ערר נגד הקמת מזנון הכולל משרד, חדרי קירור, אזור ישיבה, מבואה ושירותים בשטח עיקרי של 304.55 מ"ר במושב בני ציון. הערר הוגש על ידי ד"ר אבי כהן חבר הועדה המקומית חוף השרון, אולם הערר הוגש כערר אישי ולא על פי סעיף 152.א'.2 לחוק. בעניין ערר 485/06 קבענו כי בהעדר פגיעה אישית איננו רואים לנכון ליתן לעורר זכות עמידה / ערר בהתאמה, בכל הנוגע לבקשות להיתרים במקרקעין בתחום חוף השרון, אשר אין לו כל זיקה ייחודית אליהם. גם העניין נשוא ערר זה נופל בגדר אותם מקרים אשר הובאו לפתחה של ועדת הערר שלא בהתאם להוראות החוק כמפורט לעיל ובהחלטתנו הנ"ל. מדובר אם כן בבקשה להיתר אר אף אינה כוללת הקלה וספק אם נתונה לביקורת ועדת הערר מלכתחילה גם מקום בו הערר מוגש בידי מתנגד על פי הוראות הדין. הנימוק בערר נחלק לשניים: חלקו הראשון נוגע להיקף הבינוי הקיים כבר באיזור ספורט ונופש ולדברי העורר אינו מוסדר, וחלקו השני נוגע ליצירת מטרד לעורר, שביתו מרוחק מהמקום כדי נוכח היותו של השימוש מחולל תנועה וריחות. המקרקעין נשוא הערר מיועדים על פי תכנית חש / 10 / 2 לאזור יישוב חקלאי בו מותרת בין היתר הקמת מזנון, בית קפה, צרכניה. (פרק ה סעיף 3). על פי מש"מ 47 וחש / 3 / 2 מדובר באזור ספורט ונופש. הבינוי בו הותר באישור הועדה המקומית. במאמר מוסגר נעיר כי ספק אם המש"מ שינה את יעוד המקרקעין שכן בין מטרותיו קביעת יעדים ואזורים מחד, אך מאידך מטרתו העיקרית הינה הכנת תכנית לצרכי רישום, ונקבע בו כי הוא מטבל הוראות תכניות קודמות בכל הנוגע לחלוקת השטח לצרכי רישום. המבנה נשוא הערר בנוי כבר במקרקעין. מדובר במזנון בריכת בני ציון, אשר נבנה בעבר עפ"י היתר משנת 1973 בהיקף של כ- 217 מ"ר. בעקבות שריפה עקב הצתה ניזוק המבנה באופן שחייב שיפוצו. במסגרת זו, הוסף למזנון שטח של כ- 85 מ"ר, אשר מעוגן בבקשה נשוא ערר זה. אנו סבורים כי גם בהנחה ומדובר באזור ספורט ונופש, המבנה המבוקש, הכולל "קיוסק" ואיזור ישיבה מקורה, הכל בצמוד לבריכת המושב, תואם למיועד, שכן משמש את בני המושב בעת פעילות פנאי, ונראה כחלק אינהרנטי לאותה פעילות ספורט ונופש הקיימת והמיועדת. לעניין זה אנו מפנים לעת"מ 2005/98 מרכז הירידים והקונגרסים נ' וועדת ערר ת"א שם הוכר שימוש למזנון ומסעדה כחלק אינהרטי של יעוד לכנסים ותערוכות, ובלשון בית המשפט: אף אני סבור שהדעת נותנת שמקום המשמש, מעת לעת, כמקום וייעוד למאות ואלפים צריך להכיל, כחלק ממהות הקמתו, גם אספקת שירותי מזון. התניית שירותים כאלה בהיתר לשימוש חורג משמיעה סתירה פנימית ולפיה השירותים הללו חורגים ממהות ההוויה של אולם כינוס לרבים. אם אין לשירותי מזנון זיקה ישירה ואינטגרלית למקום כינוס וייעוד המוני, כי אז מדוע להתיר אותו כ"שימוש חורג"? ואם אספקת שירותי מזון למתכנסים באולם כזה היא בגדר הכרח, כי אז הכללתו במסגרת השימושים המותרים לפי ההיתר, היא פרשנות סבירה מאד של ההיתר." הדברים יפים פי כמה באזור ספורט, אשר כולל גם מתקני ספורט, ומעצם הגדרתו כולל לטעמנו שירותי הסעדה במינון סביר לרווחת המשתמשים, קל וחומר כשעסקינן בייעוד "נופש" אשר מטבע הדברים גמיש יותר וכולל גם שימושים כגון דא. המשיבה 2 טענה כי עסקינן בבקשה לחידוש היתר על פי תקנה 20 א (ה) לתקנות התכנון והבניה, בקשה להיתר, תנאיו, אגרות) התש"ל -1970 שעניינה בהיתר לשיקומו של מבנה שנשרף, קובעת בזו הלשון: "גרמו שריפה, הרס או אירוע אחר נזק לבניין והבניין ניתן לשיקום בהתאם להיתר שעל פיו הוקם, תחדש הועדה המקומית את ההיתר בהתאם לבקשת בעל ההיתר אם אין מניעה תכנונית לכך ובלבד שתנאי ההיתר אינם סותרים את החוק או תקנות לפיו, לרבות הוראותיה של תכנית החלה על המקום. חל שינוי בבעלות או בזכויות בנכס יוצא ההיתר המתחדש על שם הבעל או בעל הזכויות החדש בנכס". ואולם הבקשה לא הוגשה ככזו, אלא כבקשה רגילה להיתר לאישור מצב קיים, היא כוללת שטח העולה באופן ניכר על שטח ההיתר המקורי ולפיכך אינה נכנסת בגדר "שיקום בהתאם להיתר שעל פיו ניתן", כדרישת התקנה, ואף גורמי הועדה המקומית הבהירו כי מדובר לשיטתם בבקשה חדשה, הנדרשת לעבור את כל השלבים הקבועים בחוק להוצאת היתר. כמפורט לעיל על פניו, החלטת הועדה המקומית נשענת על אדני תכניות תקפות ובמצב דברים זה, גם אם היה לעורר מעמד איננו רואים בסיס ו/או מקום להתערבותנו. לפיכך הערר נדחה. ההיתר יוצא בכפוף לקבוע בכל דין. ערר