קביעת זיקת הנאה בתוכנית איחוד וחלוקה בסמכות ועדה מקומית העוררים טוענים כי אין זה בסמכות הועדה המקומית במסגרת תוכנית איחוד וחלוקה לפי סעיף 62א.(א)(1) לאשר זיקת הנאה. לטענתם, משתוכנית איחוד וחלוקה כוללת גם זיקת הנאה כמו במקרה הנדון, חדלה התוכנית להיות "תוכנית בסמכות ועדה מקומית". סעיף 62א.(א)(1) קובע כי: "(א) תוכנית מפורטת או תוכנית מתאר מקומית, הכוללת אך ורק אחד או יותר מהנושאים המפורטים להלן, היא תוכנית בסמכות הועדה המקומית כאמור בסעיף 61א(א): איחוד וחלוקה של מגרשים, כמשמעותם בפרק ג' סימן ז' ובלבד שאין בתוכנית שינוי בשטח הכולל של כל יעוד קרקע, למעט האמור בפסקאות (2) ו (3)." סעיף 63 הקובע את ההוראות אותן ניתן לקבוע בתוכנית מתאר מקומית קובע בין היתר בסעיף (8) כי תוכנית מתאר מקומית יכולה לקבוע "חיוב בעלי קרקע או בניין, או בעלי זכות בהם, להעניק לציבור או לבעלי קרקע או בניין גובלים, או לבעלי זכות בהם... זכות מעבר.... וקביעת התנאים להענקת זכות כאמור." לטענת העוררים קביעה זו, המתירה הענקת זכות מעבר בתוכנית מקומית, אינה מתירה לעשות כן בתוכנית מקומית (או מפורטת) בסמכות ועדה המקומית. העוררים מפנים בין היתר לפסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'ה בעע"מ 2528/02, ועדת ערר מחוזית מחוז מרכז נ' פז חברת נפט בע"מ, ממנו עולה לטענתם כי יש לפרש את סמכות הועדה המקומית לפי סעיף 62א.(א) לחוק התכנון והבנייה בצורה מצומצמת. המשיבים והועדה המקומית טוענים לעומת זאת כי הענקת הסמכות לועדה המקומית לאשר תוכנית איחוד וחלוקה טומנת בחובה גם את הסמכות לאשר זכות מעבר בדרך של זיקת הנאה. אנו מסכימים עם עמדה זו. נכון הדבר כי יש לפרש את סמכות הועדה המקומית לאשר תוכנית לפי סעיף 62א.(א) בצורה דווקנית, משמע, מותר לועדה לאשר רק תוכניות בנושאים ובמגבלות שנקבעו בסעיפי המשנה של סעיף 62א.(א). עם זאת לדעתנו הענקת זכות מעבר בדרך של קביעת זיקת הנאה הינה חלק אינטגרלי מההליך התיכנוני של איחוד וחלוקה. ההליך התיכנוני של איחוד וחלוקה של מגרשים מחייב לעתים תכופות מתן אפשרות מעבר דרך מגרש אחד לרעהו. הענקת זכות מעבר כאמור מהווה חלק אינטגרלי מהתהליך התיכנוני של איחוד וחלוקה של מגרשים, ולפיכך לדעתנו כאשר המחוקק העניק בסעיף 62א.(א) לועדה המקומית את הסמכות לאשר תוכנית לאיחוד וחלוקה של מגרשים, הוא כלל בסמכות זו גם קביעת זיקות הנאה, אף אם הדבר לא נאמר באופן מפורש בסעיף. פסק דינה של כבוד השופטת פרוקצ'ה בעע"מ 2528/02 אינו סותר את קביעתנו דלעיל. באותו מקרה ביקשה חברת פז לקרוא לתוך סמכות הועדה המקומית להקים תחנות תדלוק באזורים המיועדים בתוכנית לתעשיה, מסחר וחקלאות גם את הסמכות להקנות או להגדיל אחוזי בנייה לשם הקמת תחנת התדלוק. באותו מקרה קבע בית המשפט כי לא ניתן לקרוא לתוך הסעיף את הסמכות האמורה. אין דומה הענקת זכויות בנייה אגב אישור ייעוד של תחנות דלק באזורי תעשייה, מסחר וכיוצ"ב, לקביעת זיקת הנאה, שהינה כאמור לדעתנו חלק אינטרגלי מההליך התיכנוני של איחוד וחלוקה, שכן ההליך של הוספת יעוד עומד בפני עצמו. לפיכך אנו קובעים כי סמכות הועדה המקומית לפי סעיף 62א.(א)(1) לאשר תוכנית איחוד וחלוקה כוללת גם את הסמכות לקבוע זיקות הנאה על מנת לאפשר גישה/מעבר דרך מגרש אחד למגרש אחר הנוצר במסגרת התוכנית. כפועל יוצא, התוכנית נשוא ערר זה הינה תוכנית בסמכות מקומית. זיקת הנאהבניהקרקעותאיחוד וחלוקה מחדשועדה מקומית לתכנון ובניה