פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בעת טיפולי פוריות ועקב הטיפולים כמו כן עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה הפרשי שכר מינימום והפרשי זכויות נוספות. המסגרת העובדתית להלן נפרט את התשתית העובדתית הדרושה לצורך ההכרעה בתובענה. התשתית נקבעת על יסוד העדויות והראיות שהובאו לפנינו. הנתבעת היא רשת קמעונאית לשיווק מוצרי מזון ומוצרי צריכה אחרים ולה סניפים בפריסה ארצית. הנתבעת הועסקה בנתבעת בארבע תקופות שונות ולא רצופות, שרק הרביעית מביניהן דרושה לעניננו. אף על פי כן, הרחיבה התובעת את טיעוניה גם ביחס לתקופות הקודמות. לטעמינו אין הדבר דרוש ולפיכך נסתפק בהתייחסות תמציתית לגבי התקופות הקודמות: א. תקופה ראשונה: מיום 2.1.00 ועד ליום 28.1.00. עבדה התובעת כקופאית ופוטרה מחוסר התאמה. ב. תקופה שניה: מיום 8.6.00 ועד ליום 20.6.03. במהלך שנת 2002 הוטרדה התובעת מינית על ידי עובד בסניף. בעקבות תלונה שהגיעה לנתבעת, באמצעות בא כוח של התובעת, נערך בירור ופוטר הנילון. טענת התובעת כאילו תלונותיה קודם למכתב בא כוחה לא זכו לטיפול לא הוכחו, ואנו מסופקים לגביה. לענין זה נזכיר כי התובעת פותחת את מכתבה לנתבעת מיום 7.3.01 במילים "ראשית, ברצוני להודות לכם על טיפולכם בנושא ההטרדה המינית, הבעיה מצאה את פתרונה על הצד הטוב ביותר. ...". כך או כך, ענין זה אינו דרוש להכרעה. נוסיף כי בתום התקופה פוטרה התובעת, בנסיבות השנויות במחלוקת ואינן דרושות לעניננו. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים. בא כוח התובעת שלח מכתב דרישה. הנתבעת השיבה ובזה הסתיים בירור חילוקי הדיעות. ג. תקופה שלישית: מיום 16.12.04 ועד ליום 6.2.05. הועסקה באמצעות קבלן כוח אדם; ד. תקופה רביעית: מיום 22.1.06 ועד למועד הפסקת העבודה. בתקופה הרביעית התקבלה התובעת לעבודה בסניף מרום נוה ברמת גן לתפקיד במעדניה. בקצרה נזכיר כי בקשר לתקופת ההעסקה הרביעית התעוררו מספר מחלוקות: האחת, הנתבעת טוענת כי התובעת הסתירה את דבר העסקתה הקודמת בנתבעת. התובעת מצידה טוענת כי לא היא מילאה את השאלונים ולכן לא ניתן להאשימה בהסתרה. מחלוקת זו אינה רלוונטית לשאלות המתעוררות בתיק שלפנינו ולפיכך גם לא נדרש לה. השניה, הצדדים נחלקו בשאלה האם בחודש 2/08 ביקשה התובעת להתפטר כגרסת הנתבעת. גם מחלוקת זו אינו דרושה לעניננו. כך או כך, אין חולק כי בסופו של יום לא נותקו יחסי העבודה ובשלהי חודש 2/08 עברה התובעת לעבוד בסניף הנתבעת ליד קניון איילון. ביום 8.7.08 הועברה התובעת מסניף קניון איילון לסניף המכתש בעיר גבעתיים, שם עבדה כעשרה חודשים. ביום 7.5.09 הועברה התובעת לסניף אלרם ברמת גן. למעשה, בסניף אלרם התרחשו הארועים הרלוונטיים לענייננו ובהם נתמקד להלן. נסיבות סיום העבודה של התובעת - תשתית עובדתית ביום 25.6.09, זימן מר משה מזרחי - מנהל סניף אלרם, את התובעת לשיחה. הזימון נעשה באמצעות גב' אלנה חפץ - הקופאית הראשית בסניף אלרם ונציגת ועד העובדים. אין לנו צורך להדרש לשאלה האם זו היתה שיחת שימוע כדין אם לאו או למחלוקת האם נכחה הגב' חפץ בשיחה אם לאו. ממילא מחלוקות אלו אינן רלוונטיות לענייננו. כך או כך, אין חולק כי באותה שיחה הודיע מר מזרחי לתובעת כי החליט לפטרה וכי התובעת תצא לשבועיים חופשה ולאחר מכן ישלח לה מכתב פיטורים. בתקופת החופשה גם החלו ההכנות המעשיות לפיטורים ובכלל זה לקיחת חולצת העבודה מהתובעת וככל הנראה מילוי טופס החזרת ציוד. לפי העולה מעדויות עדי הנתבעת, מבחינה מעשית מנהל סניף מוסמך להחליט על פיטורים, אם כי אישור סופי והפיטורים הפורמאליים נעשים באמצעות משאבי אנוש בנתבעת, אליה פונה מנהל הסניף בבקשה לפיטורי העובד. וזו ככל הנראה הסיבה לסדר הדברים עליו הודיע מר מזרחי לתובעת. ואכן, בהמשך שלח מר מזרחי - מנהל הסניף טופס הפסקת עבודה. נציין שלא ברור מתי בדיוק מולא הטופס ומתי נשלח למשאבי אנוש של הנתבעת. כך או כך, בסמוך לאחר השיחה מיום 25.6.09 פנו התובעת ובן זוגה להסתדרות ושם איש איגוד מקצועי בשם חיים יצר קשר עם מנהל הסניף - מר מזרחי, או עם סגנו. לטענת התובעת ובן זוגה, במהלך השיחה נטען כי התובעת מצויה בטיפולי פוריות ולא ניתן לפטרה. מר מזרחי טוען שהענין לא עלה בשיחה. למחלוקת זו אין רלוונטיות. שכן, עוד טרם הוצא מכתב הפיטורים לתובעת יצרה היא קשר עם גב' חדד והמציאה למשרדיה, באמצעות בן זוגה, מסמכים רפואיים ואישור על היותה בטיפולי פוריות למן יום 24.2.09. ממכתבה של התובעת מיום 5.7.09, עולה כי המצאת המסמכים נעשתה ביום 5.7.09 (במצורף למכתב) ובהמשך לשיחה מיום 4.7.09. מנספח כ'1 לתצהיר גב' חדד - אישור רופא על טיפולי פוריות, עולה כי המצאת המסמכים לא היתה לפני יום 2.7.09, מועד הוצאת האישור. משהגיעו המסמכים הרפואיים הנחתה גב' חדד שלא לפטר את התובעת, וכך היא כתבה לגב' מדלן - רכזת כוח אדם: "להודיע למנהל הסניף שהוא לא יכול לפטרה עקב טיפולי פוריות". בהמשך, ביום 12.7.09 שוחחה מדלן עם מר מזרחי ועדכנה אותו, וכך כתבה מדלן על גבי אותו נספח כ'1 (קטע B): "דיברתי עם משה מ/ס 12/7/09 נמצאת בחופשה" (הדגשה במקור - א.א.). ביום 13.7.09 יצרה התובעת קשר עם גב' מדלן וביקשה לעבור לסניף אחר. בהתאם פנתה גב' מדלן למר מזרחי וביקשה שיסדיר את העברתה לסניף אחר באמצעות מנהל האשכול. נציין כי בקטע C האמור מצויין תאריך לא ברור שנחזה להיות 3.7.09. לטעמינו יתכן והכוונה ליום 3.8.09 - מועד שמתיישב אם תכתובת מראשית אוגוסט. אלא שנוכח עדות הגב' חדד - נקבל את התאריך שנטען על ידה, אם כי הלכה למעשה אין לכך חשיבות מהותית. כך או כך, בשלב הזה הובהר לתובעת על ידי גב' חדד כי היא לא תפוטר וכי פועלים למצוא לה סניף חלופי. נציין כי בענין זה ובכלל עדותה של גב' חדד שכנעה אותנו. ביום 19.7.09 שלחה התובעת לנתבעת מכתב ובו דרישה לקבלת תשובה בנוגע להמשך העסקתה בנתבעת, וכך נכתב [שגיאות כתיב במקור תוקנו - א.א.]: "א) הנני עובדת ... ב) בתאריך 25/6/09 נמסרה הודעה על הפסקת עבודתי בסניף שלי אלרם ג) ע"י מנהל סניף (משה), אשר בר"ג. ד) ב 28/6/09 פניתי למשרדים, אשר אתם ... (מילה לא ברורה - א.א.) את המשך עבודתי ברשת שופרסל. ה) נכון להיום 19/7/09 ימים שאני לא עובדת הינם 21 ימים בפועל. ו) חופשות ליתרת זכות ולניצול הינם 5 ימים בלבד מתוך ... (לא ברור - א.א.) שנתיים. נכון להיום ולמרות פניות רבות ונשנות לא התקבלה תשובה רשמית ע"י רשת (משרדים) על פיטורים מצד הרשת או מסירת מתן-תשובה להמשך תעסוקתי באופן רשמי. לידיעתכם יש לחשב את ימי העדרות מטעם הרשת (21), מתוך תשלום שכר רגיל על בסיס יומי. בעקבות אי קבלת תשובה עד עכשיו להמשך תעסוקתי ואם לא אקבל תשובות עד 23/7/09 יחשב מעשיכם כפיטורים מטעם הרשת ...." לפי הנראה, מכתב זה נותר ללא מענה. ככל הנראה נוכח "הקפאון" במצב (ולכך נתייחס בהמשך), ביום 4.8.09 נשלח מסניף אלרם למשאבי אנוש של הנתבעת טופס ההודעה על סיום העבודה. הדבר נלמד משניים: האחד - בכותרת הנספח יש רישום המעיד לכאורה על קבלתו בפקס ביום 4.8.09; השני - בהודעת הדוא"ל מיום 5.8.09 ששלחה גב' מדלן למנהל האשכול - מר בן ישראל, נכתב כך: "מסניף אלרם נשלח טופס פיטורין של גב' יאסנינסקי טטיאנה .... הנ"ל נמצאת בטיפולי פוריות, ולכן, אסור לבצע לה הפסקת עבודה. עפ"י בקשת אריאלה חדד ניתן להעביר אותה לסניף אחר." דוא"ל זה מחזק את המסקנה כי הנספח נשלח אליה בסמוך לפני. במכתב נושא תאריך 9.8.09 פנה ב"כ התובעת לנתבעת וטען כי התובעת עבדה עד ליום 25.6.09 בסניף אלרם וכי התובעת פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון) ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים) (להלן - מכתב הדרישה). ב"כ התובעת דרש דרישה כללית ולא מכומתת לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק השוויון ולחוק עבודת נשים. מחותמת "נתקבל" על גבי מכתב הדרישה (כמו גם מהאמור בסעיף 6, שורה 3, לתשובת ב"כ הנתבעת (להלן - מכתב התשובה)) עולה כי המכתב הגיע למחלקה המשפטית, ככל הנראה ביום 11.8.09. כעולה מנספח ג' לתצהיר מר רפאלי - מ"מ של מנהל האשכול מר בן ישראל שהיה בחופשה: ביום 11.8.09 שוחחה עימו גב' מדלן וביקשה "שינסה לסדר לה [לתובעת - א.א.] סניף אחר". בהמשך אותר סניף אחר (סניף אואזיס ברמת גן) ומר רפאלי התקשר לתובעת להודיע לה כי היא תתחיל לעבוד בו למחרת. לטענת התובעת, גם אחראית המשמרת מסניף אלרם הודיעה לה אותו דבר. באשר לתשובת התובעת נחלקו הצדדים. לטענת הנתבעת, התובעת הודיעה שהנתבעת תשמע מעורך דינה של התובעת; לטענת התובעת, כל שאמרה הוא שידברו עם עורך דינה. במחלוקת זו אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת משני טעמים: הראשון, גרסת התובעת הופיעה לראשונה בחקירתה הנגדית ולא בתצהירה חרף התייחסות קונקרטית של הנתבעת לענין זה בכתב ההגנה; השני, גרסת הנתבעת נתמכת ברישום בזמן אמת של גב' מדלן שערכה לאחר שיחה עם מר רפאלי (מיקי): "התקשר אליה שמחר תתחיל לעבוד בסניף אואזיס. ענתה להם תשמעו מהעו"ד שלי וניתקה להם את הטלפון". עוד לא ברור האם השיחות בקשר לעבודה בסניף אואזיס נעשו לאחר קבלת מכתב הדרישה אם לאו. לכאורה ממכתב התשובה עולה כי הם נעשו לפני. הקושי בקבלת הטענה נעוץ בכך שביום 11.8.09 שוחחה גב' מדלן עם מר בן ישראל ולא ברור שמיד לאחר מכן נמצא הסניף. כך או כך, איננו סבורים כי ההכרעה במחלוקת זו משפיעה על התוצאה, ולכן לצורך הענין נניח כי הפניות בקשר לסניף אואזיס נעשו לאחר קבלת המכתב. כאמור, ביום 13.8.09 שלחה ב"כ הנתבעת את המכתב התשובה לב"כ התובעת. במכתב נטען כי התובעת מעולם לא פוטרה, אלא המתינה לשיבוץ בסניף אחר, וכי התובעת לא נענתה לשיבוץ בסניף אואזיס. ב"כ הנתבעת הוסיפה וכתבה כך: נבקש להודיע למרשתך, כי, ככל שלא תתייצב כבר ביום א' הקרוב לעבודה בסניף "אואזיס" תראה בכך מרשתי התפטרות מצידה של מרשתך, על כל המשתמע מכך." התובעת לא התייצבה לסניף אואזיס וגם לא שלחה מכתב נוסף לנתבעת. ביום 13.10.09 הוגשה התובענה שלפנינו. התביעה לפי חוק השוויון מבלי להדרש לשאלה האם הנסיבות הן בבחינת פיטורים או התפטרות, אנו סבורים כי דין הטענה של התובעת לפיה פוטרה בניגוד לחוק השוויון עקב היותה בטיפולי פוריות להדחות, ואלה טעמינו בתמצית: תחילה יאמר כי לא הוכח כי התובעת הועברה מסניף המכתש לסניף אלרם בשל טיפולי הפוריות או בשל העדרויות לרגל טיפולי פוריות. למעשה, אין כל ראיה כי היות התובעת בטיפולי פוריות היה ידוע למי ממנהלי סניף המכתש על כך שהתובעת בטיפולי פוריות. התובעת טענה כי "עובדים" בסניף, שאת שמותיהם אינה זוכרת, ידעו על כך. אין בידנו לקבל טענה זו. יתרה מזאת, עיון באישור המחלה שהוצאו לתובעת ושהומצאו על ידי הנתבעת במסגרת סעיף 19 לתצהיר גב' חדד מעלה כי לתובעת העדרויות מחמת מחלה עד לחודש 1/09 ולאחר מכן רק בימים 17 עד 24 לחודש 4/09 (שישי עד שישי), כך שהטענה כאילו טיפולי הפוריות גרמו להיעדרויות מרובות קלושה. לא עלה בידי התובעת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעת וזאת לפי הוראת סעיף 9 (א) (2) לחוק השוויון. שכן, לא הוכח על ידה "שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". כעולה מנספח א' לתצהיר מר מזרחי - ואף אם נתעלם מטענות לגבי תקופות עברו - לתובעת היו בעיות בתפקוד. כך או כך, התובעת כלל לא הוכיחה כי מנהל סניף אלרם שביקש לפטרה או מי מהנהלת הסניף ידע שהיא בטיפולי פוריות. התובעת מודה שלא עדכנה אותם. אפילו טענתה כאילו עדכנה בכך את הקופאית הראשית - גב' חפץ, מוקשית. משזו לא יכלה לאשש בעדותה את הטענה - ומדובר בעדה מטעם התובעת. לאור האמור התביעה לפיצוי עבור פיטורים בניגוד לחוק השוויון נדחית. התביעה לפי חוק עבודת נשים אין חולק כי במועד הרלוונטי, בשל היות התובעת בטיפולי פוריות - פיטוריה היו טעונים היתר לפי סעיף 9 (ה) לחוק עבודת נשים. אין מחלוקת כי היתר לא ניתן. המחלוקת היא בשאלה האם התובעת פוטרה אם לאו. לטעמינו מתוך הנסיבות עולה כי התובעת לא פוטרה, ואלו טעמינו בתמצית: לתובעת היה ברור כי הודעת מנהל הסניף - מר מזרחי, אינה סוף פסוק וכי יש צורך ב"פעולה" של "המשרדים". ידיעה זו עולה מעדותה של גב' חדד לפיה משהסתבר כי התובעת בטיפולי פוריות היא הודיעה לתובעת שהפיטורים מבוטלים וכי ימצא לה סניף אחר. ידיעה זו גם עולה ממכתבה של התובעת עצמה, מכתב מיום 19.7.09, ובו היא מציינת כי טרם קיבלה תשובה פורמאלית לגבי מעמדה וכי אם לא תקבל תשובה כאמור עד ליום 23.7.09 "יחשב מעשיכם כפיטורים מטעם הרשת". דהיינו, לפחות עד למועד המכתב הבינה התובעת שטרם פוטרה, אך סברה כי תגובה מטעם הנתבעת תעלה כדי פיטורים. אין חולק כי הנתבעת התמהמה בטיפול בתובעת, ואותו "קפאון" אינו הולם מעסיק מסודר. אף כי התובעת ביקשה להחליף סניף ולא לחזור לסניף בו עבדה, מצופה היה כי הנתבעת תפעל ביתר זריזות ותאתר סניף חלופי הרבה יותר מהר מהמהירות בה פעלה במקרה זה. אמנם לא הובאו ראיות לפיהן בפועל היו לנתבעת אפשרויות תעסוקה זמינות באותה עת, אך עדין מדובר בפרק זמן מעור תמיהה. בכל אופן, מטיבה היתה הנתבעת לו הוציאה לתובעת מכתב "פורמאלי" המבהיר את המצב ב"תקופת הביניים", ובכלל זה תשלום שכרה. יחד עם זאת, איננו סבורים כי ה"קפאון" העיד על רצון לפטר את התובעת. מעשה "פיטורים" או "התפטרות" צריך להיות מפורש, אם כי ניתן להסיק מעשים כאלה מהתנהגות הצד השני. אלא שהסקת המסקנה ממעשי העובד או המעביד צריכה להיות ברורה, וכלל אין בידי הצד האחר לקבוע שאם לא יעשה כך וכך יחשב האחר כמפטר או מתפטר. לעניננו, לא קובע הלך מחשבתו הסובייקטיבי של המעביד, אלא כיצד יכול היה העובד לפרש את הנסיבות האובייקטיביות. לטעמינו נוכח הניסיון של התובעת בנתבעת לגבי דרך הפיטורים ונוכח הדברים שנאמרו לה על ידי גב' חדד לפיהם הפיטורים מבוטלים וכי ימצא לה סניף אחר - לא יכולה היתה התובעת להסיק, חרף התמשכות הקפאון, כי פוטרה בהתנהגות. אולם גם אם כן, באו הפניות לתובעת מצד נציגי הנתבעת לגבי עבודה בסניף אואזיס ובא ומכתבה של ב"כ הנתבעת והבהירו כי היא אינה מפוטרת ואף נמצא לה סניף אחר. בנסיבות אלה, משהובהרה תמונת המצב הרי ממילא לא ניתן היה לטעון כי פוטרה. אולם גם אם נסבור אחרת ונניח כי התובעת יכולה היתה להסיק שפוטרה מעבודתה התוצאה האופרטיבית לא תהיה שונה, ונסביר: משהתובעת פוטרה (בהתאם להנחה) ללא היתר, נשאלת השאלה מהו הסעד שיש לפסוק לה. לטעמינו, בנסיבות הענין אין מקום לפסוק סעד שכזה ונסביר: התובעת ביקשה שלא לחזור לסניף שלה, משכך אין לזקוף לחובתה של הנתבעת את העובדה כי מיד לכשנודע לה על דבר טיפולי הפוריות היא לא החזירה את התובעת לסניף בו עבדה. משהנתבעת הועמדה על האופן בו התנהגותה מתפרשת היא הבהירה, במכתב התשובה, כי התובעת אינה מפוטרת ואף הפנתה את התובעת לעבודה. בשלב זה, חובת הקטנת הנזק המוטלת על התובעת הצדיקה הענות לביטול הפיטורים. בתצהירה טענה התובעת כי לא יכולה היתה לעבוד בסניף האחר כי "מצאה עבודה אחרת כסייעת בגן ילדים". אלא שבחקירתה הנגדית הבהירה שהיא החלה לעבוד כסייעת רק בחודש נובמבר 2009. בחקירתה הנגדית, טענה שהתקבלה לעבודה באוגוסט אך בשל עיכוב בהחלפת עובדת שילדה היא החלה רק בנובמבר. גרסה זו מסופקת ולא משכנעת, מן הטעם הפשוט שלא בא זיכרה בתצהיר; לא הובאה לה כל ראיה תומכת; לא נטענה בתגובה למכתב התשובה. יתרת מזאת, אין בטענה כדי להצדיק אי עבודה בנתבעת בחודשים אוגוסט - אוקטובר 2009, וזאת במסגרת חובת הקטנת הנזק. לא נסתרה טענת הנתבעת כי היא שילמה לתובעת את השכר והזכויות הסוציאליות בגין החודשים יולי ואוגוסט 2009. משכך, גם לא נגרם לתובעת נזק ממוני בגין התקופה שעד לסרובה לשוב לעבודה. בנסיבות אלה, אנו סבורים שגם דינה של התביעה לפי חוק עבודת נשים להדחות. יובהר, כי אין בדחיית העילה לפי חוק עבודת נשים כדי להוביל למסקנה כי הנתבעת נהגה כיאות בכל הנוגע לסיום עבודתה של התובעת. כפי שכבר ציינו לעיל, למרות גודלה של הנתבעת ולאחר שאנו מביאים בחשבון כי במערכות כאמור "זמן התגובה" עשוי להיות לא מיידי, עדיין דומה כי הנתבעת לא פעלה כמתחייב בנסיבות הענין צחובת תום הלב וההגינות, ובעיקר מכוונים הדברים לחוסר הבהירות בו שהתה התובעת ובכלל זה בכל הנוגע לתשלום שכרה עבור ימי ההמתנה. אמנם, התובעת לא ביקשה סעד בגין הפרת חובת תום הלב, להבדיל מהפרת חוק השוויון וחוק עבודת נשים, אך את מורת רוחנו בענין זה נביא לידי ביטוי בסוגיית ההוצאות בהליך זה. פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת לאור הקביעה שהתובעת לא פוטרה ממילא דין התביעה לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת להדחות. למעלה מן הדרוש נציין שבכל מקרה, גם לו היינו קובעים כי התובעת פוטרה, הרי שבעיקרו של דבר התובעת היתה זכאית לסכומים נמוכים משמעותית מאלה שנתבעו, ונסביר: באשר לפיצויי פיטורים - סכום התביעה הוא 11,893 ₪. בפועל שוחררו לטובת התובעת סך של 11,774 ₪ שנצבר בקרן הפנסיה ע"ח פיצויי פיטורים. כך שלכל היותר הפער הוא 119 ₪. באשר לחלף הודעה מוקדמת - בכתב התביעה התובעת לא נקבה במועד ניתוק יחסי העבודה. ככל שמועד סיום העבודה הוא יום 25.6.09 - ברי, שאין זכאות לחלף הודעה מוקדמת לאור התשלום מחודש 10/09. ככל שמועד הניתוק הוא יום 24.7.09 הרי שהזכאות בשים לב לתשלום הנ"ל היא רק חלקית - לכל היותר כמחצית חודש שערכו כ- 1,750 ₪. הפרשי שכר מינימום התובעת טוענת כי בחודשים מסויימים שילמה לה הנתבעת לפי שכר שעה נמוך משכר המינימום, ולכן היא זכאית להפרשי שכר בסך של 1,597 ₪ וכן לפיצוי מיוחד בסך של 50,000 ₪ לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987. דין התביעה להדחות. כעולה מגרסת הנתבעת שלא נסתרה. התובעת והעובדים מסוגה הם עובדים לפי שכר מינימום חודשי. לפיכך, כאשר התובעת לא עבדה במלוא שעות התקן בחודש נתון היא קיבלה תשלום יחסי (ראו סעיפים 2 (ב) ו- (ג) לחוק שכר מינימום). כאשר שעות התקן של החודש עלו על 186 שעות, הרי ששכר השעה באותו חודש היה נמוך משכר המינימום השעתי. אך כאמור - ההשוואה אינה שעתית אלא לפי השכר החודשי. לעומת זאת כאשר שעות התקן היו נמוכות מ- 186, דוגמה מובהקת היא חודשי פברואר, אזי שכר השעה עלה על שכר המינימום השעתי. בנסיבות אלה, משעסקינן בעובדת חודשית, הרי שבחינת שכר המינימום לא יכולה להעשות לפי תעריף שעתי, אלא לפי תעריף חודשי - לטוב ולרע. לאור האמור, התביעה להפרשי שכר מינימום ולפיצוי מיוחד לפי חוק שכר מינימום נדחית. סוף דבר לאור המקובץ, דין התביעה להדחות. חרף התוצאה ובשים לב להערה בסעיף 26 לעיל, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.הריוןפיצוייםפיטוריםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות