בנייה ללא קומה מפולשת העורר טוען כי על פי התוכנית החלה במקום מותר להקים על המגרש נשוא הערר שתי קומות מעל לקומה מפולשת. במקרה הנדון התבקש היתר בנייה לשתי קומות ללא קומה מפולשת. לטענת העורר ביטול הקומה המפולשת דורש פרסום ואישור הקלה, דבר שלא נעשה. אין אנו מקבלים טענה זו. התוכנית מאפשרת בניית שתי קומות מעל לקומה מפולשת אך היא אינה מחייבת צורת בינוי זו. לפיכך אין צורך באישור הקלה אם מבקש ההיתר מעונין לבנות ללא קומה מפולשת כמו במקרה הנדון. עמידת הבניין בתקן החניה תקן החניה שנקבע על ידי הועדה המקומית לבנין הינו 10 מקומות חניה לפי החישוב כדלקמן: בבניין שתי דירות מעל 120 מ"ר להן נקבע תקן של 2 חניות לדירה - סה"כ 4 חניות. ליתר ארבעת יחידות הדיור אשר שטחן קטן מ- 120 מ"ר נקבע תקן חניה של 1.5 חניות לכל יחידת דיור - סה"כ 6 חניות. כאן המקום לציין כי על פי תקן החניה המחייב לפי תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה) תשמ"ג - 1983, תקן החניה לדירה שהינה קטנה מ- 120 מ"ר הוא מקום חניה אחד לכל דירה. במקרה דנן, ועל פי מדיניותה באיזור עבר הירקון, החליטה הוועדה המקומית, לפי סמכותה בתכנית ח', להעמיד את תקן החניה לדירות אלו על 1.5 מקומות חנייה לכל דירה. גם לדירה שגודלה מעל 120 מ"ר תקן החניה הוא 1.3 חניות לדירה (בבית משותף) בעוד שהועדה המקומית קבעה במקרה דנן תקן של שתי חניות לדירה . העורר אינו טוען כי מספר החניות שנקבעו על ידי הועדה המקומית אינו עומד בתקן החנייה אלא שלטענתו לא ניתן להכניס למרתף החניה המתוכנן עשרה רכבים, וכן יש לטענתו להתייחס למקומות החניה הכפולים המתוכננים (חניות טוריות) כאל מקום חניה אחד. לפיכך לטענת העורר, היתר הבנייה שאושר אינו עומד למשה בתקני החניה המחייבים. הועדה המקומית טענה בפנינו כי לא קיימת כל בעיית נגישות לחניות המתוכננות במרתף החניה. מתוך עיון בתוכנית המרתף כמופיע בבקשה להיתר בנייה השתכנענו כי הועדה המקומית צודקת בעניין זה. השטח המצוי לפני החניות מספיק על מנת לאפשר תמרון נוח לתוך החניות הטוריות ומתוכן ולפיכך אין כל בעיה להחנות בהם כלי רכב. טענה שנייה שבפי העורר הינה, כי במצב שבו קיימות חניות טוריות קרי, כאשר רכב אחד חונה מאחורי רכב אחר וחוסם אותו, יש לחשב חניות אלה כחנייה אחת בלבד, ולא ניתן לחשבן כתקן של מספר הרכבים החונים בטור. כפי שהוברר לנו על ידי הועדה המקומית, מקומות החניה יוקצו באופן שלחלק מהדיירים יוקצו שני מקומות חניה טוריים ולחלק מהדיירים מקום חנייה אחד בלבד. צורה זו של הקצאת מקומות חנייה אפשרית ומותרת והיא אינה פוגעת במילוי דרישות החוק לעניין תקני החנייה המחוייבים. כך לדוגמה, כאשר תקן החניה קובע כי יש צורך ב- 1.3 חניות לכל דירה שגודלה מעל 120 מ"ר, הרי שמתקבלות 4 חניות על שלוש דירות. במצב דברים זה רק דירה אחת מתוך השלוש תזכה בשתי חניות, משמע כי החוק מאפשר מציאות כזו. אומנם נכון הדבר כי חנייה טורית אינה נוחה, ואולם נסיון החיים מלמד כי ככל שקיימת מצוקת חניה גדולה יותר באזור, כך מובטח כי דיירי הבניין יחנו בחניות, גם אם הן כפולות, למרות אי הנוחות הכרוכה בכך. משהגענו למסקנה כי תקן החניה נשמר במקרה דנן ואף מעבר לכך, וכי אין כל בעיה פיזית לחנות בחניות המתוכננות, אין כל בסיס לערר ודינו להידחות. ההחלטה התקבלה פה אחד, למעט חוות דעת יחיד של אדריכל גופר לעניין אי דרישה לפרסום ההקלה, המצורפת בהמשך. דעת מיעוט - אדריכל גופר דעת המיעוט מתייחסת רק לקביעה בהחלטה, כי ביטול הקומה המפולשת אינו מחייב פרסום ואישור ההקלה. לקביעה זו אני מתנגד. לדעתי, ביטול הקומה דורש פירסום "הקלה" ואישורה. עצם הבקשה לביטול, דורשת פרוצדורה זו, ומכאן, מתן אפשרות לדיון תכנוני והפעלת שיקול דעת נדרש. דעתי אינה באה להתייחס לעצם הקביעה התכנונית (לאשר או לא!) אלא באה ומבקשת את הליך ה"הקלה". בבואנו לפרש דבר חקיקה (במקרה דנן: תקנון התכנית הנדונה) הרי "...שיש להשתדל לפרש את הכתוב, לפי רצונו של המחוקק, ובמידת מה גם את ההסטוריה החקיקתית" (מדברי כב' השופט מנחם אילון במאמרו "עוד לעניין חוק יסודות המשפט") ולענייננו, רצונו וכוונתו של מתכנן התכנית, כמו גם האישור החוקי שלה ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה, שקבעה בכך נורמה תכנונית מסויימת ביותר המחייבת בינוי אורבני מהותי (שמעבר למגרש הבודד). אשר על כן, משבאה בקשה לשינוי הבינוי הכתוב בתקנון התכנית, ומשמעותו - שינוי בינוי מהותי, הדבר מחייב דיון תכנוני והפעלת שיקול דעת מתוך ראיה אורבנית-תכנונית כוללת. דרישה זו מתאפשרת ע"י הקביעה להליך "הקלה" ובעקבותיה הדיון המתבקש. כאמור, דעת המיעוט מתייחסת לדרישה להליך ה"הקלה" ואין בה משום קביעה תכנונית לכשעצמה. בניהקומה מפולשת