הכרה כתאונת עבודה - פגיעה באברים שונים בעבודות ריצוף

תביעות שהגיש התובע להכיר בפגיעתו באברים שונים, כתוצאה מעבודתו כרצף: 1. בהתאם לפסק דינו של כבוד ביה"ד הארצי מ- 19.10.10 מונה מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודתו של התובע לפגיעה בברכיים, בקרסוליים ובעמוד השדרה על כל חלקיו, על דרך המיקרוטראומה. 2. בהחלטה מ- 26.7.11 מונה המומחה ונשלחו לו העובדות והשאלות הבאות: "העובדות: א. התובע עבד כרצף כשלושים שנה וביצע את כל העבודות לבדו. ב. טכניקת העבודה של השמת המרצפות היא דומה ואחידה לחלוטין וכוללת הנחת מרצפות וכן בסחיבתן עד למקום בו יש להניחן. ג. תנוחת העבודה הייתה כל השנים זהה וכך במשך עשרות בשנים. בעת הריצוף היה התובע בישיבה תוך כדי כריעה על הברכיים, כאשר הרגליים מקופלות לאחור, הברכיים נוגעות בקרקע. התובע היה מיישר את החול, מניח מלט ועליו מניח מרצפת אחר מרצפת שהיה נוטל מן הערמה שלידו. ד. התנועות בזמן העבודה היו מאוד אחידות וחוזרות על עצמן ועיקרן תנועות של ידיים וגב. ביום עבודה שיגרתי היה התובע מניח מאות מרצפות. ה. בחלק קטן יותר מן הימים עסק התובע בהנחת "פנלים" המודבקים בשולי הקיר ותוחמים את הרצפה. להבדיל מתנוחת העבודה בעת הנחת המרצפות, בעת הנחת פנלים היה מדי פעם כורע בכיפוף ברכיים באויר כאשר כפות הרגליים נשענות על הקרקע. ו. הפעולה של הריצוף מתבצעת ברכינה וכן הטלת כל משקל הגוף על הברכיים. הגב התחתון והצוואר נמצאים בפעולה מתמדת, חוזרת ונשנית ובאותו האופן בדיוק, לפי התקדמות העבודה על גבי הרצפה. ז. כל עבודת התובע מתבצעת תמיד על הברכיים, ומשקל הגוף לוחץ על הברכיים דרך קבע מספר שעות ביום, בתנועות קבועות וקצובות. ח. התובע מפעיל את צווארו בעת שהתובע הניח כל מרצפת ומרצפת. צוואר התובע מופעל דרך קבע בכל שעות היום ואף זז כל העת מצד לצד, במבטים לצדדים - למקום לקיחת המרצפת ולמקום חומר ההדבקה שנמצא בצד השני - ובהרכנת הראש למקום ברצפה. ט. התובע עבד בגב כפוף כל העת, בתזוזות ראש לצדדים ובהרמת המרצפות. כן גבו של התובע מכופף כל הזמן בביצוע עבודות הריצוף. השאלות: א. מהו ליקוי התובע בכ"א מהאיברים: ברכיים, קרסוליים ועמוד שדרה, על כל חלקיו. ב. האם היתה כאן פגיעה INJURY בכ"א מהאיברים הנ"ל? ג. האם הפגיעה גרמה נזק? ד. האם כל פעולה כמפורט לעיל, גרמה לתובע לפגיעה זעירה INJURY שלא ניתן להבחין בה ושניתן לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן, האם הפגיעות הזעירות החוזרות גרמו במצטבר להופעת המחלה שממנה סבל התובע בכ"א מהאיברים הנ"ל? ו. במקרה שכן, ההייתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך IRREVERSIBLE כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ז. אם לאו היש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל, או תוצאת מחלה טבעית? ח. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה?" 3. בחוות דעתו מ- 11.8.11 קבע המומחה כדלקמן: "א. 1. כאב בברך שמאל. 2. כאב בכף רגל ימין, ידוע על פוליו מילדות, פס קאבוס, אטרופיה של שרירי השוק. 3. צילום קרסול ימין: מבנה גרמי ורקמות רכות תקינים. מיפוי עצמות רגליים: שבר בטאלוס מימין. מיפוי עצמות קליטה בטאלוס קרסול ימין. ב- CT יש היצרות ושינויים טאלוקלקניים זיז גרמי בולט לטרלי. שינויים ארטרוטיים טאלוקלקניים שתי התבהרויות ציסטיות בטאלוס. צילום כף רגל ימין: הלוקס-וולגוס עם שינויים דגנרטיביים המתאימים. 4. עמוד שדרה צוארי - טווח מלא, רגישות קלה בעורף. באישורים ממפקדת קצין רפואה ראשי צה"ל נרשם: סטיה קלה במבנה עמוד השדרה, סקוליוזיס ללא הפרעה. ב. קרסול ימין: מצב לאחר שבר בטאלוס מימין שנרפא עם שינויים ניווניים ארטרוטיים - היתה כאן INJURY. בשאר האברים: ברך שמאל: כאב בברך שמאל. בגליונות המעקב לא נמצאה עדות לחבלה. בכף רגל ימין: ידוע על פוליו מילדות, פס קאבוס, אטרופיה של שרירי השוק. הממצאים שצוינו לעיל, מקורם על רקע מחלת פוליו. עמוד שדרה צוארי: פרט, לרגישות בעורף, לא נמצא ממצא כלשהו. ג. עפ"י הרישומים, הפגיעה בקרסול ימין והשבר בטאלוס נרפאו עם שינויים ארטרוטיים שגרמו לנזק. ד. מאחר ולא נעשו צילומי רנטגן לברכים, לעמוד השדרה על כל חלקיו, אין באפשרותי לענות על שאלה זו. ה. מאחר ואין צילומי רנטגן, לא אוכל לענות על שאלה זו. ו. ראה תשובתי לשאלה ה'. ז. השבר בטאלוס מימין נרפא עם שינויים ארטרוטיים שהוא תהליך תחלואתי רגיל בעקבות השבר ממנו סבל התובע. ח. ללא ממצאים של צילומים לא אוכל לענות על שאלה זו." 4. משלא הוגשה בקשה לשאלות הבהרה גם לאחר ארכות שניתנו לבקשת התובע - ניתנה החלטה על סיכומי הצדדים (ב- 13.12.11). משלא הוגשו סיכומי תובע - נמחקה התביעה (23.1.12). לאור בקשת התובע - בוטל פסה"ד. התובע העביר צלומי הדמייה מקוריים לשם העברתם למומחה (15.11.12); בהתאם הועברו לכבוד המומחה וביום 4.12.12 נתקבלה תגובת המומחה: "בצלומי הרנטגן שהופנו לעיוני: א. ברכיים: התחדדות קלה של האמיננטיות האינטרקונדילואידיאות המעיד על תחילה של שינויים ניווניים קלים בברכיים. המשטחים המפרקיים בעצמות הברכיים שמורים תקינים. ב. עמוד שדרה צווארי: רושם להזדקרות קלה של הלורדוזה הפיזיולוגית הצווארית. היצרות קלה בין חוליות C6-7. הממצאים מעידים על שינויים ניוונים קלים במבנה החוליות. ג. עמוד שדרה מותני: שינויים ספונדילוטיים מתונים במבנה זיזים קדמיים וצדיים קטנים בחוליות המותנים. המרווחים הבין-חוליתיים שמורים. ד. רושם לעקמת קלה של עמוד השדרה לכל אורכו. מר משולם מאיר יליד 1952, כיום בן 60. כל הממצאים שאובחנו בצלומי הרנטגן וצויינו לעיל מקורם על רקע ניווני. אין בהם כדי לשנות את חוות דעתי." 5. ביום 5.1.13 הוגשו סיכומי התובע. ביום 27.2.13 הוגשו סיכומי הנתבע. 6. ולהכרעתנו - א. איננו מקבלים טענת התובע כביכול יש "אי בהירות/ספק" במצב הרפואי. התובע טוען גם בזה כללית, תוך שימוש ב"מושג/במילה" - וללא ביסוס עובדתי-משפטי לטענותיו. המומחה ברור בתשובתו ומציין בחווה"ד כי בקרסול ימין קיים INJURY - אך לאחר שבר שסבל ממנו (וזה לא קשור להליך). בברך לא נמצאה חבלה. בכף רגל ימין - פוליו מילדות, ממצאים שנקבע כי מקורם בפוליו. בע"ש - אין ממצא (פרט לרגישות בעורף). משהובאו בפניו צלומים (וסקר הממצאים בכ"א מהם) - קבע כי כל הממצאים מקורם ברקע ניווני ובשים לב לגילו של התובע. ב. אין חולק כי המומחה אינו קובע איזשהו קשר סיבתי (רפואי) בין תנאי עבודתו של התובע (כמתואר בהחלטת המינוי) ובין הממצאים הרפואיים (כפי שנמצאו בחווה"ד ובהשלמתה). בהתאם, לא בכדי מפנה הנתבע לכך כי עפ"י ההלכה - חוו"ד המומחה היא לנו בבחינת "אורים ותומים". משקבע כי אין פגיעה עפ"י תורת המיקרוטראומה ובהעדר פגיעה - נזק רפואי לפי העובדות (בעבודה) שתוארו - אין עסקינן בפגיעה בעבודה. ג. ע"מ שלא להאריך שלא לצורך - נציין כללית כי מקובלות עלינו טענות הנתבע בסיכומיו, כתשובה לסיכומי התובע (סעיפים 26-33). נבהיר כי חווה"ד ברורה, המומחה מציין על בסיס העובדות שבהחלטת המינוי כי אין עסקינן בפגיעה בעבודה, אינו קובע קשר סיבתי עפ"י תורת המיקרוטראומה (ונזכיר - אין מדובר במחלת מקצוע) והנטל בכזו - על התובע, נטל שלא הורם. ד. יובהר כי בבואנו ליתן פס"ד - הורינו על הגשת בקשה, ככל שסבור היה התובע (כעולה מסיכומיו) כי נדרש הוא לשאלות הבהרה. דא עקא, התובע לא הגיש בקשה כאמור - ובהתאם ובהנתן כי עסקינן בהליך ותיק (במסגרתו אף בוטל פס"ד המוחק התביעה בשל מחדלי התובע) - לא מצאנו להמתין עוד (לאחר חלוף המועדים שניתן והחלטות שניתנו בהקשר זה) וניתן בזאת פסה"ד. ה. הנה כי כן - התביעה נדחית ללא צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהריצוףתאונת עבודה