בקשה להקלה להבלטת מרפסת המתוכננת בקומה השנייה בעורף הבניין, זו המצויה בהמשך למטבח, ב- 40% מעבר לקו הבניין המחויב . מאחר וקו הבניין האחורי הינו 5 מ', מבוקש להבליט מרפסת זו בשני מטר מעבר לקו הבנייה ולאורך 7.8 מ'. העוררים מתגוררים בבניין המצוי ברחוב דיזנגוף 209. עורפו של בניין זה פונה לעורף הבניין הנדון, דהיינו- למרפסת המתוארת לעיל, כאשר דירות העוררים פונות לעורף הבניין. העוררים טענו בפני הועדה המקומית טענות שונות נגד ההקלות שהתבקשו, ובין היתר כנגד הבקשה להקלה להבלטת המרפסת בקומה השנייה אל מעבר לקווי הבנייה הקבועים בתוכנית החלה במקום. תמצית טענות העוררים בועדה המקומית ובפנינו נגד הקלה זו הינה, כי אישורה תגביר באופן משמעותי את הצפיפות בין שני הבניינים ואת הפגיעה בפרטיותם ובהנאתם מדירותיהם. הועדה המקומית דחתה את התנגדות העוררים בנושא זה בקובעה כי: "הועדה התרשמה שהמרחק בין המרפסות הבולטות לבניין המתנגדים הינו סביר. הועדה רשמה לפניה את התחייבות היזם לשמור על עץ הפיקוס הקיים במקום בחציצה בין הבניינים." על החלטה זו, בעניין דחיית ההתנגדות להקמת המרפסת בקומה השנייה בחריגה של 2 מ' מקו הבניין האחורי, הוגש ערר זה. הקלה לבניית מרפסת מעבר לקווי הבנייה תקנות התכנון והבנייה (סטייה ניכרת מתוכנית) תשס"ב- 2002, מאפשרות מתן הקלה לבניית מרפסת החורגת עד 40% או 2 מ', לפי הנמוך מביניהם, מקו הבניין הקדמי או האחורי. לפיכך ניתן באופן עקרוני לאשר את ההקלה המבוקשת במקרה הנדון. עם זאת, אישור ההקלה מצוי כמובן בשיקול דעת הועדה המקומית. כבר הבהרנו במספר החלטות כי כאשר הועדה המקומית באה לאשר הקלה מתוכנית עליה לבדוק בשלב ראשון אם קיימת הצדקה תיכנונית לאישור ההקלה המבוקשת. אם אין הצדקה כאמור, אין לאשר הקלה מתוכנית גם אם אין מתנגדים להקלה. אם הועדה מגיעה למסקנה כי קיימת אכן הצדקה תיכנונית כאמור, עליה לבדוק באיזו מידה ההקלה תפגע בבעלים ובדיירים הגובלים או בשיקולים תיכנוניים ואדריכליים רחבים יותר, ובסופו של התהליך על הועדה לאזן בין שני אלה- בין ההצדקה/היתרון התיכנוני באישור ההקלה לבין הפגיעה שתיגרם כתוצאה מאישורה. הועדה המקומית טענה בפנינו כי ההצדקה התיכנונית לאישור ההקלה היא כי אישור המרפסת המבוקשת תשפר את תיכנון הפנים של הבניין הנדון, באשר הוא יאפשר מרפסת למטבח, וכן כי בניית המרפסת תהווה שיפור ארכיטקטוני בכך שהיא "תשבור" את קו הבנייה האחיד בעורף הבניין. לטענת המשיבים המרפסת תשפר את איכות חייהם באופן מהותי, כאשר הדבר יאפשר להם בין היתר לאכול בחוץ בצמוד למטבח. עוד נטען כי ניתן היה לבנות במקום בניין דירות שבו תפננה מספר דירות לעורף, דבר אשר היה גורם לפגיעה גדולה יותר בעוררים. כל מרפסת משפרת את תכנון הפנים של דירה אך לא די בכך כדי להצדיק בניית מרפסת בסטייה מהתוכנית החלה במקום ובתוך מרווחי הבנייה. לדעתנו ניתן להצדיק בניית מרפסת בתוך מרווחי הבנייה רק כאשר זו משפרת באופן משמעותי את איכות החיים של המתגוררים בדירה נשוא הבקשה וכאשר לא קיימת חלופה לבנייתה בתוך קווי הבנייה. כך, כאשר המרפסת המבוקשת בהקלה מאפשרת להוסיף לדירה נטולת מרפסות או גינה מרחב פתוח ואין מקום אחר המאפשר זאת בתוך קווי הבנייה, הרי שקיימת בדרך כלל הצדקה תיכנונית להתיר את הסטייה מהוראת התוכנית ולאפשר לבנות את המרפסת בתוך מרווחי הבניה האחוריים או הקדמיים בדרך של הקלה. אין הדבר כך כאשר בדירה/בבית לגביו מבוקשת ההקלה קיימים מרחבים פתוחים גם ללא המרפסת נשוא ההקלה, כגון גינה, מרפסת נוספת המתוכננת בתוך מרווחי הבנייה, מרפסת גג וכיו"ב. במקרים אלה בניית מרפסת פתוחה נוספת אולי משפרת את תכנון הפנים של הדירה, אך אין הצדקה תיכנונית להתיר אותה בסטייה מהתוכנית החלה במקום ובתוך מרווחי הבנייה. המקרה שלפנינו מהווה דוגמא טובה למצב דברים זה. ביחידת הדיור המבוקשת קיימת גינה רחבת היקף, מרפסת גדולה בחזית, אשר חלקה בלתי מקורה, המצויה בהמשך לחדר המגורים, שתי מרפסות במפלס חדר ההורים ועוד מרפסת פתוחה בקומת הגג- קומת הבריכה. לפיכך ביחידת הדיור האמורה קיימים מרחבים נרחבים המאפשרים יציאה לאוויר הפתוח. במקרה זה אין לדעתנו הצדקה תיכנונית לאפשר מרפסת פתוחה נוספת, אשר לשם בנייתה יש לחרוג אל מעבר לקווי הבנייה שנקבעו בתוכנית. רצון המשיבים לצאת למרפסת פתוחה גם מהמטבח אינה מהווה לדעתנו הצדקה תיכנונית לחרוג מהוראות התוכנית הקובעות חובת שמירת מרחק של 5 מ' מגבול המגרש. משהגענו למסקנה כי לא קיימת במקרה הנדון הצדקה תיכנונית להתרת ההקלה אין אנו מאשרים אותה. נוסיף כי גם לו היינו מגיעים למסקנה כי שיפור התיכנון היחסי שמעניקה תוספת המרפסת המבוקשת מהווה הצדקה תיכנונית למתן הקלה, הרי שלדעתנו במקרה זה האיזון בין השיפור התיכנוני השולי לבין הפגיעה בדיירי הבניין הגובל מאחור, בו מתגוררים העוררים, היה מביא אף הוא לדחיית הבקשה להקלה. הדירות העורפיות בבניין ברחוב דיזנגוף 209 הינן קטנות יחסית, כאשר הן חדרי המגורים והן חדרי השינה פונים אל עורף הבניין- הפונה לבית המשיבים. אין ספק כי המרפסת המבוקשת, אשר תצמצם את המרחק בין שני הבניינים בשני מטר, תפגע באופן משמעותי בפרטיות ובהנאה של הדיירים בדירות אלה. אם נאזן בין פגיעה זו לבין ההצדקה התיכנונית, ככל שזו קיימת בשיפור תיכנון הפנים של דירת המשיבים, הכף נוטה לדעתנו להעדפת אי הפגיעה בעוררים על פני התרת המרפסת המבוקשת . לנוכח האמור אנו מקבלים את הערר ודוחים את הבקשה להקלה לבניית המרפסת הפתוחה בתוך מרווחי הבנייה האחוריים. מרפסת