סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לשנות פסק הדין המאשר הסכם הפשרה לטענתו לא ניתן לתקן את פסק הדין באותה ערכאה שכן מדובר בתיקון מהותי ולא בטעות קולמוס או טעות בחישוב. לטענתו, הדרך להשיג על תוצאת פסק הדין היא באמצעות ערעור לבית הדין הארצי בלבד. 5. לטענת היועץ המשפטי לממשלה - מכח הוראת תקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), לבית הדין נתונה הסמכות לתקן כל פגם או טעות שנפלו בהליך בכל עת, היינו גם לאחר מתן פסק דין. כמו כן נוכח הפגם שנפל בהליך מתן פסק הדין, אשר ניתן בלא נוכחות של אחד הצדדים, בית הדין מוסמך לבטל את פסק הדין מטעמי צדק. המתנגדים הוסיפו וטענו לעניין זה כי חוסר תום ליבו של ב"כ התובע המייצג בהתנהלותו כלפי חברי הקבוצה, לרבות הפרת הסכם הפשרה על ידו ואי העברתו ליועמ"ש, מאיינים כל טענה מצידו בדבר היעדר סמכות לדון במחלוקות הרלוונטיות. 6. טענת חוסר הסמכות הועלתה על ידי ב"כ הקבוצה גם בסיכומיו מיום 28/7/13 לעניין שאלת תוקפו של הסכם הפשרה. בהחלטה מיום 14/10/13 התייחסנו לטענה זו כלדקמן: "טענה זו אין לקבל משני טעמים. האחד - ב"כ הקבוצה מנוע מלהעלות את הטענה לאור העובדה שלא טען זאת מעולם, עד להגשת הסיכומים. השני - הסוגיה הנדונה כאן היא השאלה האם לבטל פסק הדין הנותן תוקף להסכם הפשרה, שניתן ללא קבלת עמדת היועמ"ש קודם לנתינתו. הסמכות לדון בסוגיה זו היא לבית הדין שנתן את פסקי הדין. ממילא, לו היה מוגש ערעור ולו טענת היועמ"ש היתה מתקבלת, היה התיק מוחזר לבית הדין האזורי על מנת לחזור לדון בבקשה לאחר הסכם פשרה". 7. החלטנו זו, שעניינה שיעור שכר הטרחה שיש לפסוק לב"כ התובע המייצג, היא החלטה משלימה להחלטה מיום 14/10/13 בעניין תוקפו של הסכם הפשרה. הדברים שנאמרו שם בהתייחס לטענת היעדר סמכות עניינית, יפים גם לעניין סמכותו של בית הדין להתערב בשיעור שכר הטרחה. 8. טוען ב"כ הקבוצה כי טענה בדבר חוסר סמכות עניינית ניתן להעלות בכל שלב בהליך, לרבות בשלב הערעור. כפי שהובהר בהחלטה מיום 14/10/13, גם לו הועלו ההתנגדויות לפסק הדין המאשר את הסכם הפשרה במסגרת ערעור לבית הדין הארצי, סביר להניח כי עמדת היועץ המשפטי לגבי הפגם שנפל בהליך אישור הסכם הפשרה היתה מתקבלת והתיק היה מוחזר לדיון מחדש בבית הדין האזורי. 9. זאת ועוד. מדובר בפסק דין המאשר הסכם פשרה, אשר ניתן לבטלו על פי עילות של דיני החוזים ככל שקיימת הפרה של הסכם הפשרה על ידי אחד הצדדים או נפל פגם בהסכם הפשרה המצדיק את ביטולו. עם ביטול ההסכם, בטל גם פסק הדין המאשר. הדרך להשיג על פסק דין כזה היא באמצעות הגשת תביעה לביטול הפסק לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה (עא 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי , מח (4) 689). מכאן כי הסמכות לביטול פסק הדין מיום 6/4/11, בשל פגם שנפל בהסכם הפשרה, מסורה לבית הדין האזורי שנתן את פסק הדין. 10. בענייננו, אף שלא הוגשה תביעה לביטול פסק דין, הרי שבסמוך לאחר מתן פסק הדין הועלו טענות בדבר פגמים שנפלו בהסכם הפשרה ובראשם אי קבלת עמדת היועמ"ש כנדרש בחוק תובענות יצוגיות. בהמשך הוגשה בקשה לביטול פסק דין ודחיית הסכם הפשרה על ידי המתנגד מר מושיאשוילי במסגרת הליך זה. בנסיבות העניין בית הדין היה מוסמך לדון ולהכריע בבקשה שעניינה ביטול פסק הדין עקב פגם בהסכם הפשרה. כפי שקבענו בהחלטתנו מיום 14/10/13, הסכם הפשרה אושר בכפוף לסייגים לעניין שכר הטרחה, בהתאם לתורת הבטלות היחסית. 11. סוף דבר, לבית הדין לעבודה במותב הנוכחי יש סמכות לבחון את תוכנו של הסכם הפשרה, לאור הטענות שהעלו המתנגדים ובמיוחד היועץ המשפטי לממשלה ובמידת הצורך להתערב בתוכן ההסכם ולשנותו. 12. דיון לגופו של עניין בהחלטה מיום 14.10.13 קבענו כי תגמול לתובע המייצג בשעור 5% מהרכיבים בתביעה הייצוגית, הוא סביר והוגן. קביעה דומה מופיעה בתיקים רבים נוספים (עא 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ , נו (2) 247; תצ (ת"א) 38109-01-10 יעקב פלד נ' עיריית הוד השרון (ניתן ביום 23.06.2013); תא (ת"א) 1953/04 שכטר אליעזר נ' כרמל אגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (ניתן ביום 15.07.2007) 13. באשר לשכר הטרחה לב"כ הקבוצה- במסגרת ההסכם שהוגש לאישורנו, נימקו הצדדים להסכם את גובה שכר הטרחה כדלקמן: "... הובאו בחשבון היוזמה שננקטה על ידי התובע ובא כח הקבוצה, התועלת הגלומה ממאמציהם ובטרחתם של ב"כ הקבוצה לטובת עובדי הנתבעת, העובדה כי אלמלא המאמצים שנקטו התובע וב"כ הקבוצה לא היו חברי הקבוצה מקבלים מאומה, ההוצאות והטרחה שהוציא התובע ובאי כוחו להביא את התובענה לשלב שבו היא נמצאת במועד הגשת בקשה זו, ההוצאות והטרחה הצפויות לתובע ולבאי כוחו כפי שיידרשו לאיתור ומסירת הודעות בדבר התובענה היצוגית וזימון חברי הקבוצה למימוש זכאותם כמפורט בהסכם זה, העובדה כי במועד החתימה על ההסכם אין כל וודאות באם ישא הליך זה פירות ואם כן מה יהיה סכומם, וכן העמל הרב שהשקיעו בהליכים כולם בשתי ערכאות בבית הדין לעבודה, לרבות הגשת התביעה האישית, הבקשה לאישור,הליכי הערעור בבית הדין הארצי, ההליכים בבית המשפט המחוזי, ניהולם ובהשגת הסכם פשרה זה". 14. ב"כ התובע חזר על נימוקים אלה בסיכומיו. בנוסף פירט את המאמצים אשר נדרש להשקיע בטיפול בתביעה הייצוגית, לרבות ישום הסכם הפשרה בפועל. לטענת ב"כ הקבוצה, מדובר בשכר טרחה ראוי והוגן, אשר עולה בקנה אחד עם שיעורי שכר הטרחה המקובלים בתובענות יצוגיות. פסיקת שכ"ט בשיעור נמוך יותר - לא תהווה תמריץ לאכיפת הסכם הפשרה על ידי ב"כ המייצג. עוד טען ב"כ הקבוצה כי שיעור שכר הטרחה המתייחס לרכיבים שאושרו בלבד - נמוך ביחס למאמצים שנדרש להשקיע בניהול התיק ולפיכך יש להגדילו. 15. מנגד טוענים המתנגדים כי ב"כ הקבוצה פעל בחוסר תום לב ובניגוד עניינים כלפי חברי הקבוצה. עוד נטען כי כאשר ההליך היצוגי מסתיים בפשרה - נהוג לפסוק שכ"ט נמוך יותר. לטענתם, לא התקיימו הליכים רבים והסכם הפשרה הושג בשלב מוקדם. עוד טענו כי ב"כ הקבוצה קיבל מהמפרק את מלוא הנתונים הרלוונטים לגבי חברי הקבוצה, עובדה שהקלה מאד על עבודתו. בנוסף טענו כי יש לקחת בחשבון את העובדה שבמקרה זה שכה"ט משולם כולו על ידי העובדים ומכספם. 16. לטענת המתנגדת גב' ברניק שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין הוא כ-8% בגין הרכיבים שאושרו, ללא תשלום נוסף בגין הוצאות. לטענת המתנגד מר מושיאשוילי שכר הטרחה בעילות שאושרו צריך לעמוד על 15% כולל מע"מ, ללא הוצאות. בנוסף נטען על ידו כי התובע המייצג גבה גמול בשיעור של 5% בגין כל הרכיבים שלא אושרו, אותם עליו להשיב לחברי הקבוצה. 17. על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה - השירות שניתן לחברי הקבוצה על ידי ב"כ התובע על פי הסכם הפשרה, הוא מימוש של זכות המוקנית להם על פי דין להגשת תביעת חוב בפירוק. זאת להבדיל מייצוג משפטי המוביל להכרעה המשנה את מצבם של חברי הקבוצה לטובה. לפיכך הערך המוסף של פעולתו עבור חברי הקבוצה אינו גבוה. לטענת היועמ"ש, שכר הטרחה הראוי אינו צריך להיות גבוה משכר הטרחה המקובל בתביעות חוב, בשיעור 12%-15%. מבחינת מורכבות ההליך - על פי עמדת היועמ"ש מאחר ומדובר בהליך שעניינו מימוש זכויות מכח צו הרחבה - לא היתה נטילת סיכון בניהול התביעה על ידי ב"כ התובע. נטען עוד כי ההליך הסתיים בשלב מוקדם יחסית בהסכם פשרה. בנוסף, הסכם הפשרה מקנה יתרון לב"כ התובע ומאפשר לו להגיש תביעות חוב בשם כל עובדי הנתבעת. לגבי אופן ניהול התביעה נטען כי התנהלותו של ב"כ התובע, בין היתר בהתייחס לאופן אישור הסכם הפשרה ומימושו, מצדיקה הפחתת שיעור שכר הטרחה. בנוסף קיים פער לא מבוטל בין מספר העילות שנתבעו לבין העילות שאושרו. היועמ"ש מציין עוד כי שכר הטרחה במקרה זה משולם מכספי הביטוח הלאומי, אשר נועדו למטרה סוציאלית ולפיכך יש להעמידם על הרף הנמוך של שכה"ט המקובל בתביעות חוב. 18. אשר לדעתנו - בראש הדברים יובהר, כפי שקבענו בהחלטה מיום 14/10/13, הסכם הפשרה חל רק על רכיבים שאושרו במסגרת התביעה הייצוגית. בהתאם לכך גם שכר הטרחה של ב"כ הקבוצה בהליך כאן, ייגזר מרכיבים אלה בלבד. 19. במסגרת הסיכומים העלה ב"כ הקבוצה פעם נוספת את טענתו בדבר הצורך במינוי בודק להערכת שיעור שכר הטרחה הראוי. בקשה זו נדונה והוכרעה במסגרת החלטתנו מיום 14/10/13 ואין מקום להידרש לסוגיה זו פעם נוספת. 20. טוען ב"כ הקבוצה כי אם תתקבל החלטה להפחית את שיעור שכר הטרחה שנקבע בהסכם הפשרה, הרי שאין להחילה רטרואקטיבית לגבי שכר טרחה שכבר נגבה על ידו במסגרת הליכי מימוש הסכם הפשרה. טענה זו דינה להדחות. החלטתנו מיום 14/10/13 אינה משנה את המצב המשפטי מיום נתינתה ואילך. ההחלטה מתייחסת לתוקפו ותוכנו של הסכם הפשרה אשר אושר בפסק דין מיום 6/4/11. בהחלטה זו קבענו כי הסכם הפשרה בהתייחס לעילות התביעה שאושרו, יעמוד בעינו בכפוף לסייגים לעניין שיעור שכר הטרחה. שינוי בשיעור שכר הטרחה שנקבע בהסכם הפשרה, משנה למעשה את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה. לפיכך תוקפו של השינוי הוא ממועד מתן פסק הדין (6/4/11). ככל שתתקבל החלטה על הפחתת שיעור שכר הטרחה הקבוע בהסכם פשרה - לא יהיה תוקף להוראות ההסכם לעניין זה, אף לא בהתייחס לתקופה שקדמה לשינוי. למותר לציין כי אי החלת השינוי באופן רטרואקטיבי, יביא לתוצאה בלתי צודקת לפיה חלק מחברי הקבוצה ישאו בשכר טרחה בשיעור גבוה יותר מחברי הקבוצה האחרים. 21. לאור האמור - שכר הטרחה שייקבע בהחלטה זו יחול על כל הסכומים אשר שולמו מכח הסכם הפשרה ויישומו, בגין הרכיבים פנסיה וחגים. כמו כן יחול על פעולות עתידיות שיעשה ב"כ הקבוצה בהתיחס לרכיבים אלה. 22. בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות נקבעו קריטריונים שונים שהם בבחינת קווים מנחים לקביעת השיעור הראוי של הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה של של באי-כוחו. בהתאם להוראות החוק, הצדדים להסכם פשרה בתביעה ייצוגית אינם רשאים לכלול בהסכם פשרה הוראה לעניין שכ"ט ב"כ המייצג וגמול לתובע המייצג. הצדדים רשאים להגיש המלצה מוסכמת לעניין שיעור שכר הטרחה אך בית הדין אינו מחוייב לאמצה. מטעם זה איננו מקבלים את טענת ב"כ הקבוצה כי במידה והיה נקבע שכ"ט בשיעור נמוך יותר, לא היה פועל למימוש הסדר הפשרה מטעמי חוסר כדאיות. לו אושר הסכם הפשרה מלכתחילה, תוך הפחתת שיעור שכה"ט המומלץ בהתאם לשיקול דעת בית הדין, היה על ב"כ הקבוצה לפעול למימושו בתנאים שאושרו ולא יכול היה להתנער מחובותיו. 23. באשר לעקרונות לעניין קביעת שיעור שכ"ט עו"ד בהליך תביעה ייצוגית נקבע: "בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עיקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעניין שכר טרחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטרחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הינו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על בית המשפט להימנע מפסיקת שכר טרחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" עא 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (ניתן ביום 23.05.2012); גם עעמ 6687/11 מדינת ישראל נ' ז'וז'ו אבוטבול (ניתן ביום 25.12.2012) בהמשך פסק הדין בעניין משה שמש נפסק : "סיכומם של דברים עד כה הוא, כי אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." 24. בעניין משה שמש, במסגרת הסכם פשרה אושר שכ"ט מדורג בהתאם לסכומי הגביה בפועל, בשיעור מקסימלי של 25%. יש לציין כי באותו עניין מדובר היה בתיק שהתנהל במשך שנים רבות במספר ערכאות והסכם הפשרה הושג בשלב מתקדם של ההליך. בית המשפט העליון אף ציין בהתייחס לשיעור שכה"ט שנפסק: "נדגיש שוב, כי המקרה דנא הינו מקרה מיוחד מבחינות שונות ועל כן קשה יהיה להסיק ממנו לגבי מקרים אחרים של תובענות ייצוגיות ככל שמדובר בשיעור האחוזים ובמדרג שנקבע לגבי שכר הטרחה". לעניין שיעור שכ"ט בהליך שמסתיים בפשרה נקבע שם: "שיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בפסק דין לטובת הקבוצה המייצגת יהא גבוה משיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בדרך של הסכם פשרה. ברי, כי אף לעניין זה ניתן להבחין בין סוגים שונים של הסכמי פשרה, כאלו אליהם מגיעים הצדדים בשלב הדיון בבקשת האישור, מיד לאחר שהתקבלה ההחלטה לאשר הבקשה או לקראת סופו של ההליך." 25. בפס"ד שניתן בתצ (ת"א) 9404/08 גולוב יבגני נ' אלטרנטיבה שירותי אבטחה בע"מ אליו מפנה ב"כ התובע בסיכומים, נפסק שכ"ט בשיעור של 25%, לאחר שהתביעה היצוגית התנהלה במספר ערכאות וההליך הסתיים בפסק דין שניתן לאחר ניהול הליך הוכחות מלא. 26. פסיקת בית המשפט העליון בעניין שמש, שם נקבע שכר טרחה בשיעור 25% מהסכום שנפסק לחברי הקבוצה, משקפת את הרף העליון של פסיקת שכר טרחת עו"ד בתביעה ייצוגית. לא מצאנו שנפסק סכום העולה על שעור זה. 27. במסגרת השיקולים לקביעת שכר הטרחה הראוי במקרה שבפנינו, יש ליתן משקל למאמצים שהשקיע ב"כ התובע המייצג, אשר אמור להשתקף בשיעור שכר הטרחה שייפסק. לעניין זה יש לזכור, כפי שצויין בהחלטה מיום 14/10/13, כי ללא המאמצים שהשקיע ב"כ התובע באיתור העובדים, יש להניח שרבים מהם כלל לא היו מגישים תביעות חוב. 28. איננו מקבלים את עמדת היועמ"ש לפיה ב"כ התובע לא נטל סיכון כלשהו בניהול תביעה ייצוגית למימוש זכויות מכח צו הרחבה. די לציין כי עילות רבות שנכללו בבקשת התובע לאישור תביעה יצוגית לא אושרו בסופו של דבר. כל בקשה לאישור תביעה יצוגית כרוכה בסיכון מצד התובע המייצג ובא כוחו, כאשר שיעור ההוצאות שנפסק בגין דחיית תביעה ייצוגית גבוה בהרבה מהמקובל בתביעות רגילות. 29. מנגד, בהתאם לכללים שנקבעו בעניין שמש - יש להתחשב בעובדה שההליך הסתיים בסופו של דבר בפשרה. בנוסף - יש לשקול את העובדה שמדובר בחברה בפירוק ולפיכך יישומו של הסכם הפשרה נעשה באמצעות הגשת תביעות חוב, עובדה המיטיבה את מצבו של ב"כ הקבוצה. 30. שוני משמעותי ביותר נמצא בהליך שבפנינו, בשונה מתביעות ייצוגיות אחרות והוא כי שכר הטרחה משולם כולו על ידי העובדים ולא על ידי החברה הנתבעת. מדובר בשיקול משמעותי ביותר לצורך קביעת שיעור שכר הטרחה, שכן כל תשלום שישולם לב"כ הקבוצה - יופחת למעשה מתשלומים המגיעים לעובדי הנתבעת בגין זכויותיהם הקוגנטיות. לעניין זה יש לזכור כי בנוסף לשכ"ט עו"ד, שילמו חברי הקבוצה 5% לתובע המייצג. 31. כל המתנגדים מסכימים כי שכר הטרחה המקובל בתביעות חוב נע בין 12% ל-15% מהסכום שיתקבל מהמל"ל. משמע - לקוח מגיע לעו"ד, מבקש ממנו לגבות תשלומים המגיעים לו מהחברה בפירוק, לשם כך עורך הדין מגיש תביעת חוב וגובה מהלקוח שכר טרחה בשעורים שלעיל. המקרה שבפנינו הוא שונה בתכלית. במקרה שבפנינו, כדי להגיע למספר רב של עובדי החברה, כאלה שסיימו לעבוד זמן רב לפני הפירוק, נדרש ב"כ הקבוצה לנהל הליך תביעה ייצוגית, לזכות בהליך בבית הדין האזורי, להתגונן מפי ערעור בבית הדין הארצי, לנהל משא ומתן עם מפרק החברה ולאחר מכן - ליצור מנגנון של איתור כל חברי הקבוצה והחתמתם על המסמכים הרלבנטיים. ללא ההליך הארוך של הגשת בקשה לתביעה ייצוגית, קיום הדיון ומתן החלטה, לרבות ערעור לבית הדין הארצי, לא היתה כל הצדקה למפרק החברה למסור לעורך דין כלשהו רשימה שמית של עובדי החברה. הצדקה זו קמה רק מכח היותו של ב"כ הקבוצה מי שניהל הליך תביעה ייצוגית וזכה בו. 32. בנסיבות מיוחדות אלה אנו סבורים שאין די בשכר הטרחה הנגבה דרך קבע בהגשת תביעות חוב אלא יש לתגמל את ב"כ הקבוצה בשכר טרחה בשעור גבוה יותר מהמקובל בהליכי תביעות חוב, המביא לידי ביטוי גם את הליך התביעה הייצוגית שניהל. 33. כפי שציינו, שכר טרחה בשעור 25% נפסק במקרים בהם הסכם הפשרה הושג בשלבים מתקדמים ביותר של ההליך. אין זה המקרה שבפנינו. אף בשים לב למאמצים שהשקיע ב"כ התובע בניהול ההליך, לרבות פעולות שעשה לאיתור העובדים ויידועם בדבר האפשרות להגיש תביעות חוב, הרי ששכ"ט בשיעור של 25% בצירוף מע"מ, אינו סביר בנסיבות העניין. ודאי שאינו סביר מקום שב"כ הקבוצה גבה מהעובדים, בנוסף, החזר הוצאות בשעור כ- 2% ועוד הוצאות איתור. נציין כי לא מצאנו שקיים שוני בין הליכי איתור של עובדים שעבדו בחברה פעילה ואינם עובדים בה עוד, לבין הליכי איתור של עובדים בחברה בפירוק. 34. עיון בהסכמי פשרה אחרים של ב"כ הקבוצה עם חברות פעילות, מעלה כי הוצע לבית הדין לפסוק שכר טרחה בלבד ללא מרכיב הוצאות בנוסף. (תעא (נצ') 1350-06 נסים דגש נ' קבוצת ש.ניר בע"מ (ניתן ביום 24.04.2013); עב (ת"א) 5718/09 גאולה גלם נ' צוות 3 ניקיון ושירותים כלליים 1992 בע"מ; ע"ע (ארצי) 238/07 שמואלביץ נ' קודקוד אבטחה ורפואה (ניתן ביום 19.4.09)). 35. צרוף כל הרכיבים שנגבו מחברי הקבוצה, שכר טרחת עו"ד, מע"מ, הוצאות, תשלום לתובע המצייג, מביא למסקנה שכל עובד שילם כ- 35% מהסכום שקיבל מהמל"ל. מדובר בשעור החורג מעל ומעבר לכל קנה מידה הגיוני. 36. טוען ב"כ הקבוצה כי בהליכי פירוק, התשלום מהמוסד לביטוח לאומי משולם ישירות לעובדים ולפיכך ב"כ הקבוצה חשוף לבעיית גביה. לכך נשיב בשניים. האחד - מצאנו שב"כ הקבוצה דאג לנושא זה, בכך שהחתים את העובדים על שטר חוב וכן קיבל מכל אחד מהם שיק להבטחת התשלום. השני - מדובר בסיכון שלוקח כל עורך דין המנהל הליך על בסיס אחוזים. אין מקום להטיל את הסיכון על כלל חברי הקבוצה, בודאי לא על אלה שמשלמים בפועל. 37. ב"כ התובע מעלה טענות לעניין פגיעה באינטרס ההסתמכות שלו. לטענתו, משלא עוכבו הליכי הסדר הפשרה עם הגשת ההודעה הראשונה של היועמ"ש - ועד למתן החלטה בדבר עיכוב הליכים, פעל כדין למימוש הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, על כל רכיביו, לרבות ברכיב שכר טרחת עו"ד והוצאות. לעניין זה נשיב כי משהוגשה הודעת היועמ"ש המבהירה כי הסכם הפשרה לא הועבר לעיונו בניגוד להוראות חוק תובענות ייצוגיות, מן הראוי היה כי ב"כ הקבוצה ימתין עם מימוש הסדר הפשרה עד לקבלת עמדת היועמ"ש בעניין הסכם הפשרה. זאת בפרט לאור העובדה שלפי סעיף 20.2 להסכם הפשרה, היה עליו למסור עותק של הסכם הפשרה ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט, דבר שלא עשה. ב"כ הקבוצה פעל למימוש הסכם הפשרה תוך קביעת עובדות בשטח, לאחר שידע כי היועץ המשפטי לממשלה שוקל להתערב בתוכן ההסכם ואף לאחר שקיבל את עמדת היועמ"ש המתנגדת לתוכן ההסכם. במצב דברים זה אין הוא יכול לטעון לפגיעה באינטרס ההסתמכות, כאשר כבר בעקבות הודעתו הראשונה של היועמ"ש ניתן היה לצפות כי עלולות לקום הסתייגויות להסכם הפשרה בנוסח שאושר וכי יכול שיהיו בו שינויים. 38. שכר הטרחה הראוי בשים לב למכלול השיקולים אנו סבורים ששכר הטרחה הראוי וההוגן בנסיבות העניין הינו בשעור 18% בצרוף מע"מ מהסכומים ששולמו לעובדים בפועל בגין תביעות חוב שהוגשו בשמם. 39. מדובר בסכום כולל וסופי המגלם בתוכו גם את ההוצאות שהוציא ב"כ הקבוצה לשם איתור העובדים וביצוע התשלומים. אין כל הצדקה לפסוק הוצאות נוספות בגין ביצוע פעולות הכרוכות במימוש הסכם הפשרה. 40. סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל, אנו קובעים כי אין לאשר את הסכם הפשרה כפי שהוגש, בכל הנוגע לשעור שכר הטרחה לב"כ הקבוצה. אנו מעמידים את שכר הטרחה הראוי, בגין הגשת תביעות חוב שעניינן פנסיה ודמי חגים, על 18% בצרוף מע"מ מכל סכום שהתקבל או יתקבל מהמוסד לביטוח לאומי. סכום זה כולל בחובו גם הוצאות איתור וכן הוצאות מכל מין וסוג שהוא. 41. כל סכום שהתקבל על ידי ב"כ הקבוצה, בין כשכ"ט עו"ד ובין כהוצאות משפט, העולה על הסכום שננקב לעיל, עליו להשיבו לעובדים שמהם נגבה. 42. לצורך חישוב סכומי ההחזר עבור כל אחד מהעובדים, ככל שקיים, יש צורך במינוי בודק אשר יפקח על ביצוע ההחזרים לאחר שיוודא מה הסכום שנגבה מכל אחד מחברי הקבוצה ובגין אילו רכיבים. 43. כל אחד מהצדדים יגיש לבית הדין בתוך 30 ימים מהיום, שני שמות של רו"ח, אשר לטענתו מתאימים לשמש כבודקים לצורך חישוב החזרי שכ"ט. לאחר קבלת הודעות הצדדים תינתן החלטה בדבר מינוי בודק. 44. פסיקת הוצאות אנו סבורים כי אין מקום, בהליך כאן, לחייב את ב"כ הקבוצה בתשלום הוצאות למתנגדים או למי מהם. בסיכומו של דבר, הוגשו התנגדויות באשר להסכם הפשרה ובהחלטותינו נקבע שיש לאשר את הסכם הפשרה לגבי רכיבי תביעה שאושרו בבקשה לאישור תביעה ייצוגית. לכן, אין מקום לחייב בהוצאות בהליך כאן. טענות ב"כ המתנגדים באשר להתנהלות ב"כ הקבוצה, מקומם להתברר בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי. חוזהסמכות ענייניתהסכם פשרהבית הדין לעבודה