המקצועי והיקף המשרה. לפיכך טוענת הנתבעת, כי בתביעה להפרשי שכר אין ממש. דיון והכרעה: בירור התביעה: 14. את פרק דיון והכרעה נפתח בתביעת התובעת להפרשי שכר, ולאחריו תידון התביעה לפיצויי פיטורים ולפיטורים שלא כדין. התביעה להפרשי שכר: 15. אין בין הצדדים מחלוקת על העובדה לפיה זכאית התובעת לתנאי שכר כנהוג ביחס לעובדי הוראה בשירות המדינה. 16. לטענת התובעת, בפועל לא שולם לתובעת שכר על פי הכללים הנהוגים בשירות המדינה לעובדי הוראה, ובהתאם הוגשה התביעה להפרשי שכר בסדר גודל של כ-300,000 ₪. 17. בחודש מרץ 2012 הגישה התובעת חוות דעת עליה חתום מר טל וייס ולפיה זכאית התובעת להפרשי שכר בסך של כ-78,000 ₪ ולפיצויים בשל הפרשה בחסר לתנאים סוציאליים (פנסיה מקיפה, קרן השתלמות וקופת רשף) בסכום נוסף של כ-26,000 ₪. 18. כאן המקום לציין את העובדות הבאות: א. חוות הדעת של מר וייס הוגשה לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, בעקבות החלטת בית הדין מחודש מאי 2011, למינוי חשב שכר מוסכם לבירור התביעה להפרשי שכר. החלטת בית הדין ממאי 2011 באה על רקע היעדר התייחסות מטעם הצדדים להסדרי השכר הנהוגים ביחס לעובדי ההוראה ולשכר לו הייתה התובעת זכאית בהתאם לאותם הסדרים - בהתחשב בנתונים האישיים של התובעת ובהיקף המשרה בו הועסקה. ב. בהתאם, על פי ההסכמה שגובשה בדיון מיולי 2011, היה על חשב השכר לבחון את טענת התובעת להפרשי שכר על בסיס הנתונים בתלושי השכר (ראה: עמ' 48 לפרוטוקול מיום 17.7.2011, כדלקמן: "יש בינינו הסכמה לפיה המומחה יצטרף להתייחס לנתונים על פי הפירוט של נתוני העובד בתלוש השכר, השכלה של התובעת: מורה בכירה. העבודה הראשונה של התובעת בהוראה הייתה אצל הנתבעת. היקפי המשרה התשנו במשך השנים והם כמפורט בתלושי השכר). ג. יודגש כי הצורך להיצמד לנתוני העסקה בתלושי השכר, נובע מכך כי בשלב מינוי המומחה הסתיים שלב ההוכחות ולפיכך לא ניתן להרהר אחרי נתוני העסקה בתלושי השכר, בהעדר תשתית ראייתית מתאימה. 19. הנחת העבודה של המומחה מטעם התובעת, מר וייס, בחוות הדעת מטעמו הייתה, כי התובעת עבדה במשרה מלאה של 100% (100% משרה). לעניין זה נפנה להודעת ב"כ התובעת בבית הדין מיום 3.7.2012, ולפיה: "חוות הדעת מבוססת על שכר רעיוני של העסקה במשרה מלאה". הנחת עבודה זו עליה מבוססת חוות הדעת של מר וייס - איננה מקבלת ביטוי בתלושי השכר; ומכאן שחוות הדעת של מר וייס איננה תואמת את החלטת בית הדין ואת הסכמת הצדדים, לפיה יידרש המומחה לבחון את תביעת התובעת להפרשי שכר על בסיס נתוני העסקה בתלושי השכר. 20. נוסיף עוד, כי אין בפנינו תשתית עובדתית (לרבות דוחות נוכחות ולכל הפחות, התייחסות בתצהיר התובעת להיקף המשרה בפועל במהלך תקופת הקשר), על בסיסה ניתן לאמץ את הנחת העבודה של המומחה מטעם התובעת, מר וייס, על העסקה במשרה מלאה. 21. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא, כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה להפרשי שכר ודין התביעה על חלקיה השונים, להידחות. התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצוים שלא כדין: 22. לטענת התובעת, יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בפיטוריה. לעניין זה סיפרה התובעת, כי בתום שנת הלימודים תשס"ה יצאה לחופשת הקיץ. לגרסת התובעת במהלך חופשת הקיץ של שנת הלימודים תשס"ה, פנתה לנתבעת באמצעות נציגיה - הגב' ישראלי והרב בלוי ז"ל - להסדרת המשך העסקתה בבית הספר בשנת הלימודים תשס"ו (שיבוצה כמורה בבית הספר) משלהפתעתה לא זומנה לימי היערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים תשס"ו. על פי אותה גרסה פניית התובעת להסדרת המשך העסקתה בבית הספר, נדחתה. התובעת סיפרה כי בעקבות פניה שנעשתה באמצעות חברת משפחה, הגב' דהן, היא קיבלה מכתב פיטורים מתאריך 17.5.05, אשר צורף למכתבו של הרב בלוי ז"ל מיום ט' אלול תשס"ה (13.9.05). 23. כמצוין לעיל, גרסתה של הנתבעת אומרת כי התובעת התפטרה מעבודתה בסוף שנת הלימודים תשס"ה, בעקבות מעבר התובעת מאזור אשדוד לירושלים, ותלונות על אלימות מצד תלמידיה (ראה: סעיף 22 לסיכומי הנתבעת). 24. מהעדויות ששמענו עולות העובדות הבאות שהן אינן במחלוקת: א. התובעת מורה בהכשרתה, התקבלה לעבוד בשירות הנתבעת כמורה, בחודש ינואר 2011 בבית ספר "סיני" ביבנה (להלן: "בית הספר"). ב. בתקופה בה הועסקה התובעת בבית הספר, היה בית הספר מורכב מחטיבה צעירה, כיתות א' עד ג', של בנים ובנות בכיתות לימוד נפרדות, בית ספר לבנות ותיכון. מנהל בית הספר היה ממונה הן על החטיבה הצעירה והן על בית הספר לבנות. בשנת הלימודים תשס"ה (שנת הלימודים המסתיימת בחודש אוגוסט 2005), הוצבה התובעת כמורה ומחנכת בכיתה ב' בנים. ג. במהלך שנת הלימודים תשס"ה הועבר מנהל בית הספר מתפקידו, בית הספר עבר לניהולו הישיר של הרב בלוי ז"ל, אשר נעזר לשם כך בגב' שרה ישראלי, עובדת וותיקה ומוערכת בנתבעת, אשר התבקשה על רקע המצב המשברי אליו נקלע בית הספר, להגיע ולשמש כסגנית מנהלת בית הספר. ד. אין חולק כי התובעת לא שובצה כמורה בבית הספר לקראת שנת הלימודים תשס"ו. ה. בעקבות פניית התובעת לנתבעת, הוציא הרב בלוי ז"ל מכתב לתובעת, הנושא את התאריך ט' אלול תשס"ה (13.9.05) ובו נאמר: "כפי שאמרתי לך בטלפון, מצ"ב "מכתב פיטורים" שדרכו תוכלי לקבל "דמי הבטלה". בנוסף לכך, שהשנה מוסיף משרד החינוך הטבות למפוטרים: פיצויים של 140% במקום 100%. וגם מענק פרישה שמוערך לפע"ד בסכום של 15-17 אלף ₪. לפ"ז את לא מפסידה כלום אחרי שהצלתי אותך מ"ההורים" שכל כך התנגדו שתמשיכי ביבנה, מה גם שעברתם לגור בירושלים". כאמור במכתבו של הרב בלוי ז"ל, צורף מכתב פיטורים הנושא את התאריך 17.5.2005, ולפיו עבודתה של התובעת מסתיימת ביום 31.8.05 על רקע צמצומים. ו. בפועל יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו בסוף חודש אוגוסט 2005. לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובעת הייתה בהיריון במועד בו הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים (ראה: סעיף 20 לתצהיר התובעת ולפיו ילדה התובעת במזל טוב ביום 13.10.05). ז. לא התבקש ולא התקבל היתר לפיטורי התובעת, מטעם הממונה בהתאם לסעיף 9 לחוק עבודת נשים. 25. על הנסיבות בהן הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, למדנו מעדותו של הרב בלוי ז"ל בעדותו בפנינו והן כדלקמן: במהלך שנת הלימודים תשס"ה ועוד לפניה, התקבלו תלונות על תפקוד התובעת כמורה. על רקע תלונות אלה התגבשה בנתבעת החלטה על פיטורי התובעת (ראה: עדותו של הרב בלוי ז"ל, עמ' 40 לפרוטוקול מיום 20.5.2011 שורות 7-13). בסמוך לסיום שנת הלימודים תשס"ה פנו אל הרב בלוי ז"ל "מקורבים" שונים בעניינה של התובעת ובפגישות איתם הבהיר הרב בלוי ז"ל לאותם פונים, כי בכוונת הנתבעת להביא להפסקת עבודתה של התובעת (ראה: עדותו של הרב בלוי ז"ל עמ' 40 לפרוטוקול מיום 22.5.2011, שם נשאל העד והשיב: "ש. האם אתה עצמך הודעת לתובעת שהייתה וועדה בעניינה שרוצים לפטר אותה? ת. לא. אני אמרתי שיש טענות נגדה ורוצים לפטר אותה. ש. למי אמרת? ת. לא לה אישית, למי שבא אלי לדבר איתי על זה אמרתי להגיד לה" שורות 23-26). 26. על פי עדותו של הרב בלוי ז"ל, אותם פונים הם שטענו בפניו כי אין צורך לנקוט בהליכים להפסקת עבודתה של התובעת, לאור כוונת התובעת לסיים את עבודתה מיוזמתה (ראה: עדותו של הרב בלוי ז"ל, עמ' 37 לפרוטוקול מיום 22.5.2011, שורות 6-13). 27. בעדותו הוסיף הרב בלוי ז"ל, כי לקראת פתיחת שנת הלימודים תשס"ו נעשו פניות אליו להחזרתה של התובעת לעבודה, ואלה נדחו על ידו. בהקשר זה סיפר הרב בלוי בעדותו: "ש. התובעת ביקשה ממך לחזור לעבודה? ת. לא אמרתי, היה תיווך, אבל לא דברים כאלה. ש. התובעת שלחה שליח שהיא רוצה לחזור לעבודה, את הגב' יפה דהן? ת. לא זוכר, היו כל מיני מתווכים לחזרה לעבודה ומצידי, בהמלצה שלי, לא היה בא בחשבון. אני נחרץ בפיטורים שלה לפי הצורך הפדגוגי. ש. השליחים ששלחה התובעת, למה הם באו? האם כדי להשיב אותה לעבודה? ת. לא יודע, הם ביקשו להעביר אותה לבית ספר אחר ולא הסכמתי." עמ' 44 לפרוטוקול מיום 22.5.2011 שורות 16-22. 28. בעדותו הסביר הרב בלוי ז"ל, כי מכתבו מיום ט' אלול ומכתב הפיטורים שצורף אליו (מכתב מתאריך 17.5.05), הוצאו בעקבות אותן פניות שנעשו אליו בעניינה של התובעת. 29. סיכום עדותו של הרב בלוי ז"ל מביאה למסקנות הבאות: א. על רקע ההשגות מהתפקוד המקצועי של התובעת, ביקשה הנתבעת להביא להפסקת עבודתה של התובעת. ב. בפועל, לא התקיים הליך סדור מול התובעת, במסגרתו הועלו ההשגות מתפקודה כמורה בפניה, והוצגה הכוונה להביא להפסקת עבודתה בתום שנת הלימודים תשס"ה, על רקע אותן השגות. ג. הנתבעת לא קיבלה הודעת התפטרות מהתובעת (להבדיל מהודעה על כוונה להתפטר, שנמסרה על ידי מקורבים שזהותם אינה ידועה), קל וחומר שאין בפנינו הודעת התפטרות של התובעת בכתב, האומרת כי התובעת תסיים את עבודתה בסוף שנת הלימודים תשס"ה. ד. לקראת שנת הלימודים תשס"ו, נעשו פניות מטעם התובעת במטרה להסדיר את שיבוצה כמורה - פניות אלה נדחו על ידי הנתבעת משיקולים מקצועיים. ה. הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת בתחילת שנת הלימודים תשס"ו, בשעה שהייתה התובעת בהיריון. 30. מכאן עולה כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת הנתבעת, קרי בפיטורי התובעת. כך אין מחלוקת כי יחסים אלה הסתיימו בסוף שנת הלימודים תשס"ה, הודעת התפטרות מטעם התובעת עצמה אין, ופניות התובעת להסדרת מעמדה ושיבוצה בפועל כמורה בשנת הלימודים תשס"ו, נדחו. 31. מסקנה זו מתחזקת מעדותו של הרב בלוי ז"ל, אשר עמד בעדותו על העובדה כי מכתב הפיטורים נושא התאריך 17.5.05 משקף את רצון הנתבעת להביא לסיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים (הגם שהנימוק שהובא במכתב הפיטורים איננו הסיבה לפיטוריה). לעניין זה נפנה לעדותו של הרב: "ש. אתה אומר עכשיו שמכתב הפיטורים הזה באמת פיקטיבי ולא אמתי? ת. הוא אמתי, מי אמר פיקטיבי? ש. אתה פיטרת אותה באמת, המכתב הזה בא לפטר אותה? ת. אם המכתב הזה היה נשלח בזמן, הוא היה מפטר אותה, אבל היא פוטרה בצורה אחרת, מה זה משנה" בעמ' 43 לפרוטוקול מיום 22.5.2011 שורה 31 עד עמ' 44 שורה 3. 32. לסיום נקודה זו רק נוסיף, כי העובדה לפיה העתיקה התובעת את מקום המגורים מאשדוד לירושלים, בקיץ של שנת תשס"ה, איננה מחייבת את המסקנה כי התובעת התפטרה מעבודתה, בפרט כאשר נעשו ניסיונות על ידי התובעת שאינן במחלוקת, להסדיר את המשך העסקתה לקראת שנת הלימודים תשס"ו. 33. עוד נציין כי הטענה על פניות שנעשו מצד מקורבי התובעת בהם התבקש הרב בלוי ז"ל שלא לפעול לפיטורי התובעת על רקע הטענות לכשל מקצועי - נוכח כוונת התובעת לסיים את העסקתה מיוזמתה - אין בה כדי לשנות מהמסקנה לעיל. לטעמנו גם אם פניות כאלו נעשו, אין בהם כדי לחייב את התובעת ומחובתה של הנתבעת היה לברר את סוגיית העסקתה של התובעת בשנת הלימודים תשס"ו, מול התובעת עצמה, דבר שלא נעשה כאן. זאת ועוד. משאין מחלוקת כי לקראת שנת הלימודים תשס"ו, פנתה התובעת לנציגי הנתבעת בניסיון להסדיר את שיבוצה כמורה, בשנת הלימודים תשס"ו, לא היה מקום לדחותה בנימוק כי התפטרה מעבודתה, בהעדר הודעת התפטרות על סמך אמרות של אותם "מקורבים" כביכול, לפיהם היא מבקשת להתפטר מעבודתה. 34. עם פיטורי התובעת זכאית התובעת לפיצויי פיטורים. העובדה כי התובעת קיבלה הודעת פיטורים בעת היותה בהיריון, מבלי שקדם להודעה הליך שימוע; מבלי שהתבקש והתקבל היתר לפיטוריה ובהתחשב בעיתוי קבלת הודעת הפיטורים, תחילת שנת הלימודים תשס"ו - מקימה לתובעת את הזכות לפיצויים על פיטורים שלא כדין. 35. לעניין התביעה לפיצויי פיטורים, גם כאן נציין כי הצדדים שניהם לא דאגו להביא בפני בית הדין נתונים המתייחסים לשיעור פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת ולכספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים בקרנות השונות (קרן פנסיה מקיפה ולחילופין בהסדר ביטוחי אחר) שהועמדו לרשותה עם פיטוריה. 36. על רקע זה יש לקבוע את זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים, בהתחשב בתקופת העסקה שאיננה במחלוקת ושכר המקבל ביטוי בתלוש השכר האחרון שבידינו, תלוש שכר לחודש פברואר 2005 ולפיו השכר הקובע של התובעת עומד על סכום של 2,723 ₪ (סכום המורכב מיסוד משולב ותוספות, גמול ריכוז מקצועי, גמול השתלמות, תוספת שכר הסכם, תגבור הוראה, הסכם מסגרת 87', גמול חינוך כיתה ותוספת יוקר). 37. בהתאם הייתה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסכום של 12,707 ₪ (סכום המבוסס על שכר קובע של 2,723 ₪ ו-56 חודשי עבודה מינואר 2001 ועד לאוגוסט 2005) על פי גרסת התובעת שוחררו לזכותה כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים בסכום של 5,326 ₪ (ראה: פרק חישוב פיצויי הפיטורים וחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת) מכאן שזכאית התובעת להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של 7,381 ₪. 38. כידוע, עובדת הוראה המקבלת הודעת פיטורים בתחילת שנת הלימודים, זכאית לפיצוי על אובדן השתכרות במהלך שנת הלימודים. כאמור לעיל בעייננו קבלה התובעת את הודעת הפיטורים בתחילת שנת הלימודים תשס"ו. לפיכך זכאית התובעת לפיצוי על אובדן השכר בשנת הלימודים האמורה, בסכום של 32,676 ₪ (פיצוי המחושב על בסיס שכר אחרון של 2,723 ₪ לחודש, 12 חודשי עבודה). 39. הפיצוי על אובדן שכר בעקבות פיטוריה בהיריון ללא היתר כדין (השכר עד למועד הלידה ולתקופת העסקה הסטטוטורית שלאחר תקופת הלידה), נבלע בפיצוי לו זכאית התובעת כעובדת הוראה אשר פוטרה בפתח שנת הלימודים. מכאן שאין לפסוק לתובעת פיצוי נוסף על אובדן שכר, בשל פיטוריה בעת היותה בהיריון. 40. הנסיבות של המקרה שלפנינו, בהן פוטרה התובעת ללא הליך של שימוע, בעת היותה בהיריון, מצדיקות פיצויים מעבר לפיצויי אובדן שכר. בהתאם הרינו פוסקים לתובעת פיצויים על הפגיעה ועוגמת הנפש בסכום נוסף של 35,000 ₪. 41. להפרשי פיצויי הפיטורים ולפיצויים על פיטורים שלא כדין, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2006. סוף דבר: 42. לאור האמור לעיל, התביעה להפרשי שכר נדחית, התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויים על פיטורים שלא כדין מתקבלת, בהתאם תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 7,381 ₪. פיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום כולל של 67,676 ₪. לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06. 43. משהתקבלה התביעה תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 44. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.דיני חינוךפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעצמאיםמורים