כתב תביעה הדוחה תביעתו לדמי פגיעה בגין פגיעה בריאות כפגיעה בעבודה בהחלטת כבוד הנשיאה דאז (כבוד השופטת ע. פוגל, 13/12/2006) נדחתה בקשת התובע לצרוף המעסיק כנתבע נוסף. כתב תביעה מפורט הוגש ביצוג הס.מ. ("ערעור") בו נטען כי התובע (א.ע.צ בתעשיה ביטחונית מ-1973) עבד כמכונאי ומ-1990 כמסגר-רתך, אז עבד במכונות חריטה ונחשף לנסורת, שבבים, עשן וריחות של חומרים כימיים. ב-1999 במהלך עבודתו סבל מבעיות נשימה וקוצר נשימה ובמהלך הרמת ברזלים התמוטט ונקבע כי לקה באטם שריר הלב. ב-2000 שוב חש בקוצר נשימה ושוב נקבע כי לקה באוטם שריר הלב ולאחריו הוצא לפנסיה מוקדמת. במהלך ניתוח מעקפים שעבר ב-8/1/2003 נמצא כי הוא סובל מברונכיטיס אסטמתית בחומרה בינונית. ביום 21/5/2009 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית אליו צרף מסמכים שונים (כולל הצהרות של 3 עובדים). בדיון הוכחות הקשינו הכיצד קרוב לשנתיים לאחר שניתן לתובע יצוג משפטי - עדיין לא פירט החומרים להם, לטענתו, נחשף ולבקשתו, נתאפשר לו לפרטם. לאחר שהוחלף ייצוג התובע (5/1/2010) ובדיון הוכחות, הודיעה ב"כ הנתבע כי אין שאלות לתצהיר שהוגש (משלא פורט בו המתחייב). התובע ביקש לראות בתצהיר שהגיש כתב תביעה מפורט והנתבע הכחיש העובדות, הקשר הסיבתי וטען לשיהוי - משהוגשה התביעה למל"ל ב-2005 ומשהתובע כבר לא עבד בפועל ב-1999. ניתן צו למעסיק (מש"א 7100 צה"ל) לפרוט כל החומרים במכונת C.N.C להם נחשף התובע בעבודתו מ-1993 ועד 1999 כולל דוחו"ת ניטור אויר/מסיכה/מנדפים/גודל מבנה. ביום 10/5/2010 נתקבלה תשובת המעסיק. משלא הוגשה תגובת התובע לפירוט המעסיק נמחקה התביעה (26/9/2010) ואח"כ בוטלה המחיקה בהסכמת הנתבע (16/12/2010). ביום 11/9/2011 התייצב התובע לדיון הוכחות (ללא ייצוג משפטי) והוברר כי לא ניתן לחקור את התובע. בן התובע טען כי ימציא אישור על שאינו מסוגל להעיד. הדיון נדחה ל-4/12/2011. התובע נטל ייצוג משפטי (ב"כ דנא) וניתנה ארכה לבקשתו, ומשלא הודיע דבר - נמחקה שוב התביעה ב-15/1/2012, מחיקה שבוטלה לבקשתו (שוב; בהסכמת הנתבע). מועד שנקבע לשמיעת העדויות לא נדחה חרף בקשת התובע. ב-25/4/2012 הוגש תצהיר התובע. בדיון מ-1/5/2012 ביקש התובע שוב לדחות הדיון ולהגיש עדויות עדיו. ביום 30/4/2012 הגיש התובע תצהיר (תצהיר מלא, כזה שנשלח לביה"ד בפקס ב-25/4/2012, אליו צרף מסמכים שונים). ביום 19/7/2012 הגיש התובע תצהיר מר ראובן צור ("צור"). ביום 27/1/2013 נשמעה עדות מר יאיר לבנוני (מפקח בית מלאכה מסגרות בו עבד התובע מ-1996 ועד 2000; "לבנוני") שהעיד מטעם התובע. לאחר חקירתו הראשית יצא בן התובע מהאולם, לבקשת ב"כ התובע, "שמא יידרש בעתיד להעיד" (ולא נתבקשה אח"כ עדותו). ב-17/3/2013 נשמעה עדות צור (יצוין כי בפרוטוקול צוין, כביכול, הוא בן התובע). ביום 6/5/2013 הגיש התובע סיכומיו. ביום 8/8/13 הוגשו סיכומי הנתבע. משעסקינן בהליך כה ותיק בו התנהלות התובע הביאה להמשכות ההליך עפ"נ 7 שנים (!!) מצאנו ליתן הכרעתנו בהקדם המתחייב מוֶתק התיק ולא לפי סדר ההליכים הממתינים להכרעה. 2. המסמכים - בתביעה למל"ל (24/3/2005) נטען כי עבד בחשיפה לחומרים כימיים, ניקיון והחזרת שבבים למכונה, עשן ופליטת חומרים מטנקים והסביבה. כעדים צויינו לבנוני וראובן כץ. מהצהרה שמסר התובע לפ"ת (28/11/2005) עלה כי מ-1981 הועבר לעבודה כללית, מסגרות, רתכות, ועבודות כלליות ; "עבדתי עם מכונות חריטה להוציא נסורת ושבבים. עבדתי במַסגרוּת מכונאות, הייתי מוביל (כמתלווה למוביל טנקים) טנקים כל הזמן לתוך הבסיס". לנסורת ושבבים היה חשוף בערך 10 שנים. היה חשוף לעשן, שבבים של מתכת. מכונה אחרונה שעבד היה ריח של שמן וחומר כימי. קרוב ל-10 שנים. הרבה מכונות מוציא שבבים, שמן, עשן ריחות. נתנו מסכה כמו בד, שם אותה אבל לא כל הזמן. בהפסקות הוריד המסכות. (בן התובע הפנה לדו"ח מבקר המדינה). ב-19/4/1999 עבד קשה בהרמת ברזלים והתמוטט, בעקבות הנפילה התחיל קוצר נשימה ואובחנה בעיה לבבית. ב-2000 חזר לאותה עבודה, במחלקה עם המכונות ואז שוב רעד, לחץ בחזה וקוצר נשימה. בניתוח המעקפים המנתח אמר שהריאות מלאות טיט, למרות שמעולם לא עישן. במהלך השנים לא סבל מבעיות נשימה (עד 1999). אף פעם לא סבל מאסטמה/ברונכיטיס/בעיות נשימה. סובל מי.ל.ד מ-1996; כולסטרול גבוה (הצהרה שנמסרה במעמד הבן). בתצהיר התובע (הראשון; נחתם 21/5/2009) טען התובע כי לאחר התאונה מ-1981 הועבר למחלקת ייצור עזר שם עבד "בעבודות שונות של מסגרות רתכות וכן עבודות כלליות לרבות ניקיון של מכונות היצור, הכל בהתאם לצורכי המחלקה וצורכי הממונים עלי... עבדתי עם מכונות חריטה ... תפקידי היה להוציא את הנסורת והשבבים הנמצאים במכונה לאחר עבודות החריטה. מדובר בשבבים של מתכות". נחשף לשבבים, לעשן ולריחות חריפים ביותר של שמן - אותו היו שופכים לשם פעילות המכונה וחומרים כימיים. קיבל מסכות, אך הקשו על הנשימה ולפיכך "היו מקרים בהם לא השתמשתי במסכה". בשנת 2005 אובחן כסובל ממחלת ריאות חסימתית. בסכום מחלה 29/4/1999, ביה"ח תה"ש (צורף לתצהיר) "... ריאות - כניסת אויר שווה דו"צ . נשימה בועית". מכתב רופאה תעסוקתית למעסיק 14/7/1999 - "לאחר סיור בתחנת עבודתו... מסוגל לחזור לעבודתו (עם המגבלות)..." מאמץ גופני רב והרמת משאות מעל 7 ק"ג. בסכום אשפוז 12/1/2003, בי"ח תה"ש "ריאות אמפיזמטוטיות במידה קשה". מסמך ישראל מוטולה מ-21/12/2008 (צורף לתצהיר התובע; שימש גם כמנהל מחלקת ייצור עזר (28/11/1960 - 1/10/2003, עת פרש), מחלקה בה עבד התובע בין השנים 85-95, הצהיר מזכרונו: התובע עבד בנקיון רצפת המחלקה ונקיון הפחים; למיטב ידיעתו לא נחשף לחומרים כלשהם. ב-1995 הועבר למפקדת בי"מ מסגרות במפעל הרק"מ ואינו יודע למה נחשף אם בכלל. ברנס דוד מלגזן (17/12/2008) מזכרונו - התובע הועסק כמנקה, עובד מטאטא ואח"כ כ"כקושר לטנק חילוץ". יעל אליהו (ראש צוות שינוע - מזכרונו ולאחר שיחה עם ברנס - אינו מוסיף מידע נוסף. אישור המעסיק (9/5/2010) - התובע לא עבד על מכונות C.N.C (כרסומת ממוחשבת ; "C.N.C"). מפעיל C.N.C משתמש בנוזל קירור בעת העיבוד השבבי ואינו נדרש למסכת מיגון נשימתי; קל וחומר עובד ניקיון שאינו נמצא באזור הסמוך לשפך/הזרקת נוזל הקירור. צורף גיליון בטיחות של השמן המהווה 8% (92% הם מים) בתוך מי הקירור שב-C.N.C. בשנים שנתבקש לגביהן צו ע"י ב"כ התובע (1993-1999) לא היתה דרישה לניטור בעמדת C.N.C. העובד לא נדרש לעיסוקו וכחוק, למיגון נשימתי. אם טען שהשתמש במסכה, עשה כן מבחירתו ("נשמית" - כיסוי נשימתי לעבודה כללית), למזער ריחות ואבק ולא מחשיפה לחומר מזיק. בפעילות בית המלאכה בו עבד התובע אין צורך וחובה למנדפים. בית המלאכה היא סככת עבודה באורך 25 מטר; רוחב 25 מ'; גובה 10 מ'; 4 פתחים (3 - בגודל 5X5 מטר; והפתח הרביעי 10 מ' X 5 מ'), המאפשרים אוורור טבעי. במסמכים שמצא התובע לצרף לסיכומיו (מעבר לכך שלא נשמעה כל עדות בהקשרם) - אין כדי ללמד דבר עובדתי לענייננו. 3. גרסת התובע - ניכר היה כי אין התובע מודע כלל להליך ולמהותו וכי בפועל הוביל בנו את ניהול ההליך. כך, כבר בדיון הראשון (11/9/2011) לא ניתן היה לקבל מהתובע איזשהו מידע על עבודתו ואף לא על עיתוי ליקוייו (גם אלה שאובחנו ותועדו במסמכים הרפואיים...). כך, קשה להבין גם את תצהירו השני (25/4/2012), שהרי נחתם לאחר טענות הבן (שבדיון הראשון ; ראה עמ' 3 שם) ובלא שהובאה בפנינו ולו אסמכתא ל"כשירותו" בעת שחתם עליו. עם זאת, עולה הן מתצהירו הראשון והן מתצהירו השני כי התובע לא עבד כלל על מכונות C.N.C (כמסגר/חרט/כרסם), אלא כל עבודתו על המכונה, לגרסתו, - היתה לנקותה - להוציא הנסורת והשבבים ושבבי המתכת, מה-C.N.C לאחר שהסתיימה החריטה וכי עבד בכך, כשברוב המקרים השתמש ב"נשמיות". אגב כך ראוי לציין כי הרופאה התעסוקתית בדקה את עמדת עבודתו (כולל במעמד נציגות העובדים!) עוד ב-7/1999 - ופרטי "עבודתו", שוודאי מצויים בתיק התעסוקתי - לא הובאו בפנינו, אלא שברי כי באותה עת, אין, ולו לכאורה, לאור המגבלות שנקבעו באישור מ-14/7/1999 (שצורף כנספח 2 לעדותו הראשית, מ-21/5/2009) - מגבלה / תלונה נשימתית. לא פורט בפנינו כיצד ניקה המכונה, כאשר אין חולק כי עשה כן לאחר פעילותה (ואף לא נתן בפנינו גרסתו כמה זמן לאחר פעילותה ובאלו אביזרים נעזר). בהתאם - נדרש לעדויות מטעם התובע. צור הבהיר כי התובע ניקה מחרטות, ובמחלקת ה-C.N.C עבד בניקוי הרצפה, המחרטות וה-C.N.C, השתמש ב"חומרי ניקוי לצורך ניקיון השמנים שפלטו המכונות, ניקוי השבבים של המכונות, מנקה ואוסף את השבבים מהרצפה וכדומה", כי התובע השתמש על דעתו "לפעמים" בנשמיות. אינו יודע על הוראות בטיחות ספציפיות לתפקידו של התובע. בעדותו הוברר כי המועדים שמסר בתצהירו לא כ"כ מדויקים. כך אישש טענת התובע שעבד כ"מסגר", משביצע עבודת השחזה באבן משחזרת, והברגה בידית (עבודות "השייכות למסגרות" ולא למכונאות). לטענתו, התובע לא עבד על C.N.C אלא רק ניקה אותה. כך הוסיף, בהתייחס לטענת התובע בתצהירו (הראשון, סעיפים 5,6) כי הוא יודע שמשתמשים בדר"כ בסולר או בנפט כדי לנקות את השמן של המכונה (שבה משתמשים בשמן, שמוציאים את ( ?) בשמנים). כשהמכונה סיימה לעבוד - לא הוציאה עשן אך יוצא ריח ממה שניקה. את המכונה ניקה בעזרת סמרטוטים, מברשות הטבולים בסולר/נפט . ניקוי המכונה "לא בהכרח נעשה" ע"י מי שעובד עליה. את עבודת ניקוי המכונה התובע לא עשה בכל התקופה שמ-9/3/1994, שכן התלונן שאינו יכול לעבוד והופסקה עבודתו ועבר לעבוד בניקיון המשרדים. בערך חצי שנה-שנה אחרי שלבנוני הגיע למחלקה, התובע החל לעבוד, בנקיון המשרדים, בספונז'ה. ריצפה במחלקה ניקה בסמרטוט ויעה, המכונות עם סמרטוטים ומברשות, כשהיה עם כפפות. במחלקה היו 4 מחרטות ו-C.N.C אחת. התובע ניקה כל המכונות והרצפה, חלק מהעובדים שעל המכונות ניקוי את מכונותיהם בעצמם, אך התובע ניקה אחריהם. כמעט כל יום עבד בניקיון ובמכונות. אגב כך תמוהה טענתו של צור "כנגד" הצהרת מוטולה (שהיה מנהל המחלקה עד 1995), כביכול, אינו יודע את שהוא שח, בעוד צור שעבד כ"מנהלן" דווקא יודע?! - כך גם בגרסתו בהתייחס לדברי לבנוני, הגם שאישר כי מה שאמר לבנוני צריך להיות ממצה את מה שעשה התובע. אח"כ הוסיף שהתובע היה חשוף (כמוהו) לעשן וחומרים/ עשן מהסדנא/המחלקה השנייה - אלא שנתוני עובדה בהקשר זה כלל לא נטענו בפנינו. רק בח.ח. הוסיף כי מדובר בחלק השני של הסדנא וביניהם שערים גדולים שבדר"כ אם עבדו המרשפות היו סגורים, אך לא תמיד היתה הפרדה. כך טען כי התובע השתמש ב"נשמיות" עוד לפני 89-91. התובע ניקה רק אצלם במחלקה (ולא בחלק השני). כשהסכין בא במגע עם השמן היו יוצאים שבבים, עשן. המבנה היה גבוה כ-8 מטר, אורך 500 מ', רוחב 25 מ' בערך. קירות חלק פתוחים, ליד כל מכונה מאוורר ונטה גדולה (60 ס"מ קוטר), חלונות במבנה שהיו פתוחים, לפי מז"א. לבנוני העיד כי היה אחראי על התובע מ-1996 ועד 2000 ; במחלקה עבדו מכונות שמעבדות מתכת ובעיבוד המכונה מעורב נוזל כמו מים, לקירור המתכת ויוצאים מהמכונה שבבי מתכת. תפקיד התובע (כקודם) היה לנקות ולנוח. יש לו כף אשפה עם מוט ומטאטא והיה גורף את השבבים לכף ומרים לפח שבעגלה ואת הפח מעביר לפח גדול יותר. נתן לתובע העבודה הכי קלה ומאווררת ורוב הזמן נח וישב בטל, כי היה עובד כללי מבוגר. אין ב-C.N.C גזים/פליטה ואפילו לא פליטת חום כי נוזל הקירור מקרר את המתכת. התובע הועסק רק במחלקה שתוארה כאדם מבוגר, שרוב הזמן ישב במשרד. רוב תפקידו היה במקומות מאווררים ובכלל לא קרוב לעבודות מסגרות ורתכות. התובע מעולם לא היה מסגר. עם צור עבד אותן 4.5 שנים (שלבנוני פיקד על המחלקה). כשקיבל הפיקוד על המחלקה הוברר כי כך עבד התובע גם קודם, כעובד ניקיון כללי ותו לא. כן העיד כי עשה הכל כדי שהתובע לא יעבוד וינוח. התובע תמיד הודה לו ששחרר אותו מרוב העבודה (ורק הבנים של התובע ניסו ליצור עימות). את המכונות עצמן ניקו המפעילים שלהן. התובע ניקה רק הרצפה סביב למכונה. מוטולה היה המנהל האישי של התובע, של המחלקה. אזור המכונות מאוורר. בכניסה יש דלת ברוחב של טנק. יש פתחי כניסה ויציאה, חלונות. 4. ולהכרעתנו - ראשית יש להבהיר כי אין בפנינו ראיה מהימנה ומשכנעת כלשהי כי עבד התובע כ"מסגר/רתך", או בעבודות מסגרות/רתכות. גם העובדה כי באישור על פרישתו צוין כי עבד כמסגר אין בה דבר משצויין "מסגר כללי", מחד ומאידך, עסקינן לפי כל העדויות מטעמו, כמי שלא היה מסגר ולא הוכשר לעבודות מסגרות ובפועל, לא עבד בהן. אין בפנינו ראיה כלשהי כי "נחשף לשבבי מתכת" - לא בנשימה ולא במגע - שהרי עבד עם כפפות ובשבבים, ככל שנגע בהם (ואף התובע מעבר לטענה הסתמית כי "נחשף לשבבי מתכת" אינו טוען, חלילה, כי נשם/שאף שבבי מתכת!) - נגע בהם בכפפות! כך, אין חולק כי בשנים 1996 ואילך עבד מעט מאד בנקיון במחלקה עצמה ויותר עבד בנקיון המשרדים. עוד יובהר כי אין בפנינו ולוּ בדל ראיה לחשיפה כלשהי, הקודמת לשנת 1993 ומנגד, אין חולק כי פרש ב-1/6/2000 (אישור שצורף לסיכומיו) - כשבמהלך השנים האחרונות לעבודתו, לפחות מ-1997, עבד בניקיון המשרדים ולא במחלקת העזר! כך איננו עוסקים בהליך בשאלה מה העלה התובע בדעתו. אם לאו, וגם אין בפנינו ראיות עובדה לטענה זו, שהרי לא העיד (!) כמו גם איננו עוסקים בשאלת רשלנות או "אחריות המעסיק" (שהרי גם הוא לא עסק בתפקיד התובע כמנקה כללי) המעסיקים/ליקויים שנמצאו בדו"ח מבקר המדינה. ובהקשר זה - גם אין בפנינו, למועד ניהול ההליך, אי כשרות משפטית להעיד - הגם שהתרשמנו כי התובע לא מסוגל היה ליתן מענה עובדתי ברור לאיזשהי שאלה (לפחות בעת שהופיע בפנינו), חרף התמרוץ לבירור התביעה מצד משפחתו. אין גם לשכוח כי ב-1999, עת חש בקוצר נשימה, אושפז ונמצא כי לקה באטם לבבי - אך לא נמצא בו ליקוי נשימתי. חרף טענתו בסיכומיו, כביכול, לא נערכה לו בדיקת ריאות דווקא (כמפורט לעיל) בדיקת נשימה, שהיתה תקינה. אין בפנינו איזשהו נתון עובדה למתכות עליהן עבד ולחשיפת העור/הנשימה של התובע - כטענתו בסיכומיו (ס' 23 ואילך). ונתמה - הכיצד טוען התובע כך, בהסתמך על מידע כללי שמקורותיו לא ברורים ודאי לא מוכחים ו/או לא רלוונטיים לתובע. כך גם, אין בפנינו ראיה כי עסקינן ב"שריפת חומרים כימיים שנפלטו מהמכונות", כנטען בסיכומים. ומנגד לכל אלה, ברי הרי כי התובע לא עבד על מכונת עבוד שבבי, אלא ניקה סביבתה, לאחר שנסתיימה פעולתה - ואין בפנינו כיצד פעלו הן, האם בו זמנית חדלה פעולתן או המרחק ביניהן, בשים לב לשטח האולם ומספרן (סה"כ 5-6 מכונות!). עוד נפנה לכך כי צור לא אישר כלל ועיקר כי התובע התלונן על קשיי נשימה בעבודתו. כל שאישר (כמצוטט בסיכומיו) כי התובע התלונן על העבודות, שקשה לו לעבוד, אף לאחר שלבנוני הקל עליו בעבודתו. עולה דווקא מעדויות התובע כי לפחות משנת 1996-7 לא מוכחת אישזהי חשיפה נשימתית או אחרת, משעָבר לנקות המשרדים בלבד. כך נזכיר כי אם ב-2003 אובחן כחולה ריאות - תביעתו למל"ל אכן הוגשה בשיהוי, משהוגשה רק ב-20/3/2005 ודאי כך, בשים לב לכך שב-6/2000 פרש מעבודה. אין שחר לטענה, כביכול, "ניתן להשכיל להבין" מאישור הפרישה כי אף המעסיק "מכיר בעובדה" כי פרש על "רקע הנכות בנסיבות דנא", ודי להפרכת הטענה בכך, שהרי כזו לא היתה כלל קיימת - גם לשיטתו, עת פרש! אין שחר גם לטענה ביחס לעבודתו /עבודה מאומצת בשנתו/שנותיו האחרונות - ולו לאור מסמכי הרפואה התעסוקתית, שהרי לאחר האטם הלבבי מ-1999 - הוגבלה עבודתו (בשעות ובאופי) מה גם, שלעדות צור (שברי היה כי מנסה הוא בכל מאודו לסייע לתובע ולצאת כנגד המעסיק) כבר ב-1996/7 - הקל עליו לבנוני (כשלבנוני טען כי יותר ישב מאשר עבד בכל התקופה הזו!). אין בפנינו מהי מחלת המקצוע הנטענת, הישימה לגביו וצודק הנתבע בטענתו בסיכומיו כי דין טענה זו דחייה, משהחלופה היחידה האפשרית בענייננו היא לפי תורת הפגיעות הזעירות. כך, מעבר לדברינו לעיל - צודק הנתבע בטענתו כי עפ"י ההלכה, יש צורך בפירוט ובהוכחת מהות והיקף העבודה השימוש בחומרים, התדירות ואופן החשיפה, כלל לא פורט ודאי לא הוכח! כך גם, כהערתנו לעיל, משאין חולק כי התובע לא עבד על המכונות אלא, לכל היותר, ניקה אותן לאחר פעולתן - ברי כי לא היה מקום לנטען (ולמצורף) בסיכומי התובע, ואין לאלה רלוונטיות עובדתית. בפועל שוכנענו בהלימה שבין עדויות התובע (כולל מסמכי המעסיק שהוגשו לבקשתו) לפיהם התובע עבד כמנקה, מנקה רצפה / מרוקן פחים. ואגב, מסמכי המעסיק דווקא הולמים עדות לבנוני ומטעם התובע (אפילו צור), כשצור כאמור היה נכון לאשר כי דבריו של לבנוני אמת הם, כי העובד על המכונה כמקובל, מנקה אותה, בעוד שהתובע הועסק בניקיון כללי (רצפה ופחים). כך, אין בפנינו כי דו"ח מבקר המדינה (מעבר לעיתוי בדיקתו) מתייחס ספציפית למחלקה הספציפית (ותנאיה) בה הועסק התובע, ובניקיון! אין בפנינו ראיות כי ניקוי המכונות נעשה בנפט/סולר - ואף צור בתצהירו לא ציין כזאת. טענה זו נוספה רק בעדותו. אף התובע בתצהירו לא טען כך. מקובלת עלינו גם טענת הנתבע בסיכומיו כי צור בעדותו ניסה "לטייב" עדותו הראשית, ולהפוך לעובדה מה שבתצהירו היה רק הערכה-הנחה - ולא ידיעה עובדתית! לאור כל אלה - משלא שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית להכיר בליקוי התובע כפגיעה בעבודה, תשתית שיהא בה להעביר עניינו לבחינה רפואית והכל, בהנתן חלוף הזמן בין הפסקת העבודה לתביעה למל"ל, כולל (וחרף פסק-משך הזמן הארוך שניתן לתובע ע"מ לנסות ולהציג ראיותיו) - אין לנו אלא לדחות התביעה. אין צו להוצאות.רפואההכרה בתאונת עבודהדמי פגיעה