תביעה להשלמת הכנסה לקצבת זקנה

תביעה להשלמת הכנסה לקצבת זקנה תביעתו של התובע בגין חודש 3/09, נדחתה ביום 23.3.09, בשל הכנסות העולות על ההכנסה המירבית בחוק, לרבות הכנסה רעיונית מדירתו של הבן האני, הבנויה בצמוד לדירת התובע. על כך התביעה שבפנינו. 2. בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב מ-23.03.09, וטען באשר לדירתו של הבן האני, כי לא הוכח שהבן הוא זה שמימן את בניית הדירה, לא הוכח ממתי הוא מתגורר בדירה ולא הומצאו אישורים ממס רכוש על העברת הדירה על שם הבן. הנתבע טען כי כל עוד לא יומצאו אישורים כאלה, ייקח הנתבע בחשבון את השווי המלא של הדירה. באשר לדירתו של הבן נעים הודיע הנתבע כי בשלב זה לא נלקחה בחשבון ההכנסה ממנו. 3. התובע המציא אסמכתאות להוכחת הטענה כי הבן האני הוא זה שמימן את בניית דירתו. הנתבע שב ובדק את התביעה והודיע כי חסכונות וקצבאות התובע ובת זוגו, יחד עם הכנסה רעיונית של שווי זכויות הבנייה בדירות שני הבנים הצמודות לדירתו של התובע בגוש 18767 חלקה 8 בכפר יאסיף, שוללים את זכות התובע להשלמת הכנסה. שמאים מטעם הנתבע העריכו את שווי זכויות הבניה בלבד של דירת הבן נעים בנים בסך 44,000 ₪ (נכון ל- 30.12.11), ו- 60,000 ₪ (נכון ליום 4.1.08) לדירת הבן האני. התובע לא חלק על השמאות. 4. לטענת התובע, ירש מאביו רק את דירת המגורים בה הוא מתגורר עם בת-זוגו (הדירה התחתונה). לטענתו, בנו האני בנה את דירתו בכספו והוא מתגורר בה החל משנת 2003. בנו נעים מתגורר בדירה שמעל ביתו של התובע החל מהשנים 96-97. הדירה נבנתה ע"י אחיו של התובע בשנת 76' , היא בבעלות גיסתו, אינה רשומה על שמו, נמסרה לבנו נעים במתנה, ואין לייחס לו כל הכנסה רעיונית ממנה. בדירות מתגוררים מזה זמן רב בניו והם אשר נושאים בכל הוצאות אחזקת הבתים. 5. בסיכומיו טען התובע כי אינו הבעלים הרשום של הקרקע, אשר רשומה ע"ש אביו המנוח. לטענתו, על פי צוואת אביו הוא יורש את דירת מגוריו בלבד. לעניין דירת הבן האני, אין חולק כי האני בנה אותה בעצמו ומכספו, מתגורר בה ומשלם כל הוצאותיה, ולכן אין לייחס לתובע הכנסות ממנה. הבעלות לא הועברה על שם האני הואיל וכל הרכוש שהיה ע"ש אביו המנוח נעים זיבאנה נותר רשום על שמו. על מנת לבצע רישום בטאבו יש צורך בעריכת צו ירושה, המצריך החתמת היורשים שחלקם בחו"ל ועל כן, העברת הזכויות אינה בשליטתו ואין לבוא אליו בטענות בעניין. לעניין דירתו של נעים טען כי הבעלות הועברה מאמו, גב' ליזה זיבאנה, לגיסתו, גב' סוהילה זיבאנה. גיסתו נתנה לנעים את הדירה במתנה. עוד טען, כי סך החסכונות אותו יש להביא בחשבון אינו 47,483 ש"ח כנטען ע"י הנתבע, אלא סך של 33,207 ש"ח בלבד, לאור ניכוי מס. 6. לטענת הנתבע, על פי צו קיום צוואה, התובע הינו היורש היחיד של הוריו המנוחים. אין מחלוקת בין הצדדים כי דירתו של הבן האני נבנתה על ידו ועל חשבונו וכי הוא זה אשר נושא בהוצאות אחזקת דירת מגוריו. (סעיף 20 לסיכומי נתבע). המחלוקת היא לעניין שווי זכויות הבניה בלבד והחל מאיזו שנה עבר האני להתגורר בדירה. באשר לדירה בה מתגורר נעים טוען הנתבע כי טענת התובע לעניין בנייתה על ידי האח והעברתה ללא תמורה לבנו נעים כלל לא הוכחה ועל כן יש לשייך את שווי זכויות הבניה לתובע. 7. הוראות החוק הרלוונטיות: סעיף 9 לחוק מגדיר מהי הכנסה ומהי הכנסה מנכס וזו לשונו: (א) בחוק זה, "הכנסה" - הכנסה מהמקורות מהפורטים בסעיף 2 לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - ...4. סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. ... (ב) השר רשאי לקבוע בתקנות - (1) כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, כאמור בסעיף קטן (א)(4) לרבות נסיבות שבהן יובא בחשבון, לענין חישוב ההכנסה של הזכאי, גם נכס של ילדו הנמצא בהחזקתו; (2) נסיבות שבהן ייראה נכנס שהועבר לאחר כשייך למעביר הנכס, ודרכי חישוב ההכנסה מהנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. (3) הוראות מיוחדות ומשלימות בדבר חישוב ההכנסה לענין חוק זה. (ג) לעניין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון, ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או רווח. "סכום שאינו מובא בחשבון" - סכום כסף שאינו עולה על סכום השווה לשכר הממוצע כפול ארבע, ולגבי מי שעמו ילד או שיש לו בן זוג - סכום שאינו עולה על השכר הממוצע כפול שש." 8. תקנה 9 (א) לתקנות הבטחת הכנסה, תשנ"ב-1982 קובעת, כיצד יש לחשב הכנסה חודשית מנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה. תקנה 11 לתקנות הנ"ל קובעת, כי נכס המועבר לאדם אחר ללא תמורה, או בתמורה סימלית, ימשיך להיחשב כשייך למעביר הנכס למשך 5 שנים, או ליתר דיוק אם הנכס הועבר בתוך 5 שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה (ככל שהמדובר בילד הנמצא באחזקתו של ההורה, הנכס ממשיך להיחשב כשייך להורה, אף מעבר ל- 5 שנים). 9. הוראות סעיף 12 לחוק המקרקעין קובעות, כי הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה. הלכה פסוקה היא, כי מבוטח שנתן לבניו להשתמש בנכס אך לא פעל כדי להעבירו ונשאר בעל המקרקעין, עדיין נחשב כבעל הנכס לעניין חוק הבטחת הכנסה (דב"ע נ"ג/ 04-215 מנסור סובחי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך א (2) 674). יחד עם זאת, בנסיבות בהן הוכח, כי לא בוצעה העברת זכויות במקרקעין מהמבוטח לבנו, אולם נקבע כי הבן הוא שנשא בעלויות הבנייה, פסק בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן (עב"ל 1078/00 פואז מוחמד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 23 (2001)): "מחומר הראיות שעמד בפני בית הדין האזורי עולה באופן ברור כי לא נעשתה פעולה של העברה מסודרת של המקרקעין מן המערער אל בנו. כך, בין בדרך של רישום מסודר בטאבו, בין בדרך של ייפוי כח בלתי חוזר, ואף לא בדרך של הסכם. אלא, שעובדה מוכחת היא כי בנו של המערער הוא שהשקיע מכספו והוא שנשא בכל עלות בנייתו של המבנה שבו מדובר. אין בפנינו פיקציה, ואין טענה בדבר חוסר תום לב של המערער. לפיכך, נראה לנו נכון לקבוע לצורך חוק הבטחת הכנסה, ובהתחשב בתכליתו, כפי שעמד עליה בית הדין בפסקי הדין השונים בהם דן בסוגיות דומות, כי בעת שבאים לשום את המקרקעין, שעל פי כל דין נותרו בבעלותו של המערער, אין להביא בחשבון את מרכיב "שווי עלות הבניה" של המבנה אותו כאמור בנה הבן. משהמערער לא נשא כלל בעלות הזו, כי אז לצורך חוק הבטחת הכנסה ובהתחשב בתכליתו, אין מקום להכליל מרכיב זה בהערכת הכנסת המערער, המופקת מן המקרקעין. יודגש כי בקביעה זו אין כדי לעודד עקיפה של הוראות החוק. שבכל מקרה יש להפחית מרכיב זה משומת הנכס רק במקום בו מוכח בעליל כי לא המבוטח הוא שנשא בעלות הבניה." 10. זאת ועוד. בעב"ל 381/99 חזאן נהלה נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.1.2000, קבע בית הדין הארצי, כי מקום שהוכח שהדירה נבנתה על ידי הבן והוא מתגורר בה שנים ארוכות, הרי שאין ביכולתו של האב - בעל הנכס - להפיק כל הכנסה מנכס זה: "יש להניח שלא יימצא קונה בשוק החופשי שיקנה זכויות בניה על גג שעליו נבנתה דירה זה מכבר, בה מתגורר אחר". בהתאם, קבע בית הדין הארצי כי אין לייחס לתובעת הכנסה רעיונית מזכויות לבניה על גג ביתה, אף שהיא הבעלים שלהן, וזאת משום שבנה בנה שם את דירתו והוא מתגורר בה בפועל שנים רבות. 11. לאור האמור, קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכול שתחשב כהעברת זכויות והכל בהתאם לנסיבות ולתכלית העומדת מאחורי חוק הבטחת הכנסה. בפסיקה שלעיל נקבע כי "הזכות בשלה לכאורה רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, המעידה לכאורה על תפיסת החזקה בה ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה על ידי בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו." 12. בעב"ל 437/07 המוסד לביטוח לאומי חאזם חאזם ראשיד נפסק, כי בית הדין התייחס לשתי חלופות של מועדים, כתאריכים שמהם יש למנות את תקופת 5 השנים, או ממועד העברת הזכויות בדירה במס רכוש, או בטאבו או מהמועד שבו החל הבן להתגורר ולשלם תשלומים, לרבות ארנונה, עבור דירתו, כתאריכים המצביעים על רכישת הזכויות בדירה(סיפא לסעיף 9 לפסה"ד). דהיינו, כאמור לעיל, קבלת חזקה מוחלטת בנכס, אף בה יש כדי להצביע על העברת הזכויות והכול בתנאי שבניית הדירה ממונה על ידי בעל זכות החזקה המתגורר בה. דיון והכרעה 13. הנתבע, כאמור, אינו חולק על כך שהבן האני הוא זה שנשא בהוצאות בניית הדירה בה הוא מתגורר וכי הוא זה אשר נושא בהוצאות אחזקת דירת מגוריו. לאור ההלכה לעיל אשר קובעת, כי כאשר אין העברה בטאבו, אך הוכח כי הבן הוא שנשא בהוצאות הבנייה, יש למנות את תקופת 5 השנים מהמועד שבו החל הבן להתגורר בדירה בפועל ולשלם תשלומים, לרבות ארנונה, עבור דירתו, וכי הדבר מהווה קבלת חזקה מוחלטת בנכס, אשר בה יש כדי להצביע על העברת הזכויות, עלינו לבחון מתי החל הבן האני להתגורר בדירה בפועל. 14. על פי אישור מהמועצה המקומית כפר יסיף (צורף כנספח לסיכומי התובע) מר האני סמיר זבאנה (בנו של התובע) משלם ארנונה ומים עבור דירת המגורים הסמוכה לבית אביו החל משנת 2003. בנוסף הוצג בפנינו ריכוז תשלומים מטעם המועצה בגין תשלומים עירוניים של הבן האני בתקופה שבין 1.01.03- 31.12.03. (צורף כנספח לסיכומי תובע). לאור האמור, אנו קובעים כי הבן האני קיבל חזקה מוחלטת בנכס בשנת 2003. 15. לפיכך, בחודש מרץ שנת 2009, הוא המועד לגביו נדחתה התביעה, עברו 5 שנים מהמועד הקובע כאמור, ואין לייחס לתובע כל הכנסה מדירת הבן האני. 16. באשר לדירתו של הבן נעים הבנויה מעל דירת התובע, התובע טען כי הדירה נבנתה על ידי אחיו כבר בשנת 76' והינה בבעלות גיסתו. טענות אלה של התובע לא הוכחו. בכל המסמכים שצורפו על ידי התובע לא מצאנו כי הגיסה רשומה כבעלת הדירה או אסמכתא כי האח הוא זה אשר נשא בהוצאות הבניה של הדירה. על פי נסח הרישום מלשכת רישום המקרקעין, אביו של התובע הוא הבעלים בנכס. לא האם ולא הגיסה מופיעות כבעלות זכויות. תמצית רישום מס רכוש שהגיש התובע משנת 86' אף היא אינה מכירה בזכות כלשהי של הגיסה בנכס. הודעת שומה לתוספת מס והיתר בנייה אינם מוכיחים בעלות במקרקעין, כל עוד לא נרשמה בעלות בפועל במס רכוש על פי הוראות חוק המקרקעין. 17. מצוואת אביו המנוח של התובע לא עולה כי בנוסף אליו ירשה האם או אח נוסף חלק מהשטח שבבעלותו כעולה מנסח הטאבו. כאמור, מנסח הטאבו שצורף על ידי התובע לא למדים על בעלות הגיסה על הבית שמעל לדירתו של התובע והיא כלל לא מופיעה בנסח. לא מצאנו אף כל מניעה מלבצע דיווח ורישום העברת הזכויות ככל שאכן אלה הועברו לגיסה או לבן. 18. לאור האמור, ועל פי הוראות סעיף 12 לחוק המקרקעין הקובע, כי הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה, הרי שהתובע לא הרים הנטל להוכיח כי הוא אינו הבעלים של הדירה בה מתגורר הבן נעים. 19. יחד עם זאת, אין חולק כי הבן נעים מתגורר בדירה בפועל כבר משנת 96'. הוצגו בפנינו חשבון לשירותי בזק של הבן נעים החל מחודש 5/96 (צורף כנספח לתצהיר תובע), אישור של המועצה המקומית כפר יסיף על כך שהבן נעים משלם ארנונה ומים עבור הבית שבו הוא מתגורר מעל לבית אביו החל משנת 96' (צורף כנספח לתצהיר תובע). הבן נעים נרשם במועצה כמתגורר בדירת המגורים בשנת 96'. 20. לאור האמור, מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי יש להביא בחשבון הכנסותיו של התובע רק את שווי זכויות הבניה של דירת הבן נעים בסך 44,000 ₪ (נכון ל- 30.12.11). 21. בנוסף, הביא הנתבע בחשבון את חסכונות התובע בסך 47,483 ₪. לטענת התובע בסיכומיו, טעה הנתבע עת לקח בחשבון סכום של 47,483 ₪. לטענת התובע, מדובר בפיצויים וזכויות אשר הצטברו בקרן פנסיה מבטחים. לטענתו משך את הכספים אשר הצטברו אולם אין מדובר במלוא הסכום הנטען אלא, בסך של 33,207 ₪ בלבד (סעיף 23 לסיכומי תובע). 22. התובע לא צרף אישור המוכיח את טענתו כי משך סך של 33,207 ₪ בלבד (והיתר הינו מס שנוכה) ולפיכך טענתו בנושא זה נדחית. 23. התוצאה הינה, איפוא, כי הנתבע לא ייקח בחשבון, בהתייחס להכנסות התובע מנכסים, את שווי זכויות הבנייה עבור דירתו של הבן האני (60,000 ₪). לעומת זאת, ייקח בחשבון שווי זכויות הבנייה בדירתו של הבן נעים (44,000 ₪) ואת חסכונות התובע בסך 47,483 ש"ח. 24. קצבת הזקנה בחודש 3/09 בצירוף ההכנסות כאמור לעיל מביאה לסך של 3,469 ש"ח, בעוד שקצבת זקנה בתוספת השלמת הכנסה עמדה על סך של 3511 ש"ח (ר' סעיף 7 לסיכומי הנתבע). אשר על כן, ישלם הנתבע לתובע השלמת הכנסה לחודש 3/09 בגובה ההפרש בסך 42 ש"ח , בתוספת הפרשים כחוק. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 25. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. קצבת זקנההבטחת הכנסה