לתובע משולמת גמלה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, כאשר משכורתו הקובעת לגמלה הינה על פי שלב א' בדרג ציר מנהלה. לאחר פרישתו לגמלאות הגיש התובע תביעה זו, בה עתר לחייב את הנתבעת להעניק לו: תוספת שהייה בדרגה. העלאה בדרגה לשלב ב' בדרג ציר מנהלה. דרגת פרישה. הפרשי פדיון חופשה ופדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. הרקע העובדתי התובע, יליד עירק, עלה לישראל בשנת 1950. בעת עלייתו נרשם תאריך לידתו 0.0.1949. התובע החל את עבודתו בשירות החוץ המנהלי ביום 22.6.64. תאריך הלידה עליו הצהיר התובע עם קליטתו כעובד משרד החוץ ואשר נרשם ברישומי אגף כוח אדם במשרד החוץ, היה שנת 1949. התובע קיבל דרגת ציר מנהלי ביום 1.10.2001. וועדה לקיצור פז"ם אישרה לתובע קידום לדרגה 21+ מינהלי בתוקף מיום 1.10.04. בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגד התובע, הוא הושעה מעבודתו על ידי נציב שירות המדינה ביום 28.7.05, בהתאם לסמכותו של הנציב לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת"). באותה עת מילא התובע תפקיד של קצין מנהלה וקונסול כללי בשגרירות ישראל בהולנד. עם השעייתו נמסרה לתובע הודעה על זכויותיו בתקופת ההשעייה. במכתב זה נאמר, בין היתר, כי לא יצבור זכויות התלויות בוותק אלא אם כן נקבע אחרת במפורש בתקשי"ר. כנגד התובע הוגש כתב אישום בת.פ. 2070/06 בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו הואשם בביצוע עבירות של מעשה מגונה בכוח ושתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. ביום 31.12.06 הורשע התובע על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בכוח. ביום 21.3.07 נגזר דינו לחמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 10,000 ₪. כן חויב התובע בפיצוי המתלוננת בסך 15,000 ₪. ביום 26.12.07 הורשע התובע על פי הודאתו, במסגרת אותו תיק פלילי, בשתי עבירות נוספות של מרמה והפרת אמונים. ביום 10.1.08 נגזר דינו לחמישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 5,000 ₪. בעקבות הרשעותיו בהליכים הפליליים הוגשה נגד התובע תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה לפי חוק המשמעת. ביום 5.2.08 הוגש נגד התובע כתב תובענה מתוקן בו פורטו האישומים בהם הואשם התובע. ביום 21.2.08 פנה התובע לחטיבת משאבי אנוש במשרד החוץ והודיע על החלטתו לפרוש מעבודתו במשרד החוץ וביקש לפרוש החל מיום 1.2.08. ביום 5.3.08 הודיע ראש אגף משאבי אנוש במשרד החוץ כי התפטרות התובע מאושרת בתוקף מיום 1.3.08. במכתב זה הודיע ראש אגף משאבי אנוש כי בהתאם לתקשי"ר, התובע זכאי להקפיא את זכויותיו לגמלה לגיל 60 היות וגילו עולה על 57 ולזכותו עומדות מעל 25 שנים בשירות המדינה. ביום 19.3.08 הודיע התובע כי הוא מאשר הקפאת זכויותיו לגמלה עד לגיל 60. ביום 9.4.08 הרשיע בית הדין למשמעת את התובע בעבירות שיוחסו לו בכתב התובענה המתוקן וגזר את דינו לנזיפה חמורה, פסילה משירות המדינה עד לגיל 60 וכן פסילה ממילוי תפקיד כלשהו לצמיתות במשרד החוץ. המדינה הגישה לבית המשפט העליון ערעור על קולת העונש שנגזר על ידי בית הדין למשמעת ((עש"מ 4134/08). דיון בערעור התקיים ביום 20.5.08. ביום 22.5.08 הגיש התובע לבית משפט לענייני משפחה בירושלים בקשה לתיקון גיל. בבקשה טען כי שנת לידתו הייתה 1948 וכי בעת עלייתו ארצה נפלה טעות ברישום תאריך הלידה. התובע תמך את בקשתו בתצהיר שלו ובשני תצהירים נוספים, וכן בצילומים של תעודות זהות של הוריו ואחיו. ביום 17.6.08 נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת התובע לתיקון גילו, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אינו מתנגד לבקשת התובע. בהתאם לכך הורה בית המשפט לענייני משפחה על תיקון תאריך לידתו של התובע ליום 15.1.1948. ביום 24.7.08 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעש"מ 4134/08. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה בחלקו בכך שהאריך את תקופת פסילתו של התובע לשירות המדינה לשלוש שנים. התביעה להענקת תוספת שהייה בדרגה בכתב התביעה עתר התובע לקבלת דרגת שהייה, בשל אי קידומו בדרגה לאחר שהשלים שלוש שנים בדרגת השיא הצמודה למשרתו. תביעה זו התייתרה לאחר שהוברר במהלך הדיון כי הוועדה לקיצור פז"ם אישרה לתובע קידום לדרגה 21+ מינהלי החל מיום 1.10.04. התביעות להעלאה לשלב ב' בדרג ציר ולדרג שגריר כדרגת פרישה התובע טוען כי לאחר ששהה משך חמש שנים בשלב א' בדרג ציר, הוא היה זכאי להעלאה לשלב ב' בדרג ציר, וזאת על פי סעיף 5 לתקנון שירות החוץ, על פיו הפז"ם המינימלי לשהייה בשלב א' בדרג ציר הינו 5 שנים. התובע מבסס תביעה זו גם על טענת הפלייה, לפיה משרד החוץ קידם באופן שגרתי עובדים אף מבלי שנדרשו למצות את הפז"ם המינימלי לשהייה בדרגות השונות. בנוסף לכך, התובע דורש לקבל דרגת פרישה בנימוק שבעת פרישתו הוא היה מעל גיל 60, וזאת בהתאם לסימן 85.125 לתקשי"ר, על פיו פרישת עובד בגיל 60 ומעלה מזכה בדרגת פרישה. כפועל יוצא מתיקוני הדרגה הנתבעים, מבקש התובע לפסוק לו הפרשים בגין פדיון חופשה ופדיון ימי מחלה. דיון והכרעה לאחר שעיינו במכלול החומר שלפנינו ובטענות הצדדים, החלטנו לדחות את תביעות התובע. להלן נימוקינו: התביעה לשלב ב' בדרג ציר מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה מעת השעייתו ביום 28.7.05, חדל התובע לצבור זכויות התלויות בוותק, זאת בהתאם להוראת סימן 46.351 לתקשי"ר, הקובעת: "בתקופת ההשעייה, אין העובד זכאי לזכויות המוענקות לעובדים, לרבות הפרשות המעביד על פי הסכמי העבודה הקיימים ואין הוא רוכש זכויות הקשורות בוותק בעבודה בעד התקופה הנדונה, אלא אם נקבע דבר אחר במפורש בתקשי"ר. כאמור, תביעת התובע להעלאה לשלב ב' בדרג ציר מבוססת על כך שהשלים חמש שנים בשלב א' בדרג ציר. ואולם, התובע קיבל שלב א' בדרג ציר ביום 1.10.01 ובטרם מלאו חמש שנים לשהייתו בדרגה זו הוא הושעה מעבודתו. החל ממועד השעייתו אין הוא צובר זכויות הקשורות לוותק, ובכלל זה, זכות לקידום בדרגות. טענת התובע להפליה לא הוכחה, ומכל מקום התובע לא שכנע כי תוצאת הפלייה במקרה זה היא הענקת הדרגה הנתבעת. במה דברים אמורים? מקובלת עלינו עמדת המדינה כי התובע לא הביא כל ראיות קבילות להוכחת טענתו, כי בשונה מעובדים אחרים לגביהם משרד החוץ נהג "יד קלה" בקידומם בדרגות אף בטרם השלימו את פרקי הזמן המינימליים הנדרשים לכך, התובע לא זכה לקידום במסלול מקוצר, ובכך הופלה לרעה. התובע לא הניח בתצהירו כל תשתית עובדתית לטענת ההפליה, חרף העובדה שהתובע ניהל הליכי גילוי מסמכים משמעותי במסגרתו חויבה הנתבעת להעביר לתובע נתונים על זכויות שהוענקו לפורשים אחרים. רק בסיכומיו תמך התובע את טענת ההפליה במסקנות של מבקר המדינה בדו"ח שהוגש על ידו, ואולם, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי בהתאם לסעיף 32 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, אין מקום להסתמך על דו"ח זה כראיה, מה גם שהדו"ח צורף לתיק לראשונה במסגרת סיכומי התובע. התביעה לדרגת פרישה התובע טוען כי הוכיח כי דרגת פרישה הינה הטבה שניתנת על ידי הנתבעת לכל עובד שפרש לאחר שמלאו לו 60 שניה, ללא יוצא מן הכלל, וללא תלות בהמלצת ממונה. הנתבעת טוענת כי בהתאם לסעיף 85.125(2) לתקשי"ר "ההחלטה בדבר קידום בדרגה בשל אירוע מזכה.. נתונה לסמכות האחראי במשרד/ביחידת הסמך, מותנית בהמלצת הממונה". בעניינו של התובע לא התקיימו התנאים למתן דרגת פרישה באשר התובע לא היה בן 60 בעת פרישתו ולא ניתנה המלצת הממונה בעניינו נוכח נסיבות פרישתו. סעיף 85.125 לתקשיר קובע כדלקמן: (א) כללי זכאות לדרגת פרישה - לזכאים לקצבה על-פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 בפסקה זו בכל מקום שנאמר 40 שנות שירות - הכוונה ל-40 שנות שירות בפועל בשירות המדינה, לא כולל תקופת עבודה שבגינה העובד קיבל פיצויי פיטורים. 1. אירועים מזכים א) פרישת עובד לגמלאות בגיל 60 ומעלה; ב) פרישת עובד לגמלאות מסיבות בריאות (אי כשירות רפואית), בכל גיל; ג) פטירת העובד במהלך השירות, בכל גיל, המזכה את שאיריו בקצבה. 2. כללי הזכאות ההחלטה בדבר קידום בדרגה בשל אירוע מזכה כמפורט לעיל, נתונה לסמכות האחראי במשרד/ביחידת הסמך, מותנית בהמלצת הממונה וכפופה לכללים הבאים: א) הקידום בדרגה יוגבל עד לדרגה אחת פחות מהדרגה העליונה, בסולם הדרגות של הדירוג אליו משתייך העובד, כולל תוספת שהייה; ב) הקידום בדרגה יחול גם על עובד שהוענקה לו דרגה אישית מעל לדרגת השיא הצמודה למשרתו; ג) משכי הזמן לקביעת דרגת פרישה, בהתאם לקריטריונים לקידום בדרגות, כמפורט נסמן (ב) להלן, לא יקוצרו ובכלל זה מטעמי תואר שני, לימודי תעודה וכו'; ד) הקידום בדרגה יאושר החל מהראשון לחודש הפרישה או הפטירה; ה) עובד שמתנהל כנגדו הליך משמעתי, או שתוצאות ההליך המשמעתי כללו התייחסות לתנאי סיום שירותו, קידומו בדרגה ייעשה בכפוף להתייעצות עם ממונה בכיר (משמעת) בנציבות שירות המדינה." מקובלת עלינו עמדת המדינה כי אין בסיס לתביעה לדרגת פרישה בהסתמך על הוראת סימן 85.125 לתקשי"ר, המזכה פורש בגיל 60 בדרגת פרישה, מאחר שהתובע לא היה בן 60 בעת פרישתו. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, על פיו תוקן גילו של התובע, ניתן ביום 17.6.08, שלושה וחצי חודשים לאחר פרישת התובע. נכונה טענת התובע כי פסק דין המתקן גיל הינו חפצי וחל כלפי כולי עלמא, אך לעניין תחולת התיקון בזמן, נפסק כי התחולה היא ממועד התיקון ואילך בלבד (עב"ל 516/05 מולאיוף נ. המוסד לביטוח לאומי (30.1.11)). בהתאם לכך, בעת פרישתו היה התובע בגיל 59. טענות התובע להפלייתו לרעה תוך התבססותו על עניינם של הגמלאים מר נעים ומר פדיה, אינה מקובלת עלינו, שכן עילת התביעה הנטענת על ידי התובע היא זכאות לדרגת פרישה בשל פרישתו בגיל 60, ואילו באותם עניינים נדונו תנאים אחרים שבהם מותנית הזכאות לדרגת פרישה. כעולה מסימן 85.125 לתקשי"ר, בסעיף קטן (1) שלו מפורטים האירועים המזכים, ובסעיף קטן (2) שלו מפורטים כללי הזכאות למתן דרגת פרישה, בהנחה כי קיים "אירוע מזכה". בענייננו, "האירוע המזכה" הנטען הוא פרישה בגיל 60, ובהיעדר עמידה של התובע בתנאי זה, אין מקום להידרש לקביעות בפסק הדין בעניין פדיה, שעניינו ב"כללי הזכאות" ולא ב"אירועים המזכים". התובע טוען כי הנתבעת בגישתה מבקשת להענישו בעונשים כלכליים שבית הדין למשמעת ובית המשפט העליון נמנעו מלהטיל עליו. כך, לטענת התובע, בהתאם לסעיף 85.125(א)(2)(ה), קיימת סמכות שבשיקול דעת להעניק דרגת פרישה לעובד שנוהלו נגדו הליכים משמעתיים, ואילו הנתבעת בגישתה אינה דנה כלל בהפעלת סמכות זו ובכך מונעת מן התובע, שלא כדין, זכות כי בקשתו לדרגת פרישה תישקל באופן ענייני, תוך לקיחה בחשבון, בצד הרשעותיו, את תקופת שירותו הארוכה, כפי שעשו הערכאות שדנו באמצעי המשמעת שיש להטיל עליו. ואולם, כאמור, סעיף 85.125(א)(2)(ה) לתקשי"ר עניינו ב"כללי הזכאות", קרי: התנאים הנוספים בהם מותנית הענקת דרגת פרישה, מעבר ל"אירועים המזכים" המנויים בסעיף 85.125(א)(1). לפיכך, טענת התובע כי הנתבעת נמנעת שלא כדין מהפעלת שיקול דעתה לפי סעיף 85.125(א)(2)(ה) אינה מקובלת עלינו בהיעדר "אירוע מזכה" של פרישה בגיל 60. הואיל ודחינו את תביעות התובע לקידום בדרגה ולדרגת פרישה, ממילא אין בסיס לתביעתו להפרשי פדיון חופשה ופדיון מחלה. לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את התביעה. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 7,500 ₪. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.שירות המדינה