התנגדות לבניה מכוח תמ"א 13

התנגדות לבניה מכוח תמ"א 13 תמ"א 13 קובעת הוראות ייעודי קרקע על פי תשריט התוכנית, ואת השימושים המותרים בכל יעוד. לטענת הועדה המקומית הגשרון והמעליות מצויים באזור המוגדר על פי תמ"א 13 כ"אזור תיירות ונופש" ולפיכך מותר להקימם לפי התמ"א. לטענת העורר אין הדבר כך. לטענתו, המעלית והגשרון מצויים באזור "חוף רחצה" לפי התמ"א. העורר לא תמך את טענתו בתוכנית מדידה ולפיכך מדובר בטיעון בעלמה. כאשר עורר מבקש לחלוק על איתור שימושים וייעודים אשר נעשה על ידי מבקש היתר, ואשר אושר על ידי הועדה המקומית, עליו להצטייד בתוכנית מדידה ואיתור נגדית אשר תתמוך בטענתו. אומנם נכון הדבר כי לנוכח קנה המידה בו נערך תשריט תמ"א 13 קשה לבצע איתור מדויק והתשריט אף אינו מתיימר לעשות כן (ראה סעיף 17 לתמ"א), אך אין הדבר פוטר את הבא לחלוק על האיתור שבוצע על ידי מבקש ההיתר מלהצטייד בתוכנית מדידה/ איתור נגדי. בהעדר תוכנית מדידה /איתור כאמור, אנו מקבלים את קביעת הועדה המקומית לענין זה, אף שכפי שנראה להלן, אין נפקות של ממש לשאלה אם הגשרון והמעלית מצויים באזור לתיירות ונופש- כטענת הועדה המקומית, או ב"חוף רחצה" כטענת העורר. ב"אזור תיירות ונופש" מותר על פי תמ"א 13 לעשות את השימושים הבאים: "שטח המיועד למלונות בדרגות שונות, אכסניות, בתי הבראה, מיתקנים למחנאות ומתקני נופש ושרותים אחרים הנחוצים או המועילים להפעלתם של אלה." ברור הדבר כי מותר להקים בשימושים אלה מעליות, וכן הקמת הגשרון מותר לשם מתן אפשרות הגעה ונגישות לשימושים האמורים. לפיכך אין בהוראת תמ"א 13 כדי למנוע את הקמת הגשרון והמעלית המבוקשים. כאן המקום לציין כי גם לו היתה מתקבלת דעת העורר כי לפי האיתור הנדון של היעודים המופיעים בתשריט של תמ"א 13 המעלית וגשרון מצויים בתחום המוגדר כ"חוף רחצה", הרי שהיעודים בשימוש זה על פי התמ"א הם: "שטח המיועד לשהיית מתרחצים ונופשים בחוף הים ולמתקנים לפעילויות הנלוות שהם מבנים ומתקנים לשרותי חוף, שרותי רפואה ותברואה, מגרשים ומתקנים למשחקים ולספורט, גינון להצללה ולנוי, מתקנים לפיקניק, קיוסקים, מקומות חניה וכיוצא באלה." (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). עיננו הרואות כי גם ביעוד זה מותרת בנייה, וגם לצורך שימושים אלה והנגישות אליהם מותר לדעתנו לבנות את הגשרון ואת המעלית המבוקשים, כך שהשאלה אם אלה מצויים באזור "תיירות ונופש" או באזור "חוף רחצה" הינה למעשה אקדמית. שאלה אחרת היא האם המעליות והגשרון מצויים בתחום ה 100 מטר מקו המים העליון. תמ"א 13 קובעת הוראות מיוחדות באשר לענין אישור תוכנית מתאר ותוכניות מפורטות אשר חלות על השטחים המצויים בתוך התחום של 100 מטרים מקו פני המים העליון. כאן המקום להדגיש כי תמ"א 13 אינה אוסרת על בנייה בתחום ה- 100 מ' מקו פני המים העליון. על התשריט שהוצג בפנינו העלתה ועדה המקומית שני קווים: קו "פני המים העליון" וקו המצוי 100 מ' מזרחית לקו זה (מסומנים בצבע ירוק בתשריט). קווים אלה באים לסמן את רצועת מאה המטר עליה חלים הוראות סעיף 12 2) ו- 3) לתמ"א. כמו כן מסומנים בתשריט "קו החוף" כהגדרתו בחוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד- 2004 (להלן: "חוק שמירת הסביבה החופית"), ובמרחק 100 מ' מקו זה מסומן הקו התוחם את רצועת מאה המטר המהווים את "תחום חוף הים" כהגדרתו בחוק זה (מסומנים בצבע כחול בתשריט). מקווים אלה עולה כי הגשרון והמעלית המבוקשים מצויים מחוץ לרצועת מאה המטר עליהם חלים הוראות סעיפים 12 2) ו- 3) לתמ"א 13, אך אלה מצויים בתוך "תחום חוף הים" לפי חוק שמירת הסביבה החופית תשס"ד- 2004. העורר אינו טוען נגד הסימונים האמורים אלא לטענתו, משנכנס לתוקפו חוק שמירת הסביבה החופית , יש לבצע את מדידת רצועת מאה המטר לפי תמ"א 13 באותה שיטת מדידה שנקבעה בחוק שמירת הסביבה החופית לשם קביעת רצועת "תחום חוף הים" דהיינו, כי הקו המערבי ימדד בגובה 0.75 מ' מעל אפס האיזון הארצי, ולא מגובה פני הים כקבוע בתמ"א 13. לא מצאנו כל בסיס לטענה זו. תמ"א 13 וחוק שמירת הסביבה החופית הינם שני הוראות חיקוק הדרים זה בצד זה ועוסקים בצדדים ואופנים שונים של שמירה על חופי הים, ולפיכך תיתכן האפשרות לפיה מאה המטר אשר בהם חלים הוראות סעיף 12 לתמ"א אינם חופפים לרצועת מאה המטר עליהם חלות הוראות חוק שמירת הסביבה הטבעית ביחס ל"תחום חוף הים". מכל מקום, החלת הגדרת ו/או שיטת מדידה של חיקוק אחד על חיקוק אחר חייב שיעשה במפורש, ואינו יכול שיעשה בדרך הסברה והגיון- כפי שטוען העורר. לפיכך אנו קובעים כי הגשרון והמעלית מצויים מחוץ לרצועת 100 המטר עליהם חלות הוראות סעיף 12 2) ו- 3) לתמ"א 13. בשולי הדברים נציין כי גם לו טענתו של העורר היתה נכונה, דהיינו כי הגשרון והמעלית מצויים בתחום רצועת מאה המטר לפי תמ"א 13, לא היה בכך כדי למנוע את בניית הגשרון והמעלית. לנוכח האמור עולה כי: מותר לבנות את המעליות המבוקשת הן על הוראות תמ"א 13 והן על פי הוראות תוכנית 253 א' בכפוף לקבלת אישור הועדה המחוזית לענין אחוזי הבנייה הנדרשים לשם בניית המעלית. התוצאה היא כי מותר לבנות את הגשרון לפי הוראות תמ"א 13 ועל פי הוראת תוכנית 253 א'. הנגשת אנשים עם מוגבליות - כללי על אף העובדה כי כאמור לעיל אין לעורר זכות ערר לענין שיקול הדעת אשר עמד בבסיס החלטת הועדה המקומית לאפשר הנגשת אנשים עם מוגבלויות באמצעות המעלית המתוכננת דווקא, ובמקום שנבחר על ידי מבקשי ההיתר, ראינו לנכון להתייחס בכל זאת להערות/טענות שהועלו על ידי העורר בהקשר להקמת המעלית. העורר טען בפנינו כי "הפתרון שניתן (להנגשת אנשים עם מוגבלויות לחוף באמצעות מעלית ו.ע.ת.א) הוא לא מידתי, לא נכון ומוגזם". לטענתו היה צריך לאפשר נגישות לאנשים עם מוגבלויות דרך המרינה (להזכיר כי הגישה מהמרינה לחוף מתוכננת באמצעות אותו גשרון שהעורר מתנגד להקמתו) או באמצעות מעלית שתשתלב בחנייה תת קרקעית אשר מתוכננת להבנות. לדעתנו גישה זו, הדוחקת את נושא ההנגשה של אנשים עם מוגבלויות לשוליים- פיזית ותפיסתית, ראויה להתייחסותנו. ביצוע תכנון פרויקט דוגמת זה הנדון בפנינו, של הכשרת טיילת עם מתקנים, המשלב בתוכו את אופן הנגשת אנשים עם מוגבלויות למפלס החוף, לא כאילוץ תיכנוני אלא כחלק אינטגרלי מההליך התיכנוני, הינו יותר מראוי לציון. לפנינו דוגמא טובה לאופן שבו לדעתנו על רשויות התכנון לפעול תכנונית, ערכית וחינוכית ליישום הוראות ההנגשה בפרויקטים ציבוריים ובמבני ציבור, באופן שבעלי המוגבלות יוכלו להגיע למקומות ציבוריים בנוחות ובדרך המלך, ואנו תקווה כי הלך מחשבה תיכנוני זה ימצא את ביטויו ביותר פרויקטים ציבוריים בעתיד. סוף דבר הערר נדחה. בניהתמ"אהתנגדות לבניה