תביעה לקבל דמי לידה בגין לידות בשנים 2006 ו-2007 ,לאחר שהנתבע דחה את תביעותיה, מהטעם שלא הוכח לטענתו,קיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין חברת י.ה.ת.צ בע"מ (להלן-"החברה"), 2. בכתב ההגנה, הנתבע חזר על האמור במכתב הדחיה ששלח לתובעת לפיו מעמדה של התובעת אינה של עובדת שכירה בחברה, אלא של עובדת עצמאית, ועליה להירשם בנתבע כעובדת עצמאית ולשלם דמי ביטוח בהתאם. 3. להלן עיקר העובדות הצריכות לעניינינו : א. התובעת הגישה תביעה לדמי לידה מהנתבע ובטופס התביעה (נ/1) ציינה כי החלה לעבוד בחברה כסוכנת מכירות ב- 1.3.1998 , בתאריך 2.5.06 ילדה את ילדה הרביעי וחזרה לעבודה ב- 25.7.06. התובעת הצהירה כי סיבת השינויים בגובה שכרה בכל חודש, נעוץ בכך ששכרה נגזר מסך המכירות שמבצעת בכל חודש. ב. בפרק ו' בטופס התביעה, העוסק ב"פרטים על מקום העבודה" התובעת הצהירה, ולא הסתירה את הקרבה המשפחתית בינה לבין מנהל החברה שהינו אבי בעלה, ולבין גיסתה מנהלת החברה. ג. לבקשת הנתבע, שלחה התובעת דו"ח תנועות של חשבון בנק אליו הופקדו משכורות שהועברו אליה בגין עבודתה (נ/2) ד. לגרסת התובעת, בנוסף לעבודתה כסוכנת מכירות בחברה, עבדה במקביל בהוראה- ב"מרכז החינוך העצמאי" ברכסים, בהיקף של 19 שעות שבועיות המתפרשות על פני ארבעה ימים בשבוע (כ-5 שעות בכל יום). הנתבע דחה את תביעת התובעת ביחס לעבודתה כסוכנת מכירות בלבד, בטענה שהיא במעמד של עובדת עצמאית ולא שכירה . ה. התובעת צירפה לתיק תלושי שכר בהם רשום שתחילת עבודתה בחברה 1.3.98 . ו. במסגרת תצהירה (ת/1), התובעת תיארה את אופי עבודתה כך: "...משנת 1998 ועד היום אני עובדת שכירה בחב' י.ה.ת.צ בע"מ...אשר עוסקת במכירה ושווק של מוצרי חשמל ללקוחות השייכים בעיקר למגזר הדתי. עבודתי בחברה היא בהיקף של כחצי משרה ובנוסף אני עובדת אף כמורה במשרד החינוך בהיקף של כחצי משרה. למען הדיוק ,אבהיר כי במשרד החינוך אני עובדת 19 שעות שבועיות המתפרשות על פי ארבעה ימים לא מלאים במהלך השבוע. היקף עבודה זה מאפשר לי לעבוד בחברה יומיים מלאים במהלך השבוע ובנוסף לעבוד בחברה בשעות אחר הצהריים והערב בימי העבודה בביה"ס. כמו כן,במהלך החופשות מביה"ס (החופש הגדול ויתר החופשות) אני עובדת בחברה. ... מאז שנת 1998 ועד היום אני עובדת בחברה בשיווק ומכירת מוצרי חשמל שונים ע"י טלמרקטינג ובמסגרת זו תפקידי ליצור קשר טלפוני עם לקוחות פוטנציאליים ולהציע להם לרכוש את מוצרי החברה. עבודה זו מתבצעת מביתי וידוע לי כי באופן דומה ישנם כחמישה מוכרנים נוספים כמוני. במסגרת עבודתי ,אני מציעה כאמור טלפונית את המוצרים ללקוחות וכאשר הלקוחות מביעים רצון לרכוש את המוצרים, אני רושמת את הזמנת המוצר על שם אותו לקוח ומעבירה את ההזמנות למרכז החברה שנמצא בעיר בני ברק. עם קבלת הזמנת המוצר במשרדי החברה,דואגת החברה לאספקת המוצר ללקוח ולגביית התשלום עבור המוצר. כמו כן, אני יוצרת קשר עם לקוחות קיימים אשר הקשר עימם נדרש לצורך גבייה או לצורך מתן שירות והפנייתם לחברה לשם כך. אציין כי שכרי מבוסס בעיקרו על עמלות על פי מספר המכירות שאני מבצעת,אך בכל מקרה מובטח לי שכר מינימום למקרה שבו סכום העמלות אינו מכסה את השכר המינימלי. בתפקידי האמור ובהתאם להנחיית החברה, אני מדווחת על שעות עבודתי מדי יום לממונים עליי בחברה ושעות אלה עולות בקנה אחד עם חוזה ההעסקה שלי שם הוגדר היקף המשרה שלי ובהתאם לכך אף משולם שכרי. אדגיש עוד, כי אני מחוייבת לעבוד על פי הנחיות החברה וכפופה להן בכל הנוגע לאופן מתן השירות,למחירי המוצרים,לאופן התשלום וכו' . כמו כן ,על פי הנחיות החברה ,אני מנועה מלמכור מוצר כלשהו שלא באמצעות החברה. ..." להלן עיקר טענות הצדדים: 4. התובעת טוענת כי, השתלבה במערך הארגוני של החברה ,ועל פי מבחן ההשתלבות ברור לחלוטין כי לא היה לה עסק משל עצמה ועבודתה התבצעה בשרות החברה, ועל פי חוזה ההעסקה אשר לא נסתר, נאסר עליה מפורשות לנהל מכירות שלא באמצעות החברה . גם מבחן הפיקוח התקיים בעניינה של התובעת ,שכן היא קיימה קשר יומיומי עם הממונים עליה בחברה ודאגה לדווח על שעות עבודתה ועל הזמנות ומכירות שביצעה. 5. לטענת התובעת, שכרה שולם לה כפי שמקובל אצל עובדים שכירים, ועבודתה נעשתה שלא בזיקה לסיכוני הפסד ובכל מקרה הובטח לה שכר בסיס אף במקרים של מכירות מועטות, התובעת עבדה במתכונת העסקה קבועה ושולמו בעבורה מיסים על ידי מעסיקתה. 6. מנגד טוען הנתבע, כי עיסוקה של התובעת בחברה לא היה סדיר מבחינת שעות העבודה, ולא היה כל פיקוח על עבודתה שהרי היא עבדה כמורה שכירה,ובצעה את עבודתה עבור החברה בשעות הפנאי שלה. התקשרות התובעת עם החברה המשפחתית אינה בגדר יחסי עובד מעביד ,אלא התקשרות של סוכנת מכירות עצמאית,הנותנת שירות לחברה יחד עם בעלה ומשווקת את מוצרי החברה. 7. הנתבע טוען, כי התובעת לא הוכיחה כי הובא לה מחליף בשכר בעת ששהתה בחופשת מחלה או בחופשת לידה, כפי שעולה מהראיות, התובעת ביחד עם בעלה -שהינו תלמיד ישיבה, ביצעו בזמנם החופשי עבודת שיווק וגביה עבור החברה לצורך הצלחת העסק המשפחתי. דיון והכרעה 8. כידוע, "לעניין דיון במעמדו של אדם כעובד או כמפרנס עצמאי אין להגיע למסקנה,אלא על פי מכלול הסממנים והעובדות הנתונים,במצטבר,תמונה כוללת שלמה" (ראה דב"ע לג/0-30 המוסד לביטוח לאומי נ' אבא כהן ומאפית כץ בע"מ, פד"ע ד 393; ע"ע 1208/00 אלי עילם נ' נ.מ.ל בניה ופיתוח בע"מ-לא פורסם). התשובה על שאלה אם פלוני הוא "עובד" או לא היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת עובדות מסוימות (ע"ע 431/07 ד"ר יפתח סוכנובר נ' מדינת ישראל-משרד הביטחון-לא פורסם). 9. המבקש לסתור התנהגות מוסכמת רבת שנים , על פיה היחסים בין הצדדים לא היו יחסי עובד מעביד עליו נטל הראיה, ובעניינו נטל ההוכחה מוטל על הנתבע. 10. התובעת עבדה בשיווק ומכירת מוצרי חשמל בעיקר באמצעות הטלפון(טלמרקטינג), בחברה שבעלי המניות והמנהלים בה הינם חמיה (אבי בעלה) וגיסתה (אחות בעלה). 11. טענת הנתבע היא, שהתובעת עבדה בעבור החברה מאז 1998 , כעובדת עצמאית ולא כעובדת שכירה. 12. לאחר ששמענו עדויותיהם של התובעת ומר יהורם האוזר- המחזיק 50% בבעלות החברה ולאחר שעיינו בראיות ובסיכומי הטענות שהגישו הצדדים, החלטנו לקבל את התביעה. 13. עדויותיהם של התובעת ומר יהורם האוזר, היו אמינות ולא נסתרו ע"י הנתבע. 14. התובעת צירפה לתצהירה (ת/1) את הסכם העבודה עם החברה ומעיון בו בין היתר עולה כי, ההסכם נחתם ב- 1.1.99, והתובעת התחייבה לעבוד בשיווק ומכירות בהתאם להנחיות החברה,ובמחירים ותנאי תשלום שיקבע המעביד-החברה. שעות עבודתה של התובעת- לכל הפחות 4 שעות ביום,ובמידת הצורך עליה לעבוד מעבר לשעות אלו. שכרה של התובעת יהיה 5%-7% מסך המכירות, אולם לא יפחת בכל מקרה מסך 1650 ₪ לחודש (נכון לשנת 1999), התובעת זכאית לתשלום זכויות סוציאליות על פי דין. התובעת נשאלה במסגרת חקירה נגדית, איך דווחה לממונים עליה על היקף שעות העבודה ,והתובעת השיבה: "בטלפון, השיחות הטלפוניות שאני מדברת איתם זה הדיווח. בנוסף יש רישום במחשב לפי הקוד שלי." (עמ' 7 שורה 15 לפ') עדותו של מר יהורם האוזר העד מטעם התובעת, מחזקת את גרסתה של התובעת בתשובה לשאלה שנשאל- איך התבצע הדיווח היומיומי והעד השיב- "ההנחיה הזו היתה הנחיה שלא היה צריך לבצע אותה בצורת הנחיה, כי הקשר היה יום יומי טלפוני, אמרתי את זה בתצהיר, כי זו כביכול ההנחיה ,אבל בפועל זה לא בוצע בדיווח כי היה קשר טלפוני"(עמ' 10 שורה 26 לפ') הובהר על ידי התובעת והעד מטעמה, מדוע אין דווח בכתב על שעות עבודתה במהלך עבודתה, ואין זה מקרה נדיר שבו העובד אינו מדווח באופן יומיומי על שעות עבודתו, כאשר בפועל יש קשרי עבודה במהלך שעות העבודה שאמור העובד לעבוד, ולמעשה הדברים הובהרו ע"י התשובות של התובעת והעד מטעמה בעדויותיהם, על כן אנו דוחים את טיעוני הנתבע בעניין זה של דווח שעות העבודה באופן יומיומי בכתב. 15. גם בעניין התנודות בגובה שכרה של התובעת, אנו מקבלים את גרסתה ,כי השינוי נבע מהיקף המכירות אשר השתנה מחודש לחודש, שהרי שכרה נגזר מסך המכירות שביצעה בחודש, מה גם שעניין זה גובה גם במסמכים אשר הוצגו מטעמה (דו"ח "מאזן בוחן" של לקוחות התובעת בחברה), צורת השתכרות זו מאפיינת עובדים שכירים שעיקר שכרם מחושב על בסיס אחוזים מהיקף העסקאות שסוגרים עם הלקוחות. 16. הנתבע הצביע על סתירות שלטענתו יש בהם כדי לערער את אמינות גרסת התובעת, לטענתו התובעת העידה כי הסניף המרכזי של החברה הינו בבני ברק, ואילו העד מטעמה שהוא מנהל החברה העיד כי מדובר בדירה בבני ברק. על פי תאורה של התובעת בעדותה העסק של החברה נמצא בבני ברק :" חנות למוצרי חשמל עם תצוגה ומוכרנים ומנהלת חשבונות שיושבת בעסק,יש להם סניף גם בירושלים. ש. אז למה הם היו צריכים שתעבדי אצלהם, אם יש להם עובדים בעסק בבני ברק? ת. הם פתחו סניפים בעוד מקומות על מנת להגדיל את המכירות, אני נחשבת סניף,למרות שזה רק טלפוני וללא תצוגה. בציבור הדתי החרדי יש המון עסקים כאלה,נשים שמוכרות דרך הבית" (עמ' 6 משורה 9 לפ'). מר יהורם הואזנר, הסביר במסגרת עדותו (עמ' 8 שורה 25 לפ'), כי "מרכז העיסוק נעשה בבני ברק,והמכירות מתבצעות בסניפים שונים,גם בבני ברק נעשות מכירות. ש. כמה עובדים יש בבני ברק לחברה? ת. חוץ מהמנהלים, ישנם עוד 4 עובדים,ש-3 מהם מוכרים ומנהלת חשבונות אחת. ש. מכירה שאנשים באים לחנות ורואים את המוצרים או טלפונית? ת. גם וגם, חלק גדול מכירה טלפונית. המבנה הוא מבנה של דירה בבני ברק .זו לא חנות שרואים את חלון הראווה בחוץ. בדירה יש שולחנות ,כסאות,ארונות וציוד משרדי ויש גם תצוגה. המחסנים של החברה במקום אחר,כרגע נמצאים באזור תעשיה הראל. ש. מעבר ל-4 העובדים בבני ברק כמה עוד עובדים ב-10-14 שנים האחרונות יש בחברה? ת. זה משתנה משנים שונות. בממוצע עוד 5 עובדים שמפוזרים בערים השונות והתפקיד שלהם למכור הרוב טלפונית ולפעמים באים אליהם בשיחה אישית". מעדותם של התובעת ומר יהורם האוזנר אנו למדים, כי אופי עיסוקה של החברה, הינו במכירת מוצרי חשמל ביתיים בעיקר באמצעות הטלפון, ולא מצאנו כל סתירה בין עדותה של התובעת לבין העדות של העד מטעמה ביחס לסניף המרכזי של החברה אשר נמצא בדירת מגורים בבני ברק. לפיכך, גם בעניין זה טענת הנתבע להידחות. 17. קבלת עזרה שולית מאדם אחר לשם ביצוע עבודה אינה שוללת בכל הנסיבות יחסי עובד מעביד (ראה דב"ע לב/3-1 גלוב שירותי נסיעות בע"מ נ' אליהו לוי פד"ע ג' 246; דב"ע לו/3-55 אברהם אולו נ הייליג את אייזקס בע"מ ואח' פד"ע ח 85 ) בענייננו, במיוחד שהתובעת ביצעה עבודתה מהבית, ורק במקרים יוצאי דופן התובעת נעזרה בבעלה בעבודה, בנסיבות אלה אין לדעתנו מקום לשלילת יחסי עובד מעביד רק בשל עובדה זו . 18. אנו סבורים שמכלול העובדות שביסוד ההתקשרות בין התובעת לבין החברה והתנהלותן במהלך השנים הרבות, מביא למסקנה המשפטית שהתובעת הינה "עובדת" של החברה, שכן עבודת התובעת נדרשה לפעילות העסקית הרגילה והשוטפת של החברה, והיא חלק מהמערך הארגוני של החברה כיתר העובדים בחברה, אשר עוסקים במכירת מוצרים דרך הטלפון בעיקר. לא הוכח כי לתובעת היה עסק עצמאי משלה, או שהייתה לה נגיעה כלשהי למוצרים שמכרה. התובעת במסגרת תפקידה אחראית על ביצוע הזמנה וגביית תשלום בגין מוצרים שמכרה והעברת כל הפרטים לחברה ולא מעבר לכך. על פי הסכם העבודה עליו היא חתומה, התובעת לא נהנתה מסיכוני רווח או הפסד, אלא היא זכאית לעמלת מכירה בשיעור קבוע על כל מכירת מוצר וללא תנאי אשר עלול לסכן אותה בהפסד כלשהו אם לא תמכור, או ברווח ממכירה מעבר למה שנקבע בהסכם העבודה. לפיכך אנו קובעים כי התקיימו בתובעת המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לקיומם של יחסי עובד מעביד. 19. לאור כל האמור לעיל, תביעה התובעת לתשלום דמי לידה בגין שתי לידותיה מתקבלת ועל הנתבע לשלם דמי הלידה שתבעה, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מהמועד שהיה אמור לשלמם לתובעת ועד למועד התשלום בפועל. 20. מאחר והתובעת מיוצגת מטעם הלשכה לסיוע משפטי,אין צו להוצאות. 21. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד . לידהמסמכיםדמי לידה