היתר בנייה לקירוי חלק ממרפסת קיימת אשר יש בה משום תוספת שטח עיקרי למבנה

השאלה המרכזית העומדת ביסוד ערר זה היא, האם ניתן על פי המצב התכנוני הקיים, לתת לעוררת את היתר הבנייה המבוקש על ידה. להלן נביא את המצב התכנוני. במקום חלות מספר תוכניות. תוכנית תא/1200 - תוכנית פיתוח שטח מנשיה- קיבלה תוקף ביום 3.7.75 (להלן: "תוכנית 1200"). תוכנית זו כוללת "אזור לתכנון בעתיד", לגביו נקבע בסעיף 14 לתוכנית כדלקמן: "לא תורשה כל בנייה בשטח זה לפני אישור תוכנית מפורטת ותוכנית בינוי מיוחדת, אולם הועדה המקומית תהיה רשאית להתיר בנייה בשטח זה אם יתברר שהקמת המבנה המבוקש לא תפריע לתכנון בעתיד". בית העוררת מצוי באזור לתכנון בעתיד האמור. תוכנית נוספת החלה במקום היא תוכנית תא/ 2277 (להלן: "תוכנית 2277"). בית העוררת נכלל גם בתחום תוכנית זו, בשטח המוגדר "לתכנון בעתיד". ב"טבלת הגבלות וזכויות בנייה" של תוכנית 2277 נקבע ביחס למגרש נשוא הערר, בעמודה של "מספר קומות וקווי בנייה" כדלקמן: "לפי תוכנית מפורטת הכוללת נספח בינוי ארכיטקטוני". לנוכח האמור טוענת הועדה המקומית, כי לא ניתן להוציא היום את היתר הבנייה המבוקש על ידי העוררת שכן, לא אושרה לאזור תוכנית מפורטת הקובעת את מספר הקומות ואת קווי הבנייה המותרים וכן לא הוכנה תוכנית בינוי כנדרש בתוכנית 2277. הועדה המקומית מודה בכך כי בעבר אושרה בנייה באזור "לתכנון בעתיד" עליה חלה תוכנית 2277 על בסיס הסיפא של סעיף 14 לתוכנית 1200, הקובעת כי הועדה המקומית מוסמכת לאשר בנייה באזור לתכנון בעתיד, "אם יתברר שהקמת המבנה המבוקש לא יפריע לתכנון בעתיד" (החלטה 244 ב' של הועדה המקומית מיום 8.12.99). עם זאת טוענת הועדה המקומית כי החלטה זו בוטלה ביום 6.3.02 לאחר שהועדה מצאה כי ההחלטה היתה מוטעית, לאור ההוראה המפורשת בתוכנית 2277 בדבר החיוב בתוכנית מפורטת ותוכנית בינוי . עוד טוענת הועדה המקומית כי עמדה זו מתישבת עם החלטת ביהמ"ש המחוזי בתל אביב בעת"מ 2602/04 סטיבן ושלומית זלצמן נ' ועדת הערר לתכנון ובנייה תל אביב, שעסקה אף היא במבנה המצוי באזור לתכנון בעתיד בתחום תוכנית 2277, שם נאמר כי: "טעם של ממש אני מוצא בטענת באת כוח ועדת הערר שעתירה זו מיותרת כיוון שענינה במגרש הממוקם באיזור שבו אין לאשר, בשלב זה, היתרי בניה. תכנית 2277 החלה על המגרש אינה מאפשרת לתת היתר בניה בתחום התכנית בלי שהותקנה תכנית מפורטת..." העוררת מצידה טוענת כי גם היום ניתן לתת היתרי בנייה באזור "לתכנון בעתיד" על פי הסיפא של סעיף 14 לתוכנית 1200, וכי אין באמור בתוכנית 2277 כדי לשלול את הסכמות שניתנה לועדה המקומית בסעיף 14 לתוכנית 2001, לתת היתרי בנייה במקום בו "הקמת המבנה המבוקש לא תפריע לתכנון בעתיד". לענין זה מפנה העוררת בין היתר לסעיף 19 לחוק הפרשנות התשמ"א - 1981 הקובע כי: "מתן סמכות או הטלת חובה לפי חיקוק אחד, אין בהם כשהם לעצמם כדי לגרוע מסמכות שניתנה או חובה שהוטלה לפי חיקוק אחר." לפיכך לטענת העוררת, אין באמור בתוכנית 2277 כדי לשלול את הסמכות להוציא היתרי בנייה לפי הסיפא של סעיף 14 לתוכנית 1200. אנו בדעה כי הצדק עם הועדה המקומית. תוכנית 2277 הינה מאוחרת לתוכנית 1200. בסעיף 7 לתוכנית 2277, תחת הכותרת "התייחסות לתוכניות ראשיות אחרות" נקבע: "על תוכנית זו חלים השימושים, התקנות וההוראות של תוכניות מפורטות מס' 38 ו- 1200- על תיקוניהן ותוספותיהן בתחום השטח הכלול בתשריט, פרט לאותן נושאים שלגביהן נקבע אחרת בתוכנית זו" (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א) במקרה דנן, הוראות תוכנית 2277 אינן מאפשרות מתן היתר בנייה ללא הכנת תוכנית מפורטת לענין מספר הקומות וקווי הבנין וללא הכנת תוכנית בינוי, ולפיכך בענין זה גוברת לדעתנו הוראת תוכנית 2277. במקרה דנן קביעת תוכנית 2277 לענין החובה להכין תוכנית מפורטת ותוכנית בינוי בשטח לתכנון בעתיד הינה קטגורית, ואין היא מאפשרת לחרוג ממנה. הוראה זו גוברת על ההוראה בתוכנית 1200 המעניקה שיקול דעת לועדה המקומית להתיר בנייה, גם ללא תוכנית מפורטת, במקום שבו הקמת המבנה המבוקש לא תפריע לתכנון בעתיד. יתרה מזו; ניתן לראות בתוכנית 2277 את אותו "תכנון בעתיד" עליו מדברת הסיפא של סעיף 14 לתוכנית 1200. לפיכך, משתוכנית 2277 קבעה כי באזור לתכנון בעתיד יש צורך בתוכנית מפורטת ובתוכנית בינוי, הועדה המקומית אינה יכולה עוד להתיר בנייה ללא תוכנית מפורטת על בסיס הסיפא של סעיף 14 לתוכנית 1200, שכן בינוי שכזה אכן מפריע לתכנון בעתיד- התכנון לפי תוכנית 2277. לא זו אף זו, תוכנית 2277 חלה רק על חלק מהשטח עליו חלה תוכנית 1200, ולפיכך היא בבחינת LEX SPECIALIS. גם האמור בסעיף 19 לחוק הפרשנות לא יביא ישועה לעוררת, שכן, הוראת סעיף 7 לתוכנית 2277 אכן מצמצמת את הסמכות שניתנה לועדה המקומית בסעיף 14 לתכנית 1200. יצוין, כי עמדתה של הועדה המקומית לפיה לא ניתן לאשר באזור לתכנון בעתיד מתן היתרי בנייה לנוכח הוראות תוכנית 2277, עולה בקנה אחד עם טענותיה של העוררת עצמה, שנטענו כאשר זו התנגדה למתן היתר בנייה לבית המצוי בשכנות לבית העוררת- ברחוב ברנט 21. וכך טענה העוררת בהתנגדותה כי: "המבקש (בעל הבית השכן- ברחוב ברנט 21 ו.ע.ת.א.) בנה בנין חדש ולא רק מחליף את הגג. מדובר באיזור מוקפא עם תב"ע מוקפאת לתכנון בעתיד ואסורה בו בניה. המגרש היה ריק. אין מדובר בהחלפת גג אסבסט והוצא צו הריסה למבנה... המבוקש אינו בהתאם לתב"ע" (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). נסיונות העוררת ליישב היום את טענותיה הסותרות (ברחוב ברנט- כי לא ניתן לתת היתר בנייה לאור הוראת תוכנית 2277 ובערר זה- כי ניתן לתת היתר בנייה למרות תוכנית 2277) לא צלחו. קשה לנו לקבל מצב דברים זה בו העוררת טוענת טענות הפוכות לחלוטין לפי נוחיותה. לנוכח קביעתנו דלעיל, כי על פי המצב התכנוני הקיים היום לא ניתן לתת היתרי בנייה באזור לתכנון בעתיד לנוכח הוראות תוכנית 2277, אין עוד חשיבות ומשמעות לטענות העוררת באשר להשתלשלות הענינים בקשר לאופן שבו התקבלה החלטת הועדה המקומית. משהתברר כי מתן היתר בנייה במקום אינו חוקי, בשל הוראות תוכנית 2277, טוב עשתה הועדה בהחליטה, לאחר עיון מחדש, גם אם באיחור, שלא לתת את ההיתר. לענין טענת העוררת כי תוקפה של תוכנית 2277 פקעה לאור ההוראה בתוכנית הקובעת כי זמן ביצוע התוכנית יהיה 15 שנה (שלב א' תוך 3 שנים), תקופה שהסתיימה ביום 6.11.06, הרי שהפסיקה קובעת כי אין בחלוף המועד הקבוע בתוכנית לביצועה כדי להביא לבטלות התוכנית שכן, מועד זה הינו מועד משוער בלבד. ראה בג"צ 1632/92 העמותה לשמירת איכות הסביבה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה ת"א, פ"ד מ"ז (5) 582. לאור האמור אנו קובעים כי הועדה המקומית צדקה בסירובה לתת לעוררת את היתר הבנייה המבוקש לקירוי המרפסת בביתה, לאור הוראת תוכנית 2277, ודין הערר להידחות. בשולי הדברים אנו מביעים את מורת רוחנו מהמצב התכנוני השורר בתחום תוכנית 2277, שבה מזה תקופה ארוכה הבנייה בתחום התוכנית מוקפאת. אנו קוראים לועדה המקומית לקדם את התוכנית המפורטת, ואת תוכנית הבינוי שיאפשרו מתן היתרי בנייה בתחום התוכנית. תוספת שטחבניהקירוימרפסתשטח עיקרימבנההיתר בניה