ענינו של ערר זה - דחיית בקשה לשימוש חורג שהגישו העוררים, לעשות שימוש בשטח שלטענת העוררים הינו שטח שרות, לשטח להקמת 68 מחסנים אשר ישמשו את דיירי הבניין בתל-אביב, (להלן: "הבניין"). להלן השתלשלות הענינים הנוגעת לענין: לבנין הוצא היתר בנייה בשנת 1983 לפי תב"ע 2100 ו- 2100 (א) אשר התיר הקמת בנין בן 23 קומות, בתוספת קומה מפולשת וקומה טכנית בקומה העליונה. בשנת 1987 היו העוררים מעונינים לרכז את צנרת הביוב והמים של הבנין, באופן שזו תוצמד לתקרת הלובי של הבנייין, אשר גובהו היה באותה עת על פי היתר הבנייה המקורי כ- 7.40 מ'. מסביר ב"כ העוררים, עו"ד סמו בדיון: "על מנת שניתן יהיה לטפל בצנרת זו, הגשנו בקשה להיתר לצקת רצפה בגובה 2.30 מ' מגובה התקרה שמצויה 2.30 מ' מתחת לתקרת הלובי המקורית....... מטרת רצפה זו הייתה לאפשר נגישות וטיפול בצנרת הבניין ומתקנים הנדסיים. איני יודע בוודאות מה הייתה מטרת הרצפה, אך בוודאות מטרתה הייתה להסתיר את אותה צנרת". בהיתר הבנייה אשר הוצא לעוררים ביום 18.8.87, תוארה העבודה שהותרה כך: "בניית תיקרה נוספת במפלס הכניסה ושימוש השטח למתקנים טכניים, כפוף להתחייבות מיום 21.4.87" (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). אותה התחייבות המוזכרת בהיתר הבניה הינה התחייבות עליה חתמה "פרוייקט גן העיר בע"מ", אשר הגישה את הבקשה להיתר בנייה, ואשר זו לשונה: "אל: הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו אל: עיריית תל-אביב-יפו התחייבות הואיל ואנו הח"מ בקשנו היתר לתקרה בשטח של 791 מ"ר בחלל קומת הכניסה של מגדל המגורים בפרוייקט גן העיר ברחוב אבן גבירול 71 (להלן: "התקרה") והואיל והסכמתם לאשר את בקשתנו להיתר בתנאי שהתקרה תשמש אך ורק ליצירת קומה טכנית פתוחה לצורך מתקנים טכניים של המגדל, הרי תמורת הסכמתם להוציא לנו היתר בניה לתקרה, אנו הח"מ מתחייבים בזאת כדלקמן: המבוא להתחייבות זו מהווה חלק בלתי נפרד ממנה. אנו מתחייבים בזאת כי התקרה תשמש אך ורק ליצירת חלל "קומה טכנית פתוחה" לצורך מתקנים טכניים של מגדל המגורים. ידוע לנו כי התחייבות זו מהווה תנאי לקבלת ההיתר ומהווה חלק מתנאי ההיתר והפרתה או חלק ממנה, כמוה כהפרת תנאי בהיתר על כל המשתמע מכך ולראיה באנו על החתום פרויייקט גן העיר בע"מ" (ההדגשות שלנו - ו.ע.ת.א) בשנת 2005 הגישו העוררים בקשה לשימוש חורג בשטח / בחלל שנוצר כתוצאה מיצירת התקרה האמורה לעיל, לשם בניית 68 מחסנים אשר ישמשו כשטחי אחסנה עבור דיירי הבניין. עד שלב מסוים הייתה הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב (להלן: "הועדה המקומית") בדעה, כי ניתן באופן עקרוני לאשר את בקשת העוררים בהליך של שימוש חריג. הדבר בא לידי ביטוי בתיק המידע שנמסר לעוררים, הבקשה להיתר לשימוש חורג פורסמה כדין וכן חוו"ד מהנדס העיר הייתה בשלבים המקדמיים "לאשר שימוש חורג להיתר לתקופה של 10 שנים", ואף נשמעו המתנגדים לבקשה להיתר לשימוש חורג. ואולם, בסופו של דבר, לאחר בירור מעמיק של הבקשה על ידי המחלקה המשפטית, החליטה ועדת המשנה לתכנון ובניה בישיבתה מיום 15.11.06, על יסוד חוות דעתה של עו"ד שרי אורן: " לא לאשר את הבקשה שכן: - השטח לא הוגדר כשירות ולא כעיקרי אלא כתקרת כניסה להעברת צנרת. - לא ניתן לאשרו כשטח כלשהו, אלא בתכנית בסמכות הועדה המחוזית, שכן כל הזכויות בבנין מוצו כולל הקלות". טענות העורר העורר טוען לסתירות בעמדות הועדה המקומית ויועציה - החל בעמדה כי ניתן לאשר הבקשה בהליך של שימוש חורג, וכלה בהחלטה כי לא ניתן לאשר הבקשה. לעניין זה עמדתנו היא, כי גם אם שגתה הועדה המקומית או שגו יועציה בתחילת הדרך, הרי שאין להלין על הועדה כי זו תיקנה את עמדתה לאחר קבלת חוות דעת מתקנת מיועציה המשפטיים, ואין בהשתלשלות העניינים דלעיל כדי להעניק לעוררים יתרון בערר זה, אשר יוכרע על פי המצב העובדתי והמשפטי הנכונים. עיקר טענתם של העוררים הינה, כי קיימת בפועל - "קומת שרות" או "קומה טכנית", כי קומה זו מוגדרת כ"שטחי שרות" על פי תקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכנית ובהיתרים) התשנ"ב - 1992, וכי מסיבה זו ניתן לאשר היתר לשימוש חורג לשטחים אלה כמבוקש. ב"כ העוררים טען בפנינו כי "באותה תקופה ב- 87 היה עולם טוב יותר מבחינת בניה. לא היו הגדרות לשטחי שרות ולא חישבו אותם. בהמשך התחילו להתעלם." וכן טוען ב"כ העוררים, בהשלמת טיעון בכתב שהוגש לועדה, כי "בשנות השמונים שטחי שרות לא הובאו בכלל השטחים המחושבים לצורך הבנייה". לפיכך לטענת ב"כ העוררים, החלל אושר בשנות השמונים כ"שטח שרות", ובשטח זה ניתן היום לאשר הקלה לשטח שרות אחר - מחסנים. לעניין כתב ההתחייבות מיום 21.4.87 טען עו"ד סמו: "אני טוען כי ההתחייבות מיום 21.4.87 נדרשה על מנת שלא ישולם היטל השבחה ולא משום סיבה אחרת". לפיכך טוען עו"ד סמו, כי לא קיימת היום כל בעיה של שטחים שכן, שטח הקומה המבוקשת קיימת למעשה מאז 1987 - שטחיה הם שטחי שרות, וניתן לאשר בהם את המחסנים המבוקשים בדרך של היתר לשימוש חורג. טענות הועדה המקומית: הועדה המקומית טוענת כי מעולם לא אישרה קומה נוספת בבנין, וממילא, ההיתר משנת 1987 לא יצרה קומה היוצרת או המוסיפה שטחים בכלל ושטחי שרות בפרט. הועדה המקומית מפנה בעניין זה להיתר הבנייה ולמכתב ההתחייבות מיום 21.4.87, אשר מדגישים את העובדה כי המדובר בתקרה אשר מטרתה לאפשר את הגישה והטיפול בצנרת, ולא ברצפה היוצרת קומה. דיון עוד קודם שנכנס לניתוח המשמעות שיש לדעתנו ליחס לחלל שנוצר כתוצאה מהיתר הבניה שניתן לעוררים בשנת 1987, אנו קובעים, כי אם תתקבל טענת העוררים כי החלל שנוצר כתוצאה מהיתר הבניה שניתן בשנת 1987 הינו "קומה" - כי אז יש לקבוע שהיתר הבניה משנת 1987 אינו חוקי, וכי "הקומה" שנוצרה כתוצאה מהבניה על פי היתר זה אינה חוקית - על כל המשתמע מכך, לרבות העובדה כי לא ניתן לקבל היתר לשימוש כלשהו בקומה זו - לרבות השימוש החורג המבוקש בבקשה. כאמור, על פי התוכנית החלה על הבניין, מותר היה לבנות בנין בן 23 קומות בתוספת קומה מפולשת וקומה טכנית בקומה העליונה. מספר קומות אלה נבנו על פי היתר הבניה המקורי משנת 1983. לפיכך, תוספת קומה - כטענת העוררים - הינה בניגוד לתוכנית החלה על הבניין, ולא ניתן היה לאשר קומה כזו. ואולם, לדעתנו כלל לא מדובר בקומה, אלא ברצפה אשר נוצרה ונועדה אך ורק לתכלית אחת - לאפשר גישה וטיפול בצנרת הביוב והמים המצויה על תקרת לובי הכניסה וכן, כדברי עו"ד סמו, על-מנת להסתיר צנרת זו מבאי לובי הכניסה. הדבר בא לידי ביטוי בנוסח היתר הבניה, המתיר "הקמת תקרה נוספת במפלס הכניסה", ואם לא די בכך, הדבר הובהר באופן חד משמעי במכתב ההתחייבות של המשיבה מס' 2 מיום 21.4.87 (המהווה חלק מהיתר הבניה) בו נאמר: "אנו מתחייבים בזאת כי התקרה תשמש אך ורק ליצירת חלל קומה טכנית פתוחה לצורך מתקנים טכניים של מגדל המגורים". כמו כן נאמר במכתב במפורש כי: "ידוע לנו כי התחייבות זו מהווה תנאי לקבלת ההיתר ומהווה חלק מתנאי ההיתר...". דהיינו, היתר הבניה, שהמכתב דלעיל מהווה חלק ממנו, קבע באופן מפורש כי אין זה יוצר "קומה" נוספת, אלא כי המדובר רק ביצירת "תקרה נוספת". לפיכך ההיתר האמור גם לא יצר שטחים נוספים הניתנים לניצול כשטחי שרות או לכל צורך אחר. האמור משמיט את הקרקע מתחת לטיעונו של ב"כ העוררים ביחס למה שהיה נהוג בשנות השמונים. גם אם נכונה טענתו של עו"ד סמו כי בשנות השמונים ועדות התכנון העניקו זכות לבניית שטחי שרות שלא חושבו במניין השטחים המותרים לבניה, כי גם אז הדבר נכון מקום בו הועדה המקומית התכוונה לאשר שטחים אלה לצרכי שרות, ואולם במקרה דנן ברור לחלוטין כי הועדה המקומית לא התכוונה כלל להוסיף שטחים בהיתר הבניה משנת 1987, כעולה בבירור מהיתר הבניה והמכתב הנלווה אליו. לא זו אף זו, העובדה כי לא ניתן היה ליצור בשנת 1987 קומה נוספת בניגוד להוראות התוכנית, מחזקת את המסקנה כי היתר הבניה גם לא יצר שטחי בניה נוספים שכן בהעדר "קומה" - אין גם שטחי בניה. ברור הדבר, כי הועדה המקומית, בנותנה את היתר הבניה בשנת 1987 צפתה את האפשרות כי ביום מן הימים יבקשו העוררים - או חלופיהם, להפוך את החלל שנוצר כתוצאה מהתקרה לשטחים שינוצלו למטרות אחרות (כפי שאכן קרה) ומסיבה זו נדרש מכתב ההתחייבות מיום 21.4.87, בבחינת "סוף מעשה במחשבת תחילה". לאור האמור הגענו למסקנה, כי צדקה הועדה המקומית בהחלטתה כי לא ניתן לאשר את הבקשה לשימוש חורג אשר הוגשה על ידי העוררים בהעדר שטחים עיקריים או שטחי שרות. לפיכך דין הערר להידחות. שימוש חורגמחסןבניין