חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים - תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים

תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת: "9. היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". יש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובע, לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו (ראו והשווה: דב"ע נז3-57/ סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364). כמו כן אין חולק על כך, שיש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע את התקופה שקדמה לירידה בשכרו. ##להלן פסק דין בנושא חישוב השכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים:## הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 16,819 ₪ והפרשי הפרשות לקרן פנסיה בסך של 1,012 ₪ העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שעולה מחומר הראיות בתיק הן: 2. התובע יליד שנת 1949. 3. הנתבע הינו קבלן משנה בענף הבניה והאינסטלציה. 4. התובע עבד אצל הנתבע מיום 1/1/1969 ועד ליום 15/2/08. 5. התובע התפטר מעבודתו עקב מצב בריאותו, ואין חולק על כך, כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע. 6. עיקר טענות התובע: א. יש לחשב את שכרו הקובע של התובע בהתאם לשכר חודש 10/07- שכרו האחרון טרם חלה ירידה בשכרו עקב היעדרויותיו הרבות מהעבודה בשל מחלתו, העומד על סך של 3,887 ₪. ב. התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 151,593 ₪ (39 שניםX 3,887 ₪ שכר קובע). עם סיום עבודתו, קיבל התובע סך של 134,774 ₪, ועל כן, הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 16,819 ₪. ג. בנוסף, זכאי התובע להפרשי הפרשות לקרן פנסיה, בהתאם לטבלה שצורפה לסיכומים, בסך כולל של 1,012 ₪. 7. עיקר טענות הנתבע: א. שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכאותו לפיצויי פיטורים הינו ממוצע שכר היסוד ב- 12 החודשים המלאים לעבודתו טרם מחלתו (חודשים 07/ 12- 1), המסתכם בסך של 3,666 ₪. ב. על פי צו ההרחבה בענף הבניה, הפרשות המעביד לרכיב הפיצויים שבקרן התגמולים יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים. מכאן, שההפרשות בקרן הפנסיה מיום תחילת עבודתו של התובע ועד לשנת 1992 מכסות 100% מסכום פיצויי הפיטורים, וההפרשות שבוצעו לאחר מכן, באות במקום 72% מסכום פיצויי הפיטורים לתקופה זו. נכון לחודש 7/08 נצברו לטובת התובע פיצויי פיטורים בסך של 113,303 ₪ (101,081 ₪ ₪ שנצברו בקופת הפיצויים וסך של 12,222 ₪ בגין השלמת 2.33% אשר הופרשו עד לשנת 1991). בנוסף, שולם לתובע עקב טעות סך נוסף של 33,639 ₪. ג. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 19/7/10, במסגרתו הועלו לראשונה טענות בדבר אי הפרשות לקופת הפנסיה ואובדן זכויות פנסיוניות. בהתאם לכך, התקופה הרלוונטית בהקשר זה, הינה מיום 19/7/03. ד. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח, כי איבד לכאורה סך של 25% מערך פדיון הפנסיה החודשי שלו, ואף לא צירף חוות דעת או תחשיב אקטוארי להוכחת טענותיו. ה. במשך תקופת עבודת התובע הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה בשיעור מלא ואף למעלה מכך. יש לקזז את הסכומים העודפים שהופרשו מכל סכום שעשוי להיפסק לטובת התובע. 8. במהלך דיוני ההוכחות שהתקיימו לפנינו העידו התובע והנתבע, ונציין כי התרשמנו מעדותם שהם אינם מבינים לגופם של דברים את החישובים והטענות המבוססת על חישובים אלו הרלוונטיים לתביעה. דיון והכרעה פיצויי פיטורים 9. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין חולק על כך, שהתובע עבד אצל הנתבע 39 שנים, והתפטר מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. 10. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים בנקודה זו הינה, האם כטענת התובע פיצויי הפיטורים שולמו לו בחסר המסתכם בסך של 16,819 ₪, או שמא שולמו לו במלואם ואף ביתר כטענת הנתבע? זאת, נפנה לבחון להלן. שכרו הקובע של התובע 11. לטענת התובע, יש לראות בשכרו הקובע את שכר היסוד ששולם לו בחודש 10/07 (המסתכם בסך של 3,887 ₪), טרם חלה ירידה בשכרו עקב היעדרויותיו הרבות מהעבודה בשל מחלתו, ואילו, לטענת הנתבע, יש לחשב את שכרו הקובע בהתאם לממוצע שכרו בחודשים 12/07- 1/07, המסתכם בסך של 3,666 ₪. 12. יש לציין שהנתבע אינו חולק על כך, שיש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע את התקופה שקדמה טרם החלה הירידה בשכר (ש 27, עמ' 1 לפרוטוקול; ס' 19 לסיכומי הנתבע). 13. כמו כן ולמען הבהירות יאמר, שבטופס 161 שנמסר לתובע על ידי הנתבע נרשם שכרו הקובע של התובע כעומד על סך של 4,513 ₪ (נספח ג לתצהיר הנתבע), ולטענת הנתבע סכום זה נרשם כך בשגגה. בכל מקרה, במסגרת ההליך שלפנינו, אין כל טענה מצד התובע שיש לראות בסכום זה את שכרו הקובע (ראה סיכומי התובע). 14. סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע כי שיעור פיצויי הפיטורים הוא "שכר" חודש אחד לכל שנת עבודה. 15. תקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 ((להלן: "תקנות פיצויי פיטורים") קובעת: "8. חלה הפחתה בשכרו של עובד אשר כתוצאה ממנה קטן שכרו האחרון יראו כשכר אחרון לגבי התקופה שלפני ההפחתה את שכרו של העובד ערב ההפחתה". 16. תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת: "9. היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". 17. אם כן, התובע סבור שיש לחשב שכרו הקובע בהתאם לתקנה 8 לתקנות פיצויי פיטורים, ואילו הנתבע סבור שיש לחשב את שכרו הקובע בהתאם לתקנה 9. 18. מתלושי השכר של התובע, החישובים שהגישו הצדדים ומהמסמכים השונים שהוגשו לתיק, עולה ששכרו החודשי של התובע היה משתנה מידי חודש, בהתאם להיקף עבודתו (כך למשל, שכר היסוד בחודש 4/07 עמד על סך של 3,887 ₪; חודש 5/07- 4,331 ₪; 6/07- 3,221 ₪; 7/07- 4,110 ₪ (ראה טבלה מסכמת המצורפת לסיכומי התובע)). 19. בנסיבות אלו, יש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובע, לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו (ראה והשווה: דב"ע נז3-57/ סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364). 20. כאמור, אין חולק על כך, שיש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע את התקופה שקדמה לירידה בשכרו. התובע חישב את שכרו הקובע כשכר חודש 10/07, והנתבע חישב את השכר הקובע בהתאם לממוצע השכר בחודשים 12/07- 1/07. 21. מעיון בתלושי השכר שהוגשו לתיק ובטבלאות החישובים שהגישו הצדדים, מגיעים אנו למסקנה שבחישוב שכרו הקובע של התובע יש לקחת את ממוצע שכרו בהתאם לחודשים 11/06- 10/07, המסתכם בסך של 4,073 ₪ (לעניין שכר היסוד הרלוונטי לכל תקופת עבודתו של התובע ראה טבלה מסכמת שצורפה לסיכומי התובע). 22. עם זאת, ומאחר ובסיכומיו העמיד התובע את שכרו הקובע על סך של 3,887 ₪, יש לראות את שכרו הקובע בסך זה של 3,887 ₪. 23. בהתאם לכך, זכאי התובע עם סיום עבודתו אצל הנתבע לפיצויי פיטורים מלאים בסך של 151,593 ₪ (39 שנות עבודהX 3,887 ₪; ראה בנוסף סעיפים 7- 6 לסיכומי התובע). 24. לטענת הנתבע, עד לחודש 7/08 נצברו לטובת התובע ברכיב הפיצויים בקרן התגמולים סך של 101,081 ₪, וכן, סך נוסף של 12,222 ₪ שהופרשו כהשלמה בגין 2.33% עד לשנת 1991. בנוסף לכך, שולם לתובע בשגגה, בעת סיום עבודתו, סך של 33,396 ₪. כתימוכין לטענתו זו, הגיש הנתבע את המסמכים הבאים: * אישור מאת קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, לפיו עד לחודש 7/08 שהופרשו לטובת התובע לרכיב פיצויי פיטורים 6%, המסתכמים בסך של 101,081 ₪ נכון לחודש 7/08 (הסכום לאחר ניכוי דמי ניהול). השלמת 2.33% לרכיב הפיצויי הפיטורים עד לחודש 1/1991 הינה בסך משוערך של 12,222 ₪ זאת נכון לחודש 7/08 (נספח א לתצהיר הנתבע). * טופס הודעת מעביד על פרישה מעבודה של עובד (טופס 161), במסגרתו פורטו התשלומים שנצברו לעובד בגין תקופת עבודתו, כדלקמן: - "קרן פועלי בניין"- סך של 113,303 ₪; - "פריזמה פיצויים"- סך של 33,693 ₪. סך כל המענק המשולם לתובע בעת הפרישה עמד על סך של 146,995 ₪ (נספח ג לתצהיר הנתבע). 25. בסיכומיו טוען התובע שקיבל מהנתבע סך של 134,774 ₪ בגין פיצויי פיטורים (סך של 101,081 ₪ מקרן הפיצויים וסך של 33,693 ₪). ואילו, ביחס לסך של 12,222 ₪, אשר שולמו לתובע בהתאם למסמכים שהציג הנתבע בהקשר זה, שתק התובע ולא פירט מאומה. 26. בנסיבות אלו, ונוכח הראיות שהציג הנתבע בהקשר זה, מקבלים אנו את טענותיו, ביחס התשלום לתובע בסך של 146,995 ₪ בגין פיצויי פיטורים. 27. אם כן, משהגענו למסקנה שהתובע זכאי עם סיום עבודתו אצל הנתבע לפיצויי פיטורים מלאים בסך של 151,593 ₪, וכן, ששולם לו בעת סיום עבודתו סך של 146,995 ₪ בגין פיצויי הפיטורים- על הנתבע לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 4,598 ₪ זאת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.2.08 ועד התשלום המלא בפועל. הפרשות לקרן הפנסיה 28. לטענת התובע, על הנתבע לשלם לו פיצוי בגין חוסרים בהפרשות לקרן פנסיה בסך של 1,012 ₪. 29. לטענת הנתבע, במרבית חודשי עבודתו של התובע, הופרשו לטובת חלקו של התובע סכומים הגבוהים מהסכומים שקוזז משכרו בפועל (חלק העובד). היינו, הנתבע שילם חלק ניכר מחלק המופרש על ידי העובד לקרן הפנסיה. 30. שני הצדדים הגישו לתיק, טבלאות מסכמות הכוללות את- שכר היסוד של התובע לפי תלושי השכר; הפרשת התובע 5.5%; הפרשת העובד בפועל; סכום שקוזז מהשכר; כספים שהנתבע הפריש ביתר ברכיב הפרשת העובד; הפרש בין 5.5% שהעובד היה אמור להפריש וסכומים שהופרשו בפועל; 12% הפרשת מעביד; ההפרש בין הפרשת המעביד בגין חלקו (12%) לבין ההפרשה בפועל; סך כל הפרש (סיכומי התובע; נספח ד לתצהיר הנתבע). 31. עיון מדוקדק בחישובי הצדדים מעלה, שהנתונים עליהם הם הסתמכו בחישוביהם מתוך תלושי השכר הם זהים (יצוין, כי תחשיבי התובע מקיפים תקופה ארוכה יותר מתחשיבי הנתבע (תחשיבי התובע הינם מחודש 1/02 ועד לחודש 2/08, בעוד שתחשיבי הנתבע מחודש 1/04 ועד לחודש 2/08)). יחד עם זאת, המסקנה אליהם הגיע כל אחד מהם שונה- - התובע סבור, שיש לשלם לו סך של 1,012 ₪ בגין הפרשי הפרשות לקרן הפנסיה; - ואילו לטענת התובע, במרבית חודשי העבודה הנתבע הפריש סכומים הגבוהים מהסכומים אשר קוזזו בפועל מתלושי השכר של התובע, ויש לקזז סכומים אלו מכל סכום שיפסק לזכות התובע. 32. לשם הבהירות נפנה לדוגמא להמחשת הפערים בתוצאות חישוביהם של הצדדים. חודש 1/2004 * בחודש 1/04 שכר היסוד של התובע עמד על סך של 3,655 ₪. * הפרשת עובד 5.5% הסתכמה בסך של 201 ₪; הופרשו בפועל 177 ₪; קוזזו 121 ₪ משכרו של התובע. היינו, בגין חלקו של העובד, המעסיק הפריש מכיסו סך של 56 ₪ ביתר (בעוד משכרו של התובע קוזזו 121 ₪, לקרן העביר המעסיק בפועל 177 ₪ בגין חלקו של העובד). ההפרש בין 5.5% (הפרשת עובד) לבין הסכומים שהופרשו בפועל- 24 ₪. * הפרשת מעביד 12%- 439 ₪; המעביד הפריש בפועל- 533 ₪; הפרשת מעביד ביתר בגין חלקו (12%)- 94 ₪. עד לנקודה זו, קיימת הסכמה בין הצדדים ביחס להפרשות וגובהן. * למעשה, אין חולק על כך, שבחודש 1/04 המעסיק הפריש ביתר סך של 94 ₪ בגין חלקו (12%). כמו כן, המעסיק העביר בפועל 56 ₪ ביתר מהסכום שקוזז מהעובד בגין חלקו (5.5%). סך ההפרש בין 5.5% (הפרשת העובד) לסכומים שהופרשו בפועל ברכיב זה עמד על חוסר של 24 ₪ (201 ₪ (5.5% שהעובד היה אמור להפריש) לבין 177 ₪ שהועברו בפועל לקרן (מתוכם 56 ₪ הועברו על ידי המעסיק ולא קוזזו משכרו של התובע). * בתביעתו, התובע חישב את החוסרים בהפרשות שמגיעים לו בהתאם ל- ההפרש בין הפרשת המעביד בגין חלקו (12%) לבין ההפרשה בפועל (מסתכמים בסך 4570 ₪) + ההפרש בין 5.5% (הפרשת עובד) לבין הסכומים שהופרשו בפועל (סך כולל של 1,264 ₪). מסכום זה, הוריד התובע את הכספים שהפריש המעביד מכיסו בגין 5.5%- חלק העובד (סך כולל של 4,822 ₪). לטענת התובע, מגיעים לו הפרשי תגמולים בסך של 1,012 ₪ (1,264 ₪ + 4570 ₪, בקיזוז סך של 4,822 ₪). * לאחר עיון מדוקדק בחישובי הצדדים וטענותיהם, שוכנענו כי טעותו של התובע בחישובו הוא בכך, שהוא הוסיף לזכותו סך של 1,264 ₪ בגין ההפרש בין הפרשת העובד בגובה 5.5% לבין הסכומים שהופרשו בפועל, כפי שנסביר להלן. בפועל, במסגרת עבודתו של התובע וההפרשות שבוצעו עבורו לקרן התגמולים- חלק העובד- נוצר מצב לפיו, בגין חלקו של העובד לקרן התגמולים (5.5%) נוכו כספים משכרו, כאשר בפועל המעסיק הוסיף כספים מכיסו בגין רכיב זה. במצב דברים רגיל, חלקו של העובד משולם ישירות ובאופן מלא משכרו של העובד, ואילו, במקרה דנן, אין חולק על כך, שחלק מהכספים שנצברו ברכיב זה- הפרשות העובד (5.5%) שולמו על ידי המעסיק. שהרי, התובע בעצמו קיזז מהסכומים שלטענתו מגיעים לו, סך של 4,822 ₪- אותם ההפרשות בגין חלק העובד, שהמעסיק שילם מכיסו. בתביעתו, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את סך ההפרשות בהן הוא- התובע- אמור לשאת (5.5%). בחישוביו טוען התובע, שאת הפער בין ההפרשות שבוצעו בפועל לבין סך הפרשות של 5.5%, על המעסיק לשלם לו. דין טענתו זו של התובע, לפיה, על המעסיק להשלים מכיסו את הפרשי הפרשות שבוצעו משכרו של התובע בגין חלקו, לבין הפרשות בסך של 5.5% (חלק העובד), המסתמכים בסך של 1,264 ₪- להידחות, שהרי, אין המעסיק חב בתשלום חלקו של העובד לקרן התגמולים. ויובהר, אין המדובר במצב דברים בו המעסיק מנכה משכרו של העובד סך מסוים בגין הפרשות לקרן תגמולים (חלק העובד) ולא מעביר את ההפרשה שבוצע במלואה לקרן. נהפוך הוא. במקרה דנן, בעוד שלמשל בחודש 1/02 נוכה משכרו של התובע סך של 108 ₪ בגין חלקו לקרן; לקרן הועברו בפועל סך של 178 ₪. היינו, המעסיק שילם מכיסו 70 ₪ בגין חלקו של העובד. בחודש 2/02 נוכה משכרו של התובע סך של 108 ₪; לקרן הועברו 70 ₪; בחישובי התובע, בחודש זה על המעסיק לשלם לתובע סך של 38 ₪, שנוכו משכרו ולא הועברו לקרן. בסופו של דבר, לאחר קיזוז עובר ושב בין הסכומים שהמעסיק שילם מכיסו בגין חלק העובד, לבין הסכומים שנוכו משכרו של העובד ולא הועברו במלואם לקרן נותרו לזכות המעסיק סך של 4,822 ₪ (ראה הטבלה המסכמת המצורפת לסיכומי התובע, העמודה המסומנת באות Y-Z). 33. על כן, במצב דברים זה, יש לערוך השוואה וקיזוז בין הפרשי ההפרשת המעביד בגין חלקו (12%) לבין ההפרשה שבוצעה בפועל (4570 ₪ לחובת המעסיק) לבין הכספים שהפריש המעביד מכיסו בגין 5.5%- חלק העובד (4,822 ₪ לזכות המעסיק). ושוב יובהר למען הסר ספק, החישובים נעשו בהתאם לתחשיבים שהגיש התובע בסיכומיו. משכך, לזכות המעסיק עומד סך של 252 ₪, בגין הפרשי הפרשות לקרן התגמולים. 34. סוף דבר א. על הנתבע לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 4,598 ₪ (בהתאם לסעיף 27 לפסק הדין). ב. מסכום זה, עומדת לנתבע טענת קיזוז בסך של 252 ₪ (בהתאם לסעיף 33 לפסק הדין). ג. לפיכך, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,346 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים, תוך 30 ימים מהיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15/2/08 (יום סיום יחסי העבודה) ועד למועד התשלום בפועל. ד. בנסיבות העניין, בשים לב להליך, הימשכותו ותוצאותיו, כאשר תחילה הוגשה תביעה על סך של 27,024 ₪, לאחר מכן התביעה תוקנה והועמדה על הסך של 196,295 ₪ ואילו בסוף טוען ב"כ התובע בסיכומיו, כי מרשו זכאי לקבל מהנתבע סך של 17,831 ₪ בלבד, אלא שבפועל נפסק סכום נמוך באופן ניכר מכל אלה, על כן, כל צד ישא בהוצאותיו. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהשכר הקובע / משכורת קובעת