היתר לבניית תחנת דלק מדרגה א' שאינה מוכרת גפ"מ (גז טבעי לרכב)

היתר לבניית תחנת דלק מדרגה א' שאינה מוכרת גפ"מ (גז טבעי לרכב) אי עמידה בחובת ההנמקה עוד בטרם נדון בערר לגופו, נביע את מורת רוחנו מהחלטת הועדה המקומית. דחיית בקשה להיתר בנימוק כי "הבקשה לא מתאימה לתוכנית החלה בנכס" אינה עומדת, ולו במעט, בחובת ההנמקה החלה על הועדה המקומית, ובמקרה דנן, הדבר פוגע באופן חמור בעוררת. רבות נכתב על חובת ההנמקה של הרשות המקומית בכלל, ומוסדות התכנון בפרט, כאשר דברי כבוד השופט בדימוס יצחק זמיר בספרו הסמכות המנהלית, בעמ' 897, ממצים את חשיבותה של חובה זו כדלקמן: "כמה מעלות טובות להנמקת החלטות מינהליות. ראשית, ההנמקה דורשת מחשבה סדורה והגיונית. לפיכך הצורך לנמק מוביל לבקורת עצמית של המחליט. בקורת כזאת, אגב ההנמקה, מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. שנית, הנמקה המתלווה להחלטה, ונשארת בתיק המינהלי, מאפשרת לרשות המינהלית לבדוק את עצמה לאחר מעשה, לפי הצורך, כדי להבטיח עקביות ואחידות בהפעלת הסמכות. שלישית, ההנמקה המצויה בתיק מסייעת גם לממונים על הרשות המינהלית לקיים בקורת על הרשות, בין היתר, כדי לוודא שהיא מפעילה את סמכותה בהתאם למדיניות רשמית או להנחיות של הממונים. רביעית, ללא הנמקה יקשה על אדם שנפגע מהחלטה מינהלית לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין, ואם יש יסוד וטעם להעמיד אותה לביקורת שיפוטית. ולבסוף, ההנמקה, כמו השימוע, תורמת למערכת היחסים הראויה שבין הרשות המינהלית לבין האזרח במדינה דמוקרטית, שכן יש בה כדי להקהות את התחושה של שרירות שלטונית. מתן נימוקים להחלטה הוא ביטוי בולט של פתיחות, והפתיחות היא אחד מעמוד התווך של מינהל תקין." (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א) המקרה הנדון מהווה דוגמא מוחשית לפגיעה הקשה בעוררת- מבקשת ההיתר- כתוצאה מאי עמידת הועדה בחובת ההנמקה. הכיצד יכולה העוררת לדעת במקרה דנן מדוע בקשתה נדחתה? כיצד עליה לנחש מאלו נימוקים לדעת הועדה המקומית "הבקשה לא מתאימה לתוכנית החלה בנכס"? כיצד יכולה העוררת להגיש ערר על ההחלטה האמורה, כאשר היא כלל אינה יודעת מדוע לדעת הועדה המקומית הבקשה אינה מתאימה לתוכנית? רק לאחר שהועדה המקומית השיבה על הערר שהוגש על ידי העוררת, התברר לעוררת מכתב התשובה של הועדה המקומית מה הם נימוקי הועדה להחלטתה כי הבקשה אינה תואמת את התוכנית החלה במקום. כך מצאה עצמה העוררת נאלצת להתמודד עם טענות אלה במהלך הדיון בפנינו, ובאופן שגם מנע מאתנו, חברי ועדת הערר, את האפשרות ללמוד לפני הדיון את טענות העוררת נגד נימוקי דחיית הבקשה על ידי הועדה המקומית. יכולים היינו להחזיר את התיק לועדה המקומית על מנת שזו תמלא אחר חובתה לנמק את החלטתה ואולם, מהלך שכזה הינו חסר תכלית בשלב זה שכן, ברור לנו כי נימוקי הדחייה שיינתנו יהיו אלה שהועלו בתשובת הועדה המקומית לערר, וכך תמצא העוררת נענשת בסחבת מיותרת נוספת- שלא באשמתה. לפיכך אנו מורים לועדה המקומית להקפיד בעתיד על מילוי חובת ההנמקה של החלטותיה במקרים של דחיית בקשה שהוגשה לה (בקשה להיתר בנייה, להקלה, לשימוש חורג וכיוב). שמירת מרחק משימושים וייעודי קרקע רגישים הועדה המקומית טענה בפנינו, כי אין להתיר את הקמת תחנת התדלוק במקום המבוקש מהטעם, כי התחנה המבוקשת אינה שומרת על המרחקים הדרושים מיעודי ומשימושי קרקע רגישים המצויים בסמוך למקום המבוקש. בענין זה קובע סעיף 15.1(א) לתמ"א 18 (שינוי מס' 4) (להלן: "תמ"א 18(4) כתדלקמן: "לא תופקד תוכנית, לא תאושר ולא ינתן היתר לפי סעיף 8, אלא אם המרחק האווירי בין צינורות האוורור של המכלים התת-קרקעיים, אי עמדות התדלוק ונקודות המילוי של מכלי התדלוק של תחנת התדלוק לבין גבול המגרש המיועד לשימושים המפורטים בסעיף קטן 1 ו- 2 (להלן- מגרש השימושים הרגישים), הינו לפחות המרחק הנקוב להלן: מגורים, מלונאות או שימוש דומה- 40 מטרים. מוסדות ציבור לרבות בית חולים, מעון לקשישים, בית כלא, פנימיה לקטינים, מוסד חינוך, גן ילדים, בית ספר וכיו"ב ב- 80 מטרים. להלן בסעיף זה "המרחקים המינימליים". " (ההדגשות שלנו ו.ע.ת.א) מהסעיף דלעיל עולה כי קיימות שתי קטגוריות של שימושי ויעודי קרקע לענין חובת שמירת המרחק מתחנת תדלוק: קטגוריה אחת מחייבת שמירת מרחק של 40 מ', וקטגוריה שניה מחייבת שמירת מרחק של 80 מ'. מלשון הסעיף עולה כי שתי הקטגוריות של סוגי השימוש והיעוד אינן מהוות רשימה סגורה. השאלה הינה, אלו שימושי ויעודי קרקע יש לסווג בכל אחת מהקטגוריות, אם בכלל. לשם מציאת המכנה המשותף בין השימושים המפורטים בתמ"א 18(4) ביחס לכל אחת מהקטגוריות שומה עלינו לברר מה היתה המטרה אותה רצתה תמ"א 18(4) להשיג בקביעת המרחקים המזעריים הקבועים בסעיף 15.1(א). בסעיף המטרות של התוכנית נאמר, כי אחת ממטרות התוכנית היא "למנוע מפגעים תחבורתיים, בטיחותיים, חזותיים, סביבתיים ותברואתיים... עקב הקמתן והפעלתן של תחנות תדלוק" ובהמשך נקבע כי מטרת התוכנית היא "לקבוע הוראות למיקומן של תחנות תדלוק והוראות לתכנונן, להקמתן ולתפעולן על מנת לאפשר את השגת המטרות". (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א.) מכאן עולה לדעתנו, כי מטרת ההוראות הקובעות את המרחק המזערי המחויב בין תחנת תדלוק לבין שמושי ויעודי קרקע רגישים, כקבוע בסעיף 15.1(א) לתמ"א, הינה למנוע סיכונים בטיחותיים מהשוהים ביעודי ושימושי הקרקע באחת משתי הקטגוריות, שכן לא ניתן לדעתנו למצוא כל הגיון בקביעת השימושים המפורטים בסעיף 15.1(א) לתמ"א דווקא, לשם השגת המטרות האחרות של מניעת מפגעים תחבורתיים, חזותיים, סביבתיים ותברואתיים. השאלה היא, מה המכנה המשותף בין ייעודי ושימושי הקרקע הדורשים שמירת מרחק של 40 מ' ובין אלה הדורשים שמירת מרחק של 80 מ'. מציאת המכנה המשותף כאמור תסייע לנו לקבוע אלו שימושים נוספים יש לשייך לקבוצות השימושים והיעודים הדורשים שמירת מרחק ולאיזו קטגוריה יש לשיכם. קטגורית השימושים והייעודים הדורשת שמירת מרחק של 80 מ', קובעת כי נכללים בה: "מוסדות ציבור לרבות בתי-חולים, מעון לקשישים, בית-כלא, פנימיה לקטינים, מוסד חינוך, גן ילדים, בית ספר וכו'". ביחס לשימוש במונח "לרבות" נקבע בבר"ע 2985/96 אבנר גוני נ' כלל חברה לביטוחים בע"מ כי: " סעיף 6א' לחוק ותקנה 2(א) לתקנות דנים במינוי מומחה אשר יחווה דעתו "בעניין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע". את התיבה "לרבות" ניתן לפרש כבאה להוסיף. אך ניתן לפרשה גם כבאה אך להבהיר, או להדגים או כדי להוציא ספק (ראה ע"א 48/50, 49/50היועץ המשפטי נ' ריבקינד, פ"ד ח' 254, 259; וכן ברק, פרשנות במשפט, כרך שני בעמודים 138-139). אכן, קיימות בפסיקה דוגמאות לא מעטות בהן פורשה התיבה "לרבות" במובנה האחרון (ראה, לדוגמה, ע"א 621/75לומניץ נ' פקיד שומה תל אביב, פ"ד מב(3) 177, 181). (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). גם במקרה דנן אנו בדיעה כי השימושים המפורטים בשתי קטגוריות היעודים והשימושים המפורטים בסעיף 15.1 (א') לתב"ע מהווים דוגמאות. חיזוק לכך, אנו מקבלים ממעקב אחר התפתחות סעיף זה בגרסאות של תמ"א 18. בתמ"א 18 נקבע כי: "באיזור מגורים תותר הקמת תחנת מטיפוסים 1, 2, בתנאי שהמרחק המינימלי בין אי המשאבות לבניני מגורים קרובים, הקיימים או המתוכננים בתכנית, יהיה 40 מטר.......... תותר הקמת תחנת תידלוק בתנאי שהמרחק בין אי המשאבות לאחד מהמוסדות הבאים: בתי חולים, מעון לקשישים ומוסדות חינוך ונוער, יהיה לפחות 80 מטר". דהיינו, בתמ"א 18 נקבעה רשימה סגורה של שימושים בשתי קטגוריות השימוש.. בתמ"א 18 (2) כבר נקבע כי המרחק המזערי של תחנת תדלוק ממגורים ומוסדות יהיה: "1. 40 מטרים לפחות מהבנין הקרוב ביותר הנועד לשימוש למגורים, מלונאות או שמוש דומה כולון או מקצתו, בין שהוא קיים ובין שהקמתו אושרה בתכנית. 80 מטרים לפחות ממוסד שהוא בית חולים, מעון לקשישים, מוסד חינוך או נוער וכיוצא באלה, בין שהמוסד קיים ובין שהקמתו אושרה בתכנית כאמור". (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א) דהיינו בגרסה זו של התמ"א הפכה רשימת השימושים לדוגמאות מיצגות לשימושים מהם יש לשמור את המרחק כקבוע בשתי הקטגוריות. לפיכך לדעתנו המונח "לרבות" המופיע בסעיף בא להדגים את השימושים הדורשים מרחק של 80 מ', מה גם שניתן לדעתנו למצא מכנה משותף לשימושים שפורטו בקטגוריה זו בתמ"א באספקלריה של שמירה על בטיחות המשתמשים באותם שימושים. הסיכון המרכזי הקיים לדעתנו בתחנת תדלוק אשר אינה מוכרת גפ"מ (גז פחממי מעובה) הינה סכנה של דליקה ופיצוץ של מיכלי התדלוק שבתחנה העלולים לפגוע בשוהים בסביבה הקרובה. לפיכך, המרכיב החשוב לדעתנו, במימד הבטיחותי לשוהים בסביבת התחנה הוא, יכולתם ואפשרותם להתפנות במהירות מהאזור הקרוב לתחנת התדלוק. תמ"א 18 (4) אינה מגדירה את המונח "מוסד ציבור". מונח זה הינו רחב ויש לו משמעויות שונות בחוקים שונים. השימושים המדגימים בסעיף 15.1(א) לתמ"א את "מוסדות הציבור" אשר יש לשמור מהן מרחק של 80 מ' הם כולם מוסדות אשר השוהים בהם אינם יכולים להתפנות מהם במהירות סבירה בשעת סכנה, בין בשל מגבלות פיזיות (בית כלא, בית חולים, מעון לקשישים) ובין בשל קיומו של ריכוז גדול של ילדים ובני נוער, אשר יהיה קשה לפנותם במהירות מחמת גילם הצעיר והצורך לפנות כמות גדולה של ילדים בזמן קצר (פנימיה לקטינים, מוסד חינוך, גן-ילדים, בית-ספר). בחינת קטגוריית המרחק לפי מבחן זה - של האפשרות להתפנות מהמקום במהירות, מסבירה גם את הקטגוריה השנייה - של מגורים, בתי מלון או שימוש דומה, בה יש חובה לשמוע על במרחק של 40 מ' בלבד שכן, השוהים במקומות אלה יכולים להתפנות מהם, בכוחות עצמם, במהירות גדולה יחסית, למרות שבשעות מסוימות הם מצויים במצב של שינה. כך, כאשר ילד נמצא בגן הילדים - חייב הוא להמצא במרחק של 80 מ' לפחות מתחנת תדלוק, ואולם כאשר אותו ילד יימצא בחיק משפחתו בביתו, יוכל הוא לשהות במרחק של 40 מ' בלבד מתחנת התדלוק. לפי מבחן זה קיימים שימושים אשר ניתן להגדירם כ"מוסד ציבור" במובן הרגיל של המילה, ואשר על פי "מבחן יכולת ההתפנות", נגיע ביחס אליהם למסקנה כי אין צורך בשמירת המרחק של 80 מ' בין מוסד זה לתחנת תדלוק. כך לדוגמא בית כנסת ; זה נחשב בדרך כלל ל"מוסד ציבור" ואולם, במבחן של יכולת השוהים בו להתפנות מהמקום במהירות בשעת סכנה - נראה לנו כי אין שימוש זה נכנס לגדר קטגוריית השימוש הדורש שמירת מרחק של 80 מ'. קטגורית השימוש והיעוד הדורשת שמירת מרחק של 40 מ' הינה מסוג המקומות שאנשים לנים בהם, אשר יכולים להתפנות מהם בכוחות עצמם. לדוגמאות שהובאו בסעיף של מגורים ובתי מלון ניתן להוסיף אכסניות, "צימרים", מעונות סטודנטים וכיוצ"ב. כאן המקום לציין כי לפי המבחן דלעיל קיימים שימושים ויעודים אשר לא ניתן לשייכם לאף אחת משתי הקטגוריות דלעיל, כגון משרדים, תעשיה, מלאכה, מסחר, אשר לגביהם אין חובה על שמירת מרחק כל שהוא מתחנת תדלוק (למעט אלה המחויבים לפי קווי הבניין הקבועים בתוכנית). ומן הכלל אל הפרט: במקרה דנן טוענת הועדה המקומית כי לא ניתן לאשר את הקמת תחנת התדלוק במקום המבוקש מהנימוק כי קיימים בקרבת מקום מספר ייעודי ושימושי קרקע אשר בשל קרבתם למקום לא ניתן להקים את התחנה המבוקשת. ואלה השימושים: סניף של קופת חולים מכבי: הועדה המקומית טוענת כי במרחק קצר מהמקום המבוקש להקמת תחנת התדלוק, מעבר לכביש, מצוי סניף של קופ"ח מכבי. סניף של קופת חולים עשוי להיחשב כ"מוסד ציבור" במובן זה שהוא מעניק שירותי בריאות לציבור הרחב. עם זאת, במבחן יכולת ההתפנות של השוהים בו, סניף של קופת חולים אינו לדעתנו מסוג השימושים אשר חייבים לשמור על מרחק של 80 מ' ממנו על פי הוראת סעיף 18 (1) (א) (2) לתמ"א 18 (4) שכן, הפעילות המתבצעת במקום אינה כזו אשר אינה מאפשרת את התפנות השוהים בו בכוחות עצמם בזמן סביר. המדובר בדרך כלל בפעילות מינהלתית, וגם הטיפול הרפואי המוענק בסניפי קופת חולים אינם כאלה אשר מונעים התפנות מהירה מהמקום. שימוש זה שונה באופן מהותי מהשימוש של בית חולים המובא כדוגמה בסעיף, בשל ריתוק המטופלים למיטות. אין אנו מקבלים כראייה את המכתב אשר הועבר על ידי הועדה המקומית לועדת הערר ביום 24.10.07 - לאחר שמיעת הערר, ואשר נכתב על ידי מנהל התפעול של מחוז השרון של מכבי שרותי בריאות. תאריכו של המכתב הוא שלושה ימים לאחר קיום הדיון בפנינו, ומתוכנו ברור כי המדובר במכתב מוזמן. המכתב מהווה למעשה התנגדות להקמת תחנת התדלוק מצד מי שאין לו כלל מעמד להגיש התנגדות. מאחר שהמכתב הומצא כאמור לאחר קיום הדיון, לא היה בידי ב"כ העוררת להתייחס לנאמר במכתב. על הועדה המקומית היה להיערך עם כל ראיותיה וטענותיה לקראת הדיון. ביצוע "מקצה שיפורים" לאחר הדיון בדרך של "צירוף ראיות", במיוחד כאלה אשר בהערכות סבירה ניתן היה להמציאן בדיון, פוגע בהליך הדיוני התקין וביכולתה של ועדת הערר לברר את העובדות לאשורן. לפיכך אין אנו מקבלים מכתב זה כראיה בתיק לענין הפעילות המתבצעת בסניף הנדון של קופת חולים "מכבי". לאור האמור, אנו קובעים כי סניף של קופת חולים אינו בגדר אותם "מוסדות ציבור" אשר קיימת חובה לשמור על מרחק של 80 מ' לפחות ביניהן לבין תחנת התדלוק, וודאי שאין שימוש זה נכנס לקטגורית השימושים והיעודים המחייבת שמירה של 40 מ', ולפיכך אין בקיומו של הסניף הקיים בסמוך כדי למנוע את הקמת תחנת התדלוק המבוקשת. תחנת המשטרה הועדה טוענת כי במרחק הקטן מ- 80 מ' מהמקום המבוקש להקמת תחנת תדלוק מצויה תחנת משטרה. גם תחנת משטרה היא בבחינת "מוסד ציבורי" ואולם, הפעילות המתבצעת במקום היא במהותה אדמיניסטרטיבית ומשרדית. לפיכך שימוש זה אינו דומה לדעתנו לסוג השימושים המפורטים בקטגוריה המחייבת שמירת מרחק של 80 מ', שכן השוהים בין כותלי תחנת משטרה יכולים להתפנות ממנה בכוחות עצמם במהירות סבירה. לפיכך לדעתנו אין חובה לשמור מרחק של 80 מ' בין תחנת התדלוק המבוקשת לתחנת משטרה. מועדון אירועים לילדים הועדה המקומית טענה בפנינו כי בצמוד לתחנת התדלוק המתוכננת, במרחק של כ- 15 מ' מצפון לתחנה, ממוקם מועדון אירועים לילדים בשם "פסק זמן" בו מתקיימים כמעט מידי יום הופעות למאות ילדים בגיל בית ספר וגנים. במהלך הדיון בפנינו התברר כי במבנה המדובר אושר בעבר היתר לשימוש חורג לדיסקוטק. מתוקף היתר זה (לא הצלחנו להבין כיצד) מתקיימים במקום גם אירועים ומופעים לילדים במשך שעות היום. ואולם, ההיתר לשימוש חורג לדיסקוטק פג כבר לפני כחצי שנה, והמקום פועל גם היום ללא היתר לשימוש חורג וללא רשיון עסק. כעולה מפרוטוקול הדיון, הבענו את מורת רוחנו מהעובדות דלעיל, בין לענין העובדה כי במקום התנהל מועדון ארועים למופעים לילדים בגילאי גן ובית ספר בעוד שההיתר לשימוש חורג שניתן למקום היה לדיסקוטק, מה גם שפעילות זו (כמו גם פעילותו של "דיסקוטק") נמשכת גם לאחר שהיתר לשימוש חורג זה פג. לדעתנו לא ניתן למנוע מתן היתר בנייה להקמת תחנת תדלוק שמותר להקימה על פי תמ"א 18(4) בטענה כי בצמוד למקום המתוכנן להקמתה מתקיימת פעילות שהינה אסורה, ושיש בה משום עשיית שימוש שהוא חורג לתוכנית החלה במקום . לנוכח האמור לעיל אנו קובעים, כי לא קיימת מניעה להקמת תחנת התדלוק המבוקשת מהטעם כי זה אינו שומר על המרחקים הדרושים משימושים ויעודי קרקע רגישים. יחד עם זאת, על הועדה המקומית לפעול לאלתר להפסקת הפעילות האסורה בבנין הצמוד לתחנת התדלוק המתוכננת, וזאת עוד לפני הפעלת תחנת התדלוק במקום. האם מותר להקים תחנת תדלוק לפי תמ"א 18(4) במקום המיועד על פי התוכנית החלה במקום לתעשיה קלה. על המקרקעין נשוא ערר זה חלה תוכנית רש/מק/915 (להלן: "תוכנית 915") כאשר היעוד המותר בהם הינו "אזור למלאכה ולתעשייה קלה". סעיף 8 לתוכנית 18 (4) קובע כי: "על אף האמור בסעיף 7.1 רשאי מוסד תכנון לתת היתר לתחנת תדלוק שלא על פי תכנית לתחנת תדלוק בהתקיים התנאים הבאים: מקום שתוכנית הכוללת הוראות של תוכנית מפורטת, מייעדת מקרקעין לתעשייה או לשימוש משולב הכולל תעשייה, משרדים ומסחר, או לייעוד של חניון שאינו לתחבורה ציבורית בלבד ובלבד שהחניון האמור אינו באזור בנוי למגורים, רשאי מוסד תכנון להתיר הקמת תחנת תדלוק מכל דרגה, וזאת כשאין בתכנית כאמור כוונה אחרת משתמעת לעניין הקמת תחנות תדלוק בתחומה. הועדה המקומית טוענת כי לא ניתן להקים במגרש הנדון תחנת תדלוק שכן, הדבר מותר רק במקום בו מותרת על פי התוכנית החלה במקום "תעשייה" ולא "תעשייה קלה", כמו במקרה הנדון. העוררת מצידה תומכת יתדותיה בהחלטת ועדת הערר המחוזית תל אביב בראשותה של עו"ד ענת בירן בערר רש/5249/01, צין נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון, שם נקבע כי הסעיף [כאשר שם התייחסה ההחלטה לתמ"א 18, אשר לשונה זהה בענין זה לתמ"א 18 (4)] המתיר הקמת תחנות תדלוק באזורים אשר ייעודם על פי התכנית היא תעשייה, מאפשר גם הקמת תחנות תדלוק במקום שבו היעוד הינו "תעשייה זעירה". אנו מסכימים עם הועדה המקומית כי האמור באותה החלטה הינו בבחינת "אוביטר" ואולם, אין לכך כל חשיבות מעשית שכן, ועדת ערר זו ממילא אינה מחויבת להחליט על פי החלטות שהתקבלו בהרכבים אחרים של ועדות הערר. לגופו של ענין, אנו מסכימים עם הניתוח המשפטי ועם המסקנה אליה הגיעה ועדת הערר המחוזית ת"א בערר רש/5249/01, שם נקבע בין היתר כי: "הן מבחינת הגדרתו המילולית של האזור והן מבחינה מהותית מדובר באזור תעשיה. בסעיף 9.2 לתמ"א 18 נעשה שימוש במונח הכללי "תעשיה" ללא אבחנה בין "תעשיה קלה" ל"תעשיה כבדה". אין גם סיבה עניינית מדוע להעדיף פרשנות לפיה מותרת הקמת תחנות תדלוק באזור תעשיה כבדה על פני הפרשנות לפיה מותרת הקמת תחנות תדלוק בכל אזורי התעשייה, למעט אלו לגביהם קובעת התמ"א הוראות מיוחדות. בסעיף 8(2) לתמ"א קיימת התייחסות ספציפית ל"תעשיות עתירות ידע". הדבר מלמד, כי כאשר רצתה התמ"א לקבוע הוראות מיוחדות לתעשייה מסוג מסוים- קבעה זאת במפורש." ועדת הערר המחוזית בהחלטה דלעיל מצאה חיזוק לעמדתה בהחלטתו של ביהמ"ש העליון ברע"א 384/99 בענין מועש נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה טבריה, שם אושרה פסיקת ביהמ"ש המחוזי לענין חיוב העורר בהיטל השבחה עקב קבלת היתר בנייה לתחנת תדלוק מכח תמ"א 18, כאשר התחנה אושרה באזור שיועד למלאכה ותעשייה זעירה. גם בענין זה אנו מקבלים את טענת העוררת, כי כאשר מדובר על שימוש משולב הכולל תעשיה, משרדים ומסחר, כלשון סעיף 8 (א) לתמ"א, התעשייה הינה בדרך כלל תעשייה קלה. מטרת תמ"א 18 על תיקוניה הינה להרחיב את האפשרות להקמת תחנות תדלוק במסגרת התיכנונית הקיימת. גם מטעם זה יש לפרש את המונח "תעשייה" בסעיף 8(א) בצורה רחבה- הכוללת גם תעשייה קלה. לפיכך אנו קובעים כי ניתן להקים במקום הנדון בערר זה את תחנת התדלוק המבוקשת, בהתאם להוראות סעיף 8(א) לתמ"א 18(4) באזור הנדון המיועד למלאכה ולתעשייה קלה. לטענת הועדה המקומית כי יש ללמוד מכך שסעיף 8(א) לתמ"א דורשת קיומה של תוכנית מפורטת כתנאי לאפשרות להקים תחנת תדלוק באזור לתעשייה או לשימוש משולב הכולל תעשייה, משרדים ומסחר, כי המדובר בתוכנית (מפורטת) המבחינה בין תעשייה לתעשייה קלה אין בסיס. לדעתנו החיוב בקיומה של תוכנית מפורטת הינה על מנת שתהיה קיימת תוכנית הקובעת הוראות בינוי, אשר ניתן יהא להקים על פיהן את תחנת התדלוק. ההנחה העומדת בבסיס טיעוני הועדה המקומית כי יש להקים תחנת תדלוק רק במקום שבו קיים פוטנציאל זיהום, מטרד ובטיחות גבוה אינו נכון שהרי, תוכנית 18 (4) מאפשרת באופן מפורש הקמת תחנת תדלוק באזור משולב הכולל תעשייה, משרדים ומסחר. העובדה כי תוכנית רש/210 קובעת גם שטחים המיועדים לאחסנה ולמכירה של תדלוק אינה הופכת את תוכנית רש/915 לכזו המונעת הקמת תחנת תדלוק בתחומה לפי תמ"א 18 (4). מרחקי התקרבות והתרחקות לענין מרחקי ההתקרבות וההתרחקות, סעיף 15.5 לתמ"א 18 (4) קובע מרחק של 25 מ' בהתקרבות לחיבור ושל 25 מ' בהתרחקות מחיבור, ככל שמדובר בדרך מסועפת. "התקרבות לחיבור" מוגדר - מרחק מחיבור תחנת התידלוק לחיבור הבא אחריה באותו כיוון נסיעה, ו"התרחקות מחיבור" מוגדר כמרחק מחיבור תחנת התדלוק לחיבור שלפניה באותו כיוון נסיעה. אין בפנינו טענה מטעם הועדה המקומית בו תחנת התדלוק אינה עומדת במרחקים אלה באותו כיוון נסיעה. הטענה כי ממול קיימת כניסה לחניון אין בה כדי למנוע את הקמת תחנת התדלוק המבוקשת. לפיכך התחנה המבוקשת עומדת גם בענין זה בדרישות התמ"א. שיקול דעת הועדה המקומית טוענת הועדה המקומית כי יש לה שיקול דעת אם להתיר הקמת תחנת תדלוק, וכי גם תמ"א 18(4) מותירה בענין זה את שיקול הדעת לועדה המקומית. אכן נכון הדבר כי סעיף 9.1 לתמ"א קובעת כי: "אין בתוכנית זו כדי לחייב את מוסדות התכנון להפקיד תוכנית, לאשר תוכנית או ליתן היתר לתחנת תדלוק לפי סעיף 8". ואולם, כמי שבא בנעלי הועדה המקומית, לא מצאנו כל נימוק תיכנוני לאי התרת תחנת תדלוק במקום המבוקש, ונימוק כזה אף לא נטען בפנינו על ידי הועדה המקומית. הטענה כי "במקום נמצאת תוכנית בהכנה המייעדת את האזור להתחדשות" אינה מהווה נימוק לאי התרת שימוש של תחנת תדלוק אשר מותרת ואפשרית על פי המצב התיכנוני הקיים. כל עוד לא הוטלו מגבלות על מתן היתרי בנייה לפי סעיף 78 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה- 1965, או כל עוד לא הופקדה תוכנית, על מוסדות התכנון לדון בבקשות להיתרי בנייה על פי המצב התיכנוני הקיים. על פי מפת פיזור תחנות התדלוק הקיימות ברדיוס של חמישה ק"מ שהומצאה לנו על ידי הועדה המקומית לא קיימות תחנות רבות בסביבה הקרובה של המקום הנדון בערר זה, ולפיכך קיימת דווקא הצדקה לאשר את התחנה המבוקשת. לפיכך לא מצאנו טעם למנוע את הקמתה של תחנת התדלוק כמבוקש . הכנת תוכנית מפורטת אכן סעיף 15 לתוכנית רש/מק/915 מתנה מתן היתר בנייה במגרש 135 בהכנת תוכנית מפורטת לכלל המתחם והשתתפות בביצוע כביש הטבעת, ואולם, הועדה המקומית מוסמכת לפטור מתנאי זה וליתן היתר כנגד הפקדת ערבות מתאימה לועדה המקומית. הועדה המקומית לא הביאה בפנינו כל נימוק מדוע שלא לבחור בדרך זו של הפקדת ערבות. סעיף זה נועד לדעתנו לאפשר שלא להטיל את הנטל של הכנת תוכנית מפורטת על בעל מגרש אחד במתחם, וכזה הוא המקרה שבפנינו. לפיכך הוצאת היתר הבנייה לעוררת מותנה במתן ערבות מתאימה. לעוררת תעמוד זכות ערר לועדה זו אם לדעתה הערבות שתיקבע על ידי הועדה המקומית תהיה בלתי סבירה ו/או שרירותית ו/או בלתי מבוססת. לפיכך אנו מקבלים את הערר. הועדה המקומית תדון בבקשה להקמת תחנת התדלוק שהוגשה על ידי העוררת תוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו ותקבל החלטה לכל המאוחר תוך 45 ימים ממועד זה.רכבבניהתחנת דלקהיתר בניהגז טבעיגזדלק