הפקעת קרקע לצורך היתר לבניית מבנה מועדון קהילתי לפנינו ערר על היתר תואם תב"ע אשר התבקש בידי המועצה המקומית לבניית מבנה מועדון קהילתי בן קומה אחת הכולל ממ"ד ופיתוח שטח. השטח שיועד לצרכי ציבור הופקע על ידי הרשות המקומית והערה על כך עפ"י סעיף 19 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 נרשמה בנסח הרישום של המקרקעין. ביום 29.3.07 החליטה הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים (להלן: הועדה המקומית) לאשר את הבקשה בכפוף לביצוע תנאים ותיקונים. הבקשה אינה כוללת כל הקלה ו/או שימוש חורג הואיל ועפ"י תב"ע מיועד המגרש לשטח לבנייני ציבור והגדרה זו כוללת, עפ"י תכנית גז/13/ 1החלה על המקרקעין, בניינים לפעיליות ספורט, נופש, רווחה ומועדונים. העורר, נציג גן הדר קורפורשיין בעליה של חלקה 149 בגוש 3709 ממנה הופקע השטח נשוא ההיתר. העורר טוען טענות שונות המופנות ברובן כנגד הליכי ההפקעה, והיעוד לצרכי ציבור במסגרת תכניות בניין עיר. אין חולק כי ההתנגדות של העורר הוגשה לפנים משורת הדין והיא אינה התנגדות לפי סעיף 149 לחוק התו"ב. במצב דברים זה לא חל סעיף 152 לחוק ועל כן על דחיית התנגדות העורר אין זכות ערר לועדת הערר. (ר' ד"ר שמואל רויטל דיני התו"ב מהדורה 22, כרך ראשון עמ' 402 ) המקור והבסיס החוקי לזכות הערר לועדת הערר, על החלטה של הועדה המקומית בנושא היתרי בניה, מצוי בסעיף 152 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 בו נאמר: "(א) (1) הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה המקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות לפי סעיף 149 (3) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו החלטה בדבר הסירוב או הדחייה." בבג"צ 594/89, מועצה אזורית ערבה תיכונה ואח' נ. המועצה הארצית לתכנון ולבניה ואח' פד"י מד (1) 565, מול האות ג', נאמר: "הלכה היא שכשמתכוון המחוקק להעניק זכות ערר, קובע הוא זאת בדבר חקיקה... בענייננו לא הוקנתה זכות כזו לגבי החלטות המועצה. באותם המקרים בחוק התכנון והבנייה, כשרצה המחוקק ליתן זכות להתנגד או לערור, קבע זאת במפורש, ומכאן שבאותם מקרים, כמו בענייננו, כשלא העניק זכות כזו - זכות זו אינה קיימת". לעניין היקפה של זכות הערר לפי סעיף 152 (א)(1) ראוי להפנות לפסק דינו של כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה דר' ביין, בעת"מ 136/00 צומת האלופים נ' ועדת הערר: "אינני חולק שזכות הערר ניתנת רק בנושאים שסעיף 149 דן בהם, דהיינו הקלה, שימוש חורג וחלוקה בסטיה מתכנית. כל מה שאני אומר הוא שסעיף 149(3) המדבר על החלטת הועדה בהתנגדות של בעל קרקע או בניין או מחזיק בהם כשהוא מאוזכר בסעיף 152 (א)(1), אינו יכול להתפרש פרשנות מילולית טכנית שאינה מתקבלת על הדעת, לפיה אם עמדה הועדה על המשמר וגילתה סטיה מתכנית ובהמשך מילאה חובתה ועשתה פרסום ובעקבות פרסום זה באה התנגדות ונדחתה, הרי רק אז תינתן לנפגע זכות ערר, ואילו אם הועדה טעתה או אולי הוטעתה לחשוב שאין סטיה כזו, או שהיא אמנם היתה ערה לצורך בהקלה אך על אף זאת נמנעה מפרסום, או אז, "יענש" הנפגע בכך שהוא יאלץ לפתוח בהליך בבית המשפט שהוא יקר, מסורבל, ממושך ופחות יעיל מאשר ההליך בפני ועדת ערר." וראה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בעתירה מנהלית 8/97 קרבסי נעמי ואח' נ. ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז ירושלים ואח' בו נאמר: "למשיבים אין מעמד בהליכי מתן היתר שלא נלוות אליו בקשה לשימוש חורג, הקלה או סטייה, זולת על פי הוראות תקנה 2 ב' ו - ג' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 ואם לא קוימו הוראות תקנות אלו... זכותם לפנות במישרין לבית משפט זה..." זכות הערר למתנגד ניתנה בחוק רק על החלטה הדוחה התנגדות. אין זכות ערר על עצם ההחלטה לתת היתר, אלא אם מוכח כי אישור הבקשה להיתר כולל סטייה מהוראות התכנית. במקרה זה לא נטען כי ההיתר אינו תואם תכנית ולא הוכח כי הוא כולל סטיות ממנה. על כן, לא הייתה לעורר זכות להתנגד בפני הועדה המקומית למתן ההיתר. . העורר טען בדיון בפנינו כי חרף היעוד לצרכי ציבור והעובדה כי נקבע כי כל השטחים יופקעו ויירשמו על שם הרשות המקומית עפ"י תכנית גז/13/ 1 לדעתו רשאית גן הדר לתכנן תכניות על גבי השטח המיועד לצרכי ציבור וכך מתוכננת מצד גן הדר עסקה להקמת מחלבה במקרקעין. דא עקא שהאכסניא הראוייה לברור טענותיו של העורר בנוגע לחוקיות ההפקעה הינם בתי המשפט. ועדת הערר מחוסרת סמכות לדון בטענות אלה. בהעדר טענה לאי חוקיות במישור התאמת הבקשה למצב התכנוני ו/או צורך בהקלה או שימוש חורג אנו דוחים את הערר. יחד עם זאת, אנו מורים לועדה המקומית להמציא לעורר בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו העתק הבקשה להיתר, ואת צו ההפקעה וזאת על מנת לאפשר לו לפנות בסעד מתאים לערכאות ככל שימצא לנכון. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי הוועדה. בניהקרקעותמבנההיתר בניההפקעה