פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה וביגוד רקע התובע עבד בנתבעת 2 (להלן - החברה) מאז חודש ינואר 1999. החברה עוסקת במתן שירותי גינון, פיתוח ואחזקה. בין היתר, סיפקה החברה שירותי גינון לעיריית תל אביב. מר יוחנן יטאח (להלן - הנתבע) הוא הבעלים והמנהל של החברה. התובע סיים את עבודתו בשנת 2005 (נסיבות סיום קשר העבודה וכן מועד סיום קשר העבודה שנויים במחלוקת). נסיבות סיום קשר העבודה: התובע העיד בתצהירו כי ביום 10.2.2005 נמסר לו מכתב פיטורים, בנימוק של סיום ההתקשרות בין החברה לבין עיריית תל אביב; בפועל, המשיך לעבוד בחברה עד יום 1.9.2005, מועד בו נפגע בתאונת עבודה. ממועד זה לא שב לעבודה בפועל, אולם יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה נמשכו עד יום 15.1.2006, מועד תום חופשת המחלה; בתקופת המחלה לא הודע לו על סיום קשר העבודה; בתום ימי המחלה, כאשר ביקש לשוב לעבודה הודיע לו מר יטאח לא להתייצב לנוכח העדר עבודה. התובע העיד בתצהירו כי לנוכח העובדה שהחברה לא זכתה במכרז לביצוע עבודות גינון בעיריית תל אביב בשנת 2005 הצטמצמה פעילותה באופן משמעותי. בהקשר זה העיד כי החברה מכרה רכב שהיה שייך לחברה, אשר היה בשימוש בנו, מר כפאח חאסקיה, וכמו כן בנו נדרש להחזיר את כל הציוד והכלים בחודש ספטמבר 2005; החברה נקטה בדרך מתוחכמת לנתק את קשר העבודה בינה לבין העובדים כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, על ידי ניתוק הקשר בינה לביניהם; לנוכח העובדה שהיקף עבודתה של החברה צומצם, היא בחרה להוליך אותו שולל ולא להחזירו לעבודה באמצעות הדממת הקשר הטלפוני וכל קשר אחר בינו לבין הנתבע; סירוב הנתבע להשיבו לעבודה לאחר תום תקופת המחלה מהווה פיטורים. מר יטאח העיד בתצהירו כי התובע לא פוטר מעבודתו על פי המכתב מיום 10.2.2005, וכי מכתב זה בוטל במכתב מיום 2.3.2005 (נספח א' לתצהירו); החברה אכן לא זכתה במכרז של עיריית תל אביב בחודש יולי 2005, אולם נערכה לכך ושיבצה את התובע ועובדים אחרים בפרויקטים שונים, ושימשה גם כקבלן משנה של הקבלן שזכה במכרז הגינון של העירייה; ביום 4.7.2005 אכן כינס את העובדים, אך הודיע להם כי החברה ממשיכה בעבודה סדירה כקבלן משנה של הקבלן שזכה במכרז; החל מהמועד בו הודיע לעובדים כי לא זכה במכרז של עיריית תל אביב חלק מהעובדים בחרו להתפטר מסיבות שונות, ועברו לעבוד במקומות עבודה שונים, לרבות בחברות אשר זכו במכרז של עיריית תל אביב. בכל הנוגע לנסיבות סיום עבודתו של התובע העיד מר יטאח כי התובע הודיע שביום 15.7.2005 הוא מתפטר מעבודתו, אולם ביום 17.7.2005 שב לעבודתו, עד שנפגע בתאונת עבודה ביום 1.9.2005;בתחילת ספטמבר 2005 הודיע לו בנו של התובע, אשר עבד כמנהל עבודה בחברה והיה הממונה על התובע, כי התובע חולה ולא ישוב לעבודה. במהלך חודש ספטמבר 2005 ועד לנסיעתו לחו"ל התעניין בשלומו של התובע אצל בנו; לאחר מכן יצא לחופשה בחו"ל ושב במחצית אוקטובר; עם שובו מחו"ל, התובע התקשר אליו, דיווח לו כי נפגע בתאונת עבודה וביקש כי יחתום על המסמכים הדרושים למימוש הזכות. לאחר שהעובדות אושרו על ידי בנו של התובע, מר כפאח חאסקיה, אשר היה מנהל עבודה וממונה על התובע, נפגש עם התובע וחתם לו על המסמכים הדרושים לקבלת זכויותיו מהמוסד לביטוח לאומי; הן במהלך חודש ספטמבר 2005 והן לאחר שובו מחו"ל ביקש מהתובע לשוב לעבודה אולם התובע סירב לבקשה; גם לאחר קבלת מכתב דרישה מב"כ התובע ביקש להשיב את התובע לעבודה; התובע התפטר מרצונו מעבודתו בחברה ואף לא נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק אנו קובעות כי התובע לא הוכיח כי פוטר מעבודתו, ומעדיפות את גרסת החברה והנתבע כי עבודתו של התובע הגיעה לסיומה ביוזמת התובע. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. התובע לא הרים את הנטל להוכיח שפוטר מעבודתו, ולא הביא ראייה או עדות כלשהי המאששות את גרסתו. בהקשר זה חשוב לציין כי מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות של שני עובדים (נדיר אחמד ופריד אחמד) וכן תצהירו של בנו, מר כפאח חאסקיה, אשר עבד בחברה כמנהל עבודה והיה ממונה על התובע. בתצהיריהם, טענו כי בחודשים אוגוסט וספטמבר 2005 החברה פיטרה עובדים רבים לנוכח העובדה שלא זכתה במכרז לשירותי גינון של עיריית תל אביב. אולם, בתחילת דיון ההוכחות משך התובע את תצהירי העדות של נדיר אחמד ופריד אחמד, אשר לא התייצבו לדיון. בעיצומה של חקירתו הנגדית של בנו של התובע, מר כפאח חאסקיה, החליטה ב"כ התובע למשוך את תצהירו (ע' 10, ש' 19). גרסתו של התובע לא נתמכה איפוא בעדות או בראייה כלשהי. בהקשר זה נציין גם כי התובע העיד בתצהירו כי בחודש ספטמבר 2005 בנו כפאח חאסקיה נדרש להחזיר את כל הציוד והכלים שהיו ברשותו, ואילו בהליך שהתנהל בין בנו של התובע לבין החברה [עב 8751/05, פסק דין מיום 1.8.2011) נדחתה גרסה זו, וכן נדחתה התביעה של בנו לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. עוד יש להוסיף כי התובע טען בתצהירו לחיזוק גרסתו (סעיף 10) כי החברה פיטרה עובדים רבים בחודש אוגוסט 2005 לאחר שלא זכתה במכרז בעיריית תל אביב. לאחר שעומת בחקירתו הנגדית עם העובדה שתביעותיהם של חלק מהעובדים שאת שמותיהם ציין נדחו (עב 8015/05 פסק דין מיום 17.1.2008), ב"כ התובע הודיעה על מחיקת סעיף 10 מתצהירו של התובע. הנה כי כן, הגרסה כי פיטוריו של התובע היו חלק מגל פיטורי עובדים בחברה, עקב ההפסד של החברה במכרז של עיריית תל אביב לא הוכחה. יתר על כן. לתובע עצמו גרסאות סותרות לעניין תקופת עבודתו האחרונה ונסיבות סיום עבודתו. מחד, טוען התובע כי החברה בחרה שלא להחזירו לעבודה באמצעות "הדממת הקשר הטלפוני ו/או כל קשר אחר ביני לבין מר יטאח", ויצרה מצב לפיו לא ניתן יהיה ליצור עמה קשר, ולמעשה נזנח ונזרק ממקום עבודתו. לגרסתו, במהלך התקופה בה שהה בחופשת מחלה ניסה עשרות פעמים להתקשר לנתבע, אולם החברה בחרה ב"דממת אלחוט" והנתבע אף לא התעניין בשלומו. בסופו של דבר הצליח ליצור קשר עם הנתבע רק פעם אחת בטלפון לאחר סיום תקופת המחלה, ואז אמר לו הנתבע כי אין עבודה בשבילו והוא פוטר (סעיפים 13, 17, 18 ו- 19 לתצהיר התובע; וראו גם פרוטוקול, ע' 4, ש' 7 - 12). מאידך, טען התובע כי במהלך תקופת המחלה שמר על קשר עם הנתבע, ובעת שהיה בחופשת מחלה הנתבע ציין בפניו כי אין לו עבודה לעובדים שלו והם מפוטרים, אולם הוא לא יפוטר, ובפניו הוצג מצג כי ישוב לעבודה לאחר תום תקופת מחלתו, ולא ניתנה לו הודעת פיטורים כאשר פוטרו העובדים האחרים (סעיפים 21 - 22 לתצהירו). שתי הגרסאות של התובע אינן מתיישבות זו עם זו, וגם מטעם זה יש לדחות את טענתו כי פוטר מעבודתו. זאת ועוד. התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 1.9.2005, והמוסד לביטוח לאומי אישר לו דמי פגיעה עד יום 30.11.2005. בגין התקופה מיום 1.12.2005 עד יום 22.12.2005 לא היו לתובע אישורי מחלה. עת נשאל התובע מדוע לא התייצב לעבודה בימים אלה השיב כי לא חזר לעבודה כי הרכב של בנו נלקח ממנו, (ע' 4, ש' 17) ולא טען כי פוטר או כי לא ניתנה לו אפשרות לחזור לעבודה לאחר שביקש זאת. אנו מקבלות את גרסת הנתבע כי התובע ניתק קשר לאחר חודש אוקטובר 2005, מועד בו חתם הנתבע על המסמכים הדרושים לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. נראה, שהתובע שהיה איש מבוגר והיה תלוי בבניו להסעה לעבודה, החליט לסיים את עבודתו באותה תקופה, לנוכח העובדה ששני בניו שעבדו בחברה - כפאח ונידאל - התפטרו מעבודתם. לאור העובדה שלתובע שולמו דמי פגיעה עד יום 1.12.2005, יש לראות אותו כמתפטר בחודש דצמבר 2005, תקופה בה לא היה בחופשת מחלה ולמרות זאת לא התייצב לעבודה. כללו של דבר: לאור כל האמור, אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע כי פוטר מעבודתו, ואנו מעדיפים את גרסתו של הנתבע, שלפיה התובע התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ולא פוטר. לפיכך, התביעות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת נדחות. טענת הקיזוז: החברה טענה בכתב ההגנה כי י ש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, אם ייפסק, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות בסך של 1,604 ₪. בנסיבות המקרה, אנו סבורות כי יש לקבל טענה זו של החברה, שכן התובע יכול היה לשוב לעבודה ביום 1.12.2005 ובחר שלא לשוב לעבודה ולא ליתן הודעה מוקדמת על התפטרותו. לפיכך, מכל סכום המגיע לתובע בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו יש לקזז סך של 1,604 ₪. תביעותיו האחרות של התובע: חופשה: לטענת התובע בכתב התביעה הוא זכאי לדמי חופשה אשר לא קיבל במשך כל תקופת עבודתו, והוא זכאי לדמי חופשה בסך של 10,000 ₪. החברה טענה כי לתובע מגיעים חמישה ימי חופשה, כמפורט בתלוש שכר חודש העבודה האחרון - אוגוסט 2005. בהתאם לפסיקה, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תוכנם מוטל נטל הראייה [עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי (25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/193 - 3 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ (1.5.1996); דב"ע (ארצי) מז/146 - 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19 (1988); ע"ע 42463-09-11 גולן - נגרית שירן בע"מ (18.3.2013)]. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי נערך בהם מעקב אחר ימי חופשה וניצול חופשה מדי חודש. התובע לא סתר את הנתונים בתלושי השכר, ועת נשאל על כך שלפי הנתונים בתלושי השכר הוא יצא לחופשה השיב "אני לא יודע.." (ע' 6, ש' 9, ש' 11). כן העיד כי יצא לחופשה "בחגים שלנו ובחגים שלכם" (ע' 6, ש' 13 - 14). , וברור כי התובע אינו זכאי לתשלום בעד ימי החגים של שתי הדתות, ולכן חלק מימי החגים באים על חשבון ימי חופשה. לאמור לעיל נוסיף כי התובע לא נתן כל פירוט או הסבר לתביעתו לפדיון חופשה בסך של 10,000 ₪. כללו של דבר: התובע לא הצליח לסתור את הנתון בתלושי השכר לפיו היה זכאי עם סיום עבודתו לחמישה ימי חופשה בלבד. דמי מחלה: התובע טען כי הוא זכאי לדמי מחלה בגין ימי המחלה עקב אירוע תאונה או להשלמתם עקב קבלת דמי פגיעה, בעד התקופה מיום 1.9.2005 עד 15.1.2006 בסך של 8,735 ₪. אנו דוחות את התביעה לדמי מחלה. בכל הנוגע לתקופה מיום 1.9.2005 עד 30.11.2005 שולמו לתובע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. התובע לא הצביע על כל מקור שבדין שלפיו התובע זכאי בנוסף לדמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי מחלה מהחברה. לפיכך, התביעה לדמי מחלה/השלמת דמי מחלה בעד תקופה זו נדחית. כאמור, לתובע לא היו אישור מחלה לתקופה מיום 1.12.2005 עד יום 22.12.2005, והתובע לא התייצב לעבודה בתקופה זו, ובכך התפטר מעבודתו. לפיכך, קשר העבודה הגיע לסיומו במהלך תקופה זו, והתובע אינו זכאי לדמי מחלה בעד התקופה שלאחר יום 22.12.2005, , עד יום 15.6.2005. כללו של דבר: התביעה לדמי מחלה נדחית. הבראה: בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לדמי הבראה בעד השנים 2004 - 2005 בסכום קרן של 4,550 ₪. החברה טענה כי בחודש נובמבר 2004 שולמו לתובע דמי הבראה. ואכן, כעולה מתלוש השכר לחודש נובמבר 2004 (נספח ח(7) לתצהירו של התובע) שלמו לתובע בשנת 2004 דמי הבראה בסך של 1,071 ₪. על פי תלוש השכר לחודש נובמבר 2003 גם בחודש נובמבר 2003 שולמו לתובע דמי הבראה, בסך של 536 ₪. התובע לא נתן כל הסבר או פירוט לאופן בו חישב את דמי ההבראה. לפיכך, אנו קובעות כי התובע זכאי לדמי הבראה לתקופה דצמבר 2004 עד אוגוסט 2005 בלבד, בסך של 803 ₪. ביגוד: לטענת התובע, ניתנה לו התחייבות לתשלום ביגוד, אולם לא שולם לו בפועל ביגוד , והוא זכאי לקבל ביגוד בסך של 1,500 ₪. החברה טענה כי לא מגיע לתובע תשלום בעד ביגוד לאחר סיום קשר העבודה. בהתאם לפסיקה, הזכות לביגוד היא זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיום קשר העבודה. לפיכך, התביעה לדמי ביגוד נדחית. כללו של דבר: התביעה לביגוד נדחית. לסיכום: התובע זכאי לתשלום בעד חמישה ימי חופשה ודמי הבראה בסך של 803 ₪. הסכום המגיע לתובע נמוך מ - 1,604 ₪ - הסכום אותו רשאית החברה לקזז בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. לפיכך, לנוכח זכות הקיזוז של החברה, תביעתו של התובע כנגד החברה נדחית על כל עילותיה. התביעה האישית נגד הנתבע: לנוכח העובדה שהחברה אינה חייבת בתשלום כלשהו לתובע, מובן מאליו כי הנתבע אישית אינו חייב בתשלום לתובע. מעבר לאמור נוסיף כי לא מצאנו כל יסוד בחומר הראיות לטענת התובע כי היה מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבע. טענות התובע, המבוססות על הטענה כי החברה ניצלה עובדים ו"התנתקה" מעובדים ללא תשלום זכויותיהם הועלו בעלמא ולא הוכחו בראיות לפנינו. גם הטענה כי מצבה הכספי של החברה בכי רע לא הוכח, ובכל מקרה מצב כלכלי גרוע של חברה כשלעצמו אינו עילה להרמת מסך, ויש להוכיח עילה להרמת מסך כגון- - מימון דק, עירוב נכסים, העסקת עובדים תוך מודעות שלחברה לא תהיה יכולת לשלם את שכרם וכיו"ב. במקרה הנדון, התובע לא הוכיח עילה כלשהי להרמת מסך ההתאגדות. כללו של דבר: הטענה כי היה מקום להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע לבין החברה נדחית, ולא היה מקום להגשת תביעה אישית כנגד החברה. סוף דבר: התביעות לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי מחלה וביגוד נדחות. התביעה לפדיון חופשה ודמי הבראה מתקבלת חלקית. מתקבלת טענת הקיזוז של החברה בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. התובע אינו זכאי לתשלום בגין פדיון חופשה ודמי הבראה כיון שהסכומים המגיעים לו נמוכים מהסכום המגיע לחברה כפיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת. לא הוכחה עילת תביעה אישית כנגד הנתבע, ודין התביעה נגדו להידחות מכל וכל . התובע ישלם לנתבעים, יחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לתובע פסק הדין, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל. דמי חופשה שנתית