עמלות בגין מכירות שמומשו לאחר סיום יחסי העבודה הרקע העובדתי הנתבעת עוסקת בפיתוח, ייצור וייצוא של ברזים אלקטרוניים, מזרמים אלקטרוניים למשתנות ולאסלות ומקלחות אלקטרוניות, וכן עוסקת ביבוא של מוצרים לשירותים ולמבנים ציבוריים. לשם עיסוקה כאמור, מעסיקה הנתבעת, בין היתר, עובדים בתחום המכירות והשווק. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 1.3.2004, תחילה הועסק התובע כמנהל השיווק והמכירות לשוק המקומי. בין הצדדים נחתם הסכם העסקה מיום 1.3.04 - הסכם עם נספח (להלן - הסכם 2004). שכרו של התובע כלל שכר יסוד וכן עמלות. בשלהי שנת 2005 ביקשה הנתבעת לפטרו בשל חוסר שביעות רצון. לפי הצעת התובע, הועבר התובע, החל מיום 1.2.06, לתפקיד זוטר יותר של מנהל מכירות לתחום הפרויקטים בשוק המקומי. תפקיד בו היה כפוף למנהל השיווק מחליפו. לרגל שינוי התפקיד עודכן הנספח להסכם 2004 ובמסגרתו הופחת שכר היסוד ונקבעו העמלות (להלן - נספח 2006). ביום 1.2.07 נחתם, לאחר החלפת טיוטות, הסכם מעדכן נוסף להסכם 2004 (להלן - נספח 2007). שכר היסוד עלה ונקבעו העמלות. ביום 11.9.2008 הודיע התובע לנתבעת על התפטרותו מהעבודה. בהודעתו ביקש התובע כי יוסדר חשבונו בנתבעת "וזה כולל פיצויים כנדרש על פי החוזה ותשלום עמלות על הזמנות שנמצאות במערכת לביצוע עד יום עבודתי האחרון בחברה". ביום 12.9.2008 השיב מנכ"ל הנתבעת לתובע, בין היתר כך: "חשבונך יוסדר לפי החוק וע"פ החוזה הקיים בינינו, וזאת כפי שנהגנו תמיד". עבודתו של התובע הסתיימה ביום 31.10.2008. יום לפני פנה התובע למנכ"ל הנתבעת בקשר לפיצויי הפיטורים ונדחה בנימוק שלביטוח המנהלים לא הופרשו פיצויי הפיטורים. המנכ"ל הציע לתובע מענק של 25,000 ₪ בתנאי שהתובע לא יעבור לחברה מתחרה. התובע סרב למענק. עם סיום עבודתו הועברה פוליסת ביטוח המנהלים לרשות התובע. לאחר סיום העבודה בנתבעת, עבר התובע לעבוד בחברה שמתחרה בה, לפחות חלקית. יאמר כבר עתה, כי לענין זה אין כל משמעות למחלוקת שלפנינו. פיצויי פיטורים אין חולק כי התפטרות התובע אינה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. עוד אין חולק כי לביטוח המנהלים של התובע לא הופרשו הלכה למעשה פיצויי פיטורים (8.33%), זאת למעט הפרשה חלקית לאחר ינואר 2008 לאור צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הפרשה לפנסיה. לכן, שחרור ביטוח המנהלים לא כלל מרכיב של פיצויי פיטורים, למעט ההפרשה לאחר ינואר 2008 (סך של 2,265 ₪). ביסוד תביעת התובע עומדת הטענה לפיה כאשר עבר לעבוד בנתבעת הוסכם כי הנתבעת תמשיך ותפריש לפוליסות ביטוח המנהלים שהיו לו אצל מעבידו הקודם ואשר כללו הפרשה לפיצויי פיטורים. לטענת התובע, הנתבעת הטעתה אותו לחשוב שכך תעשה בעוד שהיא נהגה אחרת. לפיכך, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו 8.33% משכרו (כ- 93,000 ₪). הנתבעת מצידה טוענת, באמצעות המנכ"ל, כי בעת שסוכמו עם התובע תנאי העסקה הוסבר לו כי הנתבעת, כענין של מדיניות, אינה מפרישה לפיצויי פיטורים לקופת גמל אישית אלא רק לקופת גמל מרכזית לפיצויי פיטורים, ולכן ההפרשות לביטוח המנהלים של התובע לא יכללו מרכיב של פיצויי פיטורים. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שלפנינו הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ברכיב זה, ונסביר: אין חולק כי בפוליסות ביטוח המנהלים של התובע אצל מעבידו הקודם נכלל מרכיב של הפרשה לפיצויי פיטורים. בהסכם 2004 הוסכם כי התובע "יהיה זכאי לבטוח מנהלים וקרן השתלמות". אין בהסכם התייחסות למרכיבי ההפרשה וגם אין התייחסות לפיצויי הפיטורים. לנספח להסכם 2004 הוספו, בעקבות דרישת התובע במסגרת המשא ומתן, ההוראות הבאות: "יבוצעו הפרשות ברצף לביטוח מנהלים וקרן השתלמות שחרור אוטומטי ..., פרט למקרה של ארוע פלילי או טוהר המידות שבו הורשע העובד". התובע טוען כי ההסכמה על רצף הפרשה והוראת השחרור מלמדות על ההסכמה לכלול בביטוח המנהלים גם הפרשה לפיצויי פיטורים. מנגד טוען מנכ"ל הנתבעת כי ההסכמה המפורשת היתה שלא תהיה הפרשה לפיצויי פיטורים וכי משפטים אלה הוספו לבקשת התובע משלא מצא כי יש בהם כדי לשנות מהמצב הנוהג בנתבעת ממילא. נדגיש כי לא שוכנענו לקבל את גרסת התובע. כך למשל, בתצהירו טען התובע כי מנכ"ל הנתבעת החתים אותו על מסמכי העברת בעלות בפוליסות ביטוח המנהלים (להלן - מסמכי העברת הפוליסות) והשמיט במסמכים אלה, בחוסר תום לב, את מרכיב פיצויי הפיטורים. אלא שטענה זו אינה מדוייקת, בלשון המעטה. התובע הודה בחקירתו הנגדית, כפי שנטען על ידי המנכ"ל, כי התובע כלל לא הוחתם על מסמכים אלה על ידי המנכ"ל. אלא, שהמנכ"ל הפנה את התובע אל סוכן הביטוח של הנתבעת, ושם נוסחו המסמכים לחברת הביטוח, התובע וסוכן הביטוח חתמו עליהם ורק אז הם הועברו למנכ"ל. אולם גם אם נניח, לטובת הענין, שהתובע הבין מבחינה סובייקטיבית את הסכם 2004 כמעניק לו את הזכות לה הוא טוען, הרי שמבחינה אובייקטיבית לא ניתן לקבוע כי ההסכמה עם הנתבעת היתה כטענתו, וזאת משני טעמים מרכזיים: הראשון, עיון במסמכי העברת הפוליסות מעלה כי צויין בהן כי הוסכם על העברת הפוליסות לנתבעת, תוך ציון השכר המבוטח. לגבי הפוליסה האחת (מס' 4744223) צויין "הפרשות 5% גמל מעסיק 5% גמל עובד בלבד"; לגבי הפוליסה השניה (מס' 14320854) צויין כי הפרשות עובד 5% והפרשות מעסיק 5%. מכאן, שמסמכי העברת הפוליסות מתיישבים טוב יותר עם גרסת הנתבעת, שכן - במסמכים אלה יש התייחסות מפורשת להפרשות לגמל בלבד. ויודגש, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי קרא את המסמכים הנ"ל והבינם, אך פרש אותם כלא מתייחסים לפיצויי הפיטורים. השני, אין חולק כי התובע קיבל מחברת הביטוח דווחים לפחות פעמיים בשנה וכי בדווחים אלה לא מצויינת הפרשה לפיצויי פיטורים. לאמור נוסיף כי לא נסתרה טענת הנתבעת כי מאז ומתמיד נהגה לגבי כלל עובדיה באופן בו נהגה עם התובע - קרי, הפרשות של פיצויי פיטורים לא היו לקופה אישית אלא לקופה מרכזית, ובכלל זה לגבי עובדים שהתובע קלט והגיעו עם פוליסת ביטוח מנהלים. לענין זה אנו מתקשים לקבל את טענת התובע כאילו סיכם את תנאי העבודה עם עובדים שקלט, אך בכל הנוגע להפרשות לביטוח המנהלים לא התייחס והענין נותר "עלום" ולא מפורט מול העובד. נוכח מסקנתנו דלעיל, אין לנו כל צורך להדרש לטענות הנתבעת: האחת, כי נספח 2006 ונספח 2007 ביטלו את הוראת הנספח להסכם 2004 בקשר לרצף ההפרשות; והשניה, כי מהעובדה שהתובע התייחס במכתב ההתפטרות לפיצויי הפיטורים, ושב ונדרש לכך יום לפני סיום עבודתו, ניתן ללמוד כי התובע ידע שלביטוח המנהלים לא הופרשו פיצויי הפיטורים. התובע מעלה עוד שתי טענות המבססות לטעמו את זכאותו: הראשונה, כי בהסכם 2004 נכללה ההוראה הבאה: "ניתנה הודעה מוקדמת כאמור לעיל ע"י החברה או ע"י העובד יהיה זכאי העובד לקבל את כל התמורה והתנאים הנלווים בגין תקופת העבודה הנ"ל אם עבד בפועל בתקופה זו." נודה על האמת, לא ירדנו לסוף דעתו של התובע בטענה זו, וקשה לנו לראות הוראה זו כמבססת את זכאות התובע. שכן, הוראה זו עוסקת - במה שנהוג לכנות - כזכות לקבל הודעה מוקדמת בפועל, לרבות הנילוות, וזאת בניגוד לברירת המחדל המאפשרת להסתפק בתשלום חלף הודעה מוקדמת. השניה, כי המונח "ביטוח מנהלים" טומן בחובו את הזכאות להפרשה לפיצויי פיטורים, ולא בכדי נכללה הוראת "שחרור אוטומטי" בהסכם 2004. דין הטענה להדחות. ביטוח מנהלים הוא שם כללי לקופת גמל בעלת אפיונים משתנים. בין היתר, ניתן (וכך ארע בפועל) להפריש רק לגמל ולא לפיצויי פיטורים. לענין השחרור האוטומטי, כבר התייחסנו לעיל. אכן, ביטוי זה יכול לחזק את טענת התובע, אלא שלמול זאת קיימת הסכמה מפורשת לפיה ההפרשות לביטוח המנהלים תכלול רק הפרשה לגמל. זאת עוד לפני שהבאנו בחשבון את גרסת המנכ"ל שלא נסתרה. לאור האמור, התביעה בקשר לפיצויי הפיטורים נדחית. עמלות בגין התקופה שלאחר סיום יחסי העבודה לטענת התובע על הנתבעת לשלם לו עמלות בגין מכירות בהיקף של כ- 1.5 מיליון ₪ אותן ביצע במהלך שנת העבודה האחרונה, אך התממשו לאחר סיום יחסי העבודה. לטענתו העמלות האמורות מגיעות כדי סכום של 45,680 ₪. עיון בהסכם 2004 ובנספחים המאוחרים מעלה כי הזכאות לעמלות נקבעה בגין היקף מכירות שעלה על היקף חודשי שנקבע. לעניננו רלוונטי נספח 2007, אשר קבע כי "העובד יהיה זכאי לעמלות בגין מכירות חודשיות מעל 100,000 ₪ לחודש". כאשר שיעור העמלות בגין מכירות שעלו על הסכום החודשי (להלן - סכום המינימום) פורטו בהמשך. ההסכם לא הגדיר מהן מכירות חודשיות ומה קורה לאחר סיום יחסי העבודה. מהתנהלות הצדדים ניתן ללמוד את הדברים הבאים אשר אינם תומכים בתביעת התובע: אין חולק כי העמלות שולמו באותו חודש בו הוצאה חשבונית ללקוח - הוא החודש בו סופקה הסחורה ללקוח. טענת התובע היא שיש להבחין בין שלב המכירה והזכאות לבין שלב הנפקת החשבונית שמשקפת את המועד לתשלום העמלה לה הוא זכאי. אלא שטענת התובע אינה נתמכת בהתנהלות הצדדים: כעולה מהראיות, ההתחשבנות של מכירות מעל המינימום לא בוצעה מעולם לפי שלב ההזמנה, שלרוב היה הזמנת מסגרת שמימושה לא היה ודאי - בלשון התובע: "ההזמנה היא בתאורייה". ההתחשבנות היתה רק במועד ההספקה. דהיינו, "מכירה" הופכת לכזו רק בעת שהוצאה חשבונית ללקוח. עדין אין בכך כדי לשלול את טענת התובע, ויכולה להשמע הטענה כי התחשבנות זו יכולה להעשות גם לאחר סיום יחסי העבודה. אלא, שהתנהלות הצדדים מלמדת שלא כך היא. הדבר נלמד משתי עובדות: הראשונה, כאשר התובע החל בעבודתו הוא קיבל עמלות בגין מכירות שבוצעו בחודש עבודתו הראשון למרות שההזמנה של הלקוח בוצעה עוד לתחילת עבודתו. הדבר מלמד כי מנגנון ההתחשבנות רלוונטי רק כאשר קיימים יחסי עובד ומעביד בין איש המכירות לבין הנתבעת; השניה, אין חולק כי כך התובע הסביר לעובד מכירות שעבד תחתיו והפסיק לעבוד ודרש לקבל עמלות בגין מכירות שלאחר יחסי העבודה. התובע טוען כי אי תשלום העמלות היה בשל הסכומים הנמוכים - אך טענתו זו לא הוכחה, ודאי שעוד מישיבת קדם המשפט היה ברור שמדובר בסוגיה עובדתית שטעונה בירור. לאור האמור, כלל לא שוכנענו בזכאות של התובע לקבל עמלות בגין מכירות שהתבצעו בפועל (הספקת סחורה והנפקת חשבונית) לאחר סיום יחסי העבודה. לא זאת אף זאת, תחשיב התובע כלל לא הוכח, וזאת מכמה טעמים: התובע טען למכירות בהיקף של 1.5 מליון ₪, אלא שכ- חצי מיליון ₪ מתוכם לא הוכחו (לא הומצאו אסמכתאות לביצוע ההספקה ללקוח ולהנפקת חשבונית בגינה); התובע כימת את סכום העמלה בהתעלם מהצורך לעבור את סכום המינימום בחודש המכירה. בכתב התביעה ובתצהיר נתבע סכום סתמי. בסיכומים, פרס התובע את סכומי המכירה הנטענים לפי המדרגות הקבועות בנספח 2007, אך התעלם כליל מכך שמדובר במדרגות חודשיות. די בכך כדי לדחות את תביעת התובע לעמלות - גם אם לא היה נקבע כי אין לו זכאות לקבלן. יצויין ולו כדי לסבר את העין, כי לפי תחשיב הנתבעת (שלא נסתר) - לו היה התובע זכאי לעמלות גם לאחר סיום יחסי העבודה, הרי שבהתחשב במכירות שבוצעו בפועל ובמדרגות היתה העמלה מגיעה לסכום של מעט פחות מ- 3,000 ₪. אלא שכאמור, הזכאות כלל לא הוכחה - ולכן אין לפסוק גם סכום זה. לאור האמור, התביעה בקשר לעמלות נדחית. סוף דבר לאור המקובץ, התביעה נדחית. לאור התוצאה התובע ישלם לנתבעת, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.יחסי עבודהעמלת מכירות