בניית חדר ופרגולה על גג הבית המשותף (בקשה להיתר בנייה להרחבת דירה) אין חולק על כך כי שטח הגג הינו משותף לכל דיירי הבנין. הועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק אישרה את בקשת המשיב, ועל כך הערר שלפנינו. כפי שעולה מכתב הערר ומדברים אשר נאמרו על ידי ב"כ העורר במהלך הדיון, הנימוק היחיד לערר הינה הטענה כי הבניה מתבצעת על גג משותף, וכי הדבר פוגע בזכויות הקניניות של העורר. המשיב טען טענה מקדמית כי הערר הוגש באיחור של יום אחד, טענה אשר מבחינה עובדתית נכונה. העורר טען מנגד לענין זה, כי שליח מטעמו התייצב ביום האחרון המותר להגשת הערר במשרדי ועדת הערר, ואולם משום שלא היו בידו כמות מספקת של עותקים של הערר, המזכירות סירבה לקבל מידיו את הערר, והוא התייצב רק למחרת ומסר את הערר, תוך שהובטח לו על ידי מזכירות הועדה כי יקבלו מידיו את הערר למרות האיחור ביום אחד. לא מצאנו מקום להכריע בנושא האיחור בהגשת הערר שכן, על פניו דין הערר להידחות לגופו. דיון של ועדת הערר המחוזית בשאלות קניניות הלכה פסוקה היא, כי אין זה בסמכות הועדה המקומית לתכנון ובנייה, ובסמכות ועדת הערר המחוזית הנכנסת לנעליה, לדון ולהכריע בשאלות קניניות, וכי קיימת חזקה לכאורה כי למבקש היתר בנייה זכויות במקרקעין נשוא הבקשה. כך נקבע לדוגמה בעת"מ (י-ם) 46/99 ישראל למברג נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"מ תש"ס (2000) 129, 139: "לגוף הענין, נראית לי עמדת הרוב בבית המשפט המחוזי בחיפה, שלפיה החובה לפנות לבית המשפט כדי להבהיר את המצב המשפטי הנוגע לסוגיות קניניות המעורבות בהליך של היתר בנייה ולפסוק במחלוקת הקניינית - מוטלת על המתנגד למתן היתר הבנייה ולא על מבקש ההיתר. כך ראוי, למעט במצבים שבהם ברור כי הזכויות הקנייניות בנכס אינן שייכות למי שמבקש את היתר הבנייה. חזקה על מי שמבקש היתר בנייה, שהוא מתכוון לעשות שימוש בהיתר שיינתן לו ואינו עושה זאת "לתפארת המליצה" כמלאכת סרק או לשם שמים. מקובלות עלי טענות העותרים המפרטות את ההלכה, שלפיה ועדות התכנון והבנייה אינן מוסמכות, ואין להם הכלים, כדי להכריע בשאלות קנייניות. עם זאת הליך קבלתו של היתר בנייה מצריך השקעה כספית לא מבוטלת, וכאשר אדם מתייצב לפני ועדות התכנון, ובידו בקשה ליתן לו היתר בנייה בנכס פלוני, יש מקום לקבוע חזקה (לכאורית) שיש לו ענין של ממש בהשגת ההיתר, וממילא לא יהא בדיון בוועדת התכנון משום בזבוז זמן לריק. על מי שמבקש לסתור חזקה זו - כבכל החזקות המשפטיות - מוטל הנטל להוכיח את היפוכה". ןכן בעמ' 143: "טעמים של מדיניות שיפוטית ושל תכליתו של חוק התכנון והבניה שהיא, בין היתר, ייעול הליכי הרישוי וההיתר, מחייבים שלא להציב מחסומים בדרכו של מבקש היתר בנייה מקום שאינם דרושים. הרוצה להציב מחסום שכזה, עליו בעצמו לפנות לבית המשפט ולבקש את הצבתו. רק במקרים שבהם ברור, על נקלה ועל פי הדברים, כי אין כל תועלת למבקש ההיתר מבחינת מטרת חוק התכנון והבניה, והוא מבקש את ההיתר מטעמים הזרים לחוק, רשאית הועדה לדרוש מהמבקש שלא יטריח אותה לשווא, ושיראה, מלכתחילה, כי כוונתו להשתמש בהיתר שיינתן לו היה ממשית ואמיתית". עם זאת נקבע בבג"צ 1578/90 הלן אייזן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב ) כי במקום בו על פניו אין למבקש ההיתר זכויות במקרקעין נשוא הבקשה, מותר לועדה המקומית על פי שיקול דעתה להחליט להקפיא את הדיון בבקשה עד אשר תוכרע השאלה הקנינית: "אין אנו סבורים שהילכת בג"צ 879/89, הישימה גם לעובדות המקרה שלפנינו, מונעת בעד הועדות לתכנון ולבניה להחליט לפי שיקול דעתן מקום שעל פני הדברים אין למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקנין, שלא יתקיים דיון בבקשה כל עוד לא ניתן פסק דין מטעם בית משפט מוסמך הקובע שלמבקש זכות קניינית. הטעם לדבר: יכולות הועדות להישמע בטענה שאין טעם שהן תקדשנה דיון סרק לשאלות התכנוניות המתעוררות כאשר נראה לכאורה שזכות הבניה, אם תאושר, אינה ניתנת למימוש. לפיכך, אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקנין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא, אם השאלות הקניינות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות. בניה מבחינת דיני הקנין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקנין שנויות במחלוקת, תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של ענין, הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד". במקרה הנדון קיימת קביעה מפורשת בתקנון הבית המשותף של הבנין בו מצויה דירת המשיב הקובעת כי: "כל חוכר דירה רשאי לבנות ללא הסכמת שאר חוכרי הדירות בכפוף להסכמת הבעלים הרשומים ולאחר אישור הרשויות המוסמכות". וכן נקבע כי: "אחוזי הבניה יחולקו בין חוכרי הדירות שבכל החלקה בחלקים שווים". אנו בדעה כי די באמור בתקנון הבית המשותף על מנת לבסס את זכותו לכאורה של המשיב לבנות על גג הבית המשותף, ולפיכך, ודאי שאין מדובר במקרה דנן במצב שבו על פניו אין למשיב זכויות בנייה מבחינת דיני הקנין. לפיכך צדקה הועדה המקומית כאשר זו נמנעה מלהכריע בטענות הקניניות של העורר, ובכך שהיא נתנה למשיב את הבקשה להיתר בנייה המבוקש על ידו. לא זו אף זו; הבנייה נשוא ערר זה כבר נדונה בעבר בפני ועדת ערר זו, בערר בב/52109/04, שם קבעה ועדת הערר, בראשותה של עו"ד עופרה פרידמן, כי הסעיפים דלעיל המופיעים בתקנות הבית המשותף, "מייתר את הצורך בהשגת החתימות של שאר הדיירים, בכפוף להסכמת המנהל". לאור האמור אנו דוחים את הערר. אם העורר עומד על דעתו, למרות האמור בתקנון הבית המשותף, כי בניית המשיב על הגג המשותף מהווה פגיעה בזכויותיו הקנייניות, יהיה עליו לנקוט בפעולה המתאימה למניעת הבנייה בבית המשפט המוסמך. בניהבתים משותפיםהרחבת דירהפרגולהגגמקרקעיןהיתר בניה