בקשת היתר לבניית תחנת דלק במגרש הנמצא באזור מגורים הועדה המקומית סירבה לתת את ההיתר המבוקש מהנימוק כי: " 1. על פי התוכניות החלות על המקום, מדובר במגרש שיועד למסחר בתרש"צ 3/55/1 משנת 1967. על פי תוכנית מאא/100 המאושרת משנת 1983, המגרש נמצא באזור מגורים. 2. כלומר: הבקשה להיתר אינה עונה על תנאי סעיף 8 לתמ"א 4/18, אשר מאפשר לתת היתר לתחנת תדלוק ללא הגשת תכנית , רק בתנאי שמדובר במקרקעין המיועדים לתעשייה, או לשימוש משולב הכולל תעשיה, משרדים ומסחר, או לייעוד של חניון שאינו לתחבורה ציבורית, ובלבד שהחניון האמור אינו באזור בנוי למגורים. לפיכך דוחה הועדה את הבקשה. " על החלטה זו הוגש הערר. במוקד ערר זה עומדת השאלה האם תוכנית מתאר מקומית מאא/100 שאושרה למתן תוקף ביום 3.11.83 (להלן: "תוכנית מאא/100") ביטלה את התוכניות שקדמו לה לעניין השימוש המותר במקרקעין נשוא ערר זה, ובעיקר את תוכנית תגפ/529 (להלן: "תוכנית תגפ/529") וקבעה את יעוד המקרקעין למגורים, דבר אשר אינו מאפשר את הקמת תחנת התדלוק במקום, או שמא תוכנית מאא/100 לא ביטלה את יעודי הקרקע שחלו במקרקעין לפי תגפ/529, דבר שמוביל לטענת העוררת לתוצאה המאפשרת את הקמת תחנת התדלוק במקרקעין. העוררת הפליגה בפנינו בדוגמאות מהעבר מהם עולה כי הפרשנות לתוכנית מאא/100 שהיתה מקובלת בועדה המקומית, הן ביחס לחלקות הגובלות במקרקעין והן ביחס למקרקעין נשוא ערר זה היתה, כי זו אינה מבטלת את היעודים שהיו קיימים במקום לפי תוכניות קודמות בכלל, ולפי תגפ/529 בפרט. ועדת הערר אינה כבולה בפרשנות או בדרך היישום של תוכניות על ידי הועדה המקומית. אם הפרשנות לתוכנית כפי שננקטה על ידי הועדה המקומית בעבר שגויה על פניה או אם הועדה המקומית נהגה בעבר שלא בהתאם לקבוע בתוכנית, אין בכך כדי לחייב את ועדת הערר כאשר זו באה לקבוע את המצב המשפטי והתכנוני החל במקום. נכון הוא הדבר כי בדרך כלל כאשר ניתן לפרש תוכנית במספר אופנים, יש גם חשיבות לאופן שבו הועדה המקומית נוהגת לפרש וליישם את התוכנית, והתנהלות הועדה המקומית עשויה להוות סיוע בפרשנות התוכנית שכן, ניתן לראות בפרשנות אותה העניקה הועדה המקומית לתוכנית שיקוף של התכלית התיכנונית אותה ראתה הועדה המקומית לנגד עיניה בתוכנית. יודגש כי האמור נכון במקום שבו תוכנית ניתנת לפרשנות במספר אופנים ואין הדבר נכון במקום שבו לשון התוכנית ברורה ואינה ניתנת לפרשנות. תוכנית מאא/100 הינה תוכנית המתאר של אור יהודה החלה על כל מרחב התכנון שלה. התוכנית קובעת בין היתר את ייעודי ושימושי הקרקע במרחב התכנון. בחלק ח' לתוכנית נקבע כי: " לא ישמשו שום קרקע או בנין, הנמצאים באיזור המסומן בתשריט, אלא לתכלית המפורטת ברשימת התכליות לגבי אותו איזור שבו נמצאים הקרקע או הבניין. מקום - שבשעת כניסת התוכנית לתוקפה- קיים היתר בניין או הוצא היתר בנייה כדין, המרשה את הקמתו של בניין לתכלית שאינה התכלית המסומנת ברשימת התכליות לגבי אותו איזור שבו עומדים להקים את הבניין, מותר להשתמש באותו הבנין, או בבניין שייבנה בהתאם להיתר הבנייה שהוצא בהתאם לאמור בפרק ז' של חוק התכנון והבנייה. ....... למרות כל האמור לעיל רשאית הועדה המקומית באישור הועדה המחוזית לקבוע כי מגרש כל שהוא באיזור מן האיזורים שבתוכנית יהיה מגרש מיוחד והחלטה כזאת, תחייב תוכנית מפורטת. ...... מגרש מיוחד ישמש לתכלית שתאושר בתוכנית מפורטת המתייחסת אליו. " כמו כן נקבע בחלק א' לתוכנית תחת הכותרת "יחס לתוכניות אחרות" נקבע כי: " תכניות מפורטות ותכניות חלוקה חדשה שניתן להם תו'קף לפני תחילת תוקפה של תכנית זו, ישארו בתוקפן רק כדי אי סתירה בין הוראותיהן ובין הוראות התכנית הזאת. " הוראות התוכנית הן ברורות ואינן ניתנות לפרשנות: ממועד כניסת תוכנית מאא/100 לתוקף יהיו ייעודי הקרקע בהתאם לקבוע בתוכנית זו ולא ניתן יהיה להוציא עוד היתרי בנייה על פי התוכניות שהיו בתוקף לפני תוכנית מאא/100. הדבר נאמר באופן חד משמעי בסעיף משנה (1). סעיף משנה (2), המהווה הוראת מעבר לעניין היתרי בנייה שכבר הוצאו לפני כניסת תוכנית מאא/100 לתוקף על פי התוכניות הקודמות לה מחזק את המשמעות התיכנונית והחוקית של האמור בסעיף (1) דהיינו, כי ממועד כניסת תוכנית מאא/100 לתוקף הייעודים התקפים והמחייבים הם אלה הקבועים בה. הסעיף שהובא לעיל תחת הכותרת "יחס לתוכניות אחרות" קובע אף הוא כי התוכניות הקודמות לתוכנית מאא/100 תשארנה בתוקפן רק במקום שבו אלה אינן סותרות את הוראות תוכנית מאא/100. במקרה דנן, משנקבע יעוד של מגורים למקרקעין בתוכנית מאא/100, כל תוכנית קודמת הקובעת יעוד שונה סותרת את תוכנית מאא/100, ולפיכך לא יהיה תוקף ליעוד זה. לפיכך אין אנו מקבלים את טענת העוררים כי הוראת תגפ/529 לעניין ייעודי הקרקע המותרים במקרקעין (כמגרש מיוחד) ממשיכים לחול גם לאחר כניסת תוכנית מאא/100 לתוקף. יוצא כי הייעוד של המקרקעין נשוא ערר זה הינו מגורים כקבוע בתוכנית מאא/100 ולפיכך לא ניתן להקים במקום תחנת דלק או להחיל על המקרקעין את הוראות תמ"א 18 תיקון 4, ומכח הוראה זו להתיר את הקמת התחנה. יכולים היינו לסיים כאן את החלטתנו ואולם, לנוכח המאמצים הרבים שהשקיעה העוררת בנסיון לשכנע אותנו כי תגפ/529 ממשיכה לחול לעניין השימושים המותרים במקרקעין מצאנו לנכון להעיר, כי לדעתנו גם לו טענה זו היתה מתקבלת, הדבר לא היה מסייע לה להגיע למטרה אליה היא חותרת- לאפשר הקמת תחנת תדלוק במקרקעין. לפי הקונסטרוקציה אותה הציגה העוררת, במידה ותגפ/529 חלה על המקרקעין, הרי שהייעוד של המקרקעין יהיה "מגרש מיוחד- קולנוע, בית מרקחת, בנק וכו', כמפורט בתוכנית המתאר (תגפ/509)". הייעודים המותרים במגרש מיוחד על פי תגפ/509 הם: "תיאטרון, קולנוע, בית עם, שוק עירוני, תחנת אוטובוסים, מרכז תחבורה, מקומות חנייה מרכזיים, מקומות לתערוכות ירידים ושעשועים, בתי מלון גדולים ופנסיונים, בניינים להתקהלות ציבורית". לטענת העוררת על פי הגדרת מגרש מיוחד (... בית מרקחת בנק וכו' כמפורט בתוכנית המתאר תגפ/529) יש להסיק כי מותרים במקום ייעודים נוספים על אלה המפורטים בתגפ/509 ובתגפ/529 (בשל המילה "וכו"). מאחר שלטענת העוררת השימוש של "בנק" מופיע בתגפ/529 בייעוד של מסחר והשימוש של בית מרקחת מופיע באותה תוכנית תחת ייעוד של חזית מסחרית, יש להוסיף לייעודים של מגרש מיוחד לפי תגפ/529 את כל הייעודים המסחריים המופיעים בתגפ/509, בהם מצויה גם תחנת תדלוק. אין אנו מקבלים קונסטרוקציה משפטית זו. לו תג"פ/529 היתה מעוניינת להחיל על מגרש מיוחד את כל הייעודים של אזור מסחרי, היתה היא אומרת זאת במפורש. לדעתנו הפרשנות הנכונה של קביעת השימושים המותרים במגרש מיוחד בתג"פ/529 הינה, כי מותר לעשות בה את השימושים של קולנוע, בית מרקחת ובנק וכן ( בשל המילה " וכו' ") את השימושים המותרים במגרש מיוחד על פי תג"פ/509. גם הטענה כי ניתן להקים במקום תחנת תדלוק לפי הוראות סעיף 8(א) לתמ"א 18 (תיקון 4) אינו עולה יפה. לדעתנו סעיף זה מאפשר בתנאים מסויימים לקבל היתר בנייה להקמת תחנת תדלוק במקום בו הוראת תוכנית מפורטת מייעדת מקרקעין לייעוד של חניון שאינו לתחבורה ציבורית בלבד. מנוסח התכליות המותרות במגרש מיוחד לפי תגפ/509 עולה, כי המדובר דווקא במגרש חנייה המיועד לתחבורה ציבורית: "תחנת אוטובוסים, מרכז-תחבורה, מקומות חנייה מרכזיים..." אין מדובר במגרש חנייה סתם אלא במקומות חנייה מרכזיים של מרכז התחבורה. לפיכך גם החלת הייעוד של תגפ/529 לא היתה מביאה לעוררת את התוצאה הרצויה לה, כי יותר להקים על המקרקעין תחנת תדלוק. לנוכח האמור אנו קובעים כי על פי הייעוד החל על המקרקעין לפי התוכנית החלה במקום- תוכנית מאא/100- לא ניתן להקים במקרקעין תחנת תדלוק. בשולי הדברים ברצוננו להעיר כי מסיורנו במקום ספק רב אם המקרקעין נשוא ערר זה מתאימים למגורים בשל מיקומו. נראה לנו כי זה המקום להפעיל את סעיף 4 לחלק ח' המסמיך את הועדה המקומית, באישור הועדה המחוזית, לקבוע מגרש כ"מגרש מיוחד" תוך קביעת השימוש בו, ולקבוע במגרש שימוש מתאים יותר מאשר מגורים. אין הדבר אומר כי השימוש המתאים הוא תחנת תדלוק דווקא. הדבר נתון לשיקול דעת הועדה המקומית (באישור הועדה המחוזית). אנו ממליצים לועדה המקומית לשקול המלצתנו זו. לפיכך הערר נדחה. למרות התוצאה אנו מוצאים לנכון לשבח את באי כח העוררת והיועצים המקצועיים מטעמה על רמת הטיעון התיכנוני והמשפטי הגבוה שהם הציגו בפנינו. בניהקרקעותתחנת דלקהיתר בניהדלק