בקשה לשימוש חורג לפתיחת צהרון בשכונת מגורים ביום 27/2/07 אישרה הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא (להלן הוועדה המקומית) שימוש חורג לחמש שנים, וזאת לאחר ביקור במקום . לשאלת וועדת הערר השיבה המשיבה 2, מבקשת ההיתר, כי מדובר בשתי קבוצות גיל - בבוקר בכ- 8 פעוטות צעירים, ואילו בצהריים מתווספים אליהם 37 ילדי צהרון בקבוצות גילים שונות. בכוונתם להרחיב הפעילות כדי 60-70 ילדים. העוררים, בעלי הזכויות במגרש הגובל במקרקעין הבקשה ממערב, ומצוי ברחוב לסל, המקביל לרחוב פרישמן, מתנגדים לקיומו של הגן - צהרון. לדבריהם מדובר במפגע רעש בלתי נסבל שחייב התקנת זיגוג כפול בחלונות ביתם, במפגע תחבורתי קשה וכתוצאה משני אלה, בירידת ערך ביתם בעשרות אלפי דולרים. העוררים אף הציגו מסמך שלא נערך כחוות דעת, בו מדווח על מדידות רעש לכאורה בבית משפחת בלס בעת הפעלת הגן, וממנו עולה כי קיים מטרד רעש כשהילדים משחקים בחוץ. כאמור, המידע הנ"ל הוגש כמכתב גרידא, ולא במסגרת חוו"ד מומחה. עורכו לא התייצב בדיון, וספק אם ניתן ליתן לו משקל כלשהו. וועדת הערר ערכה ביקור במקום, והתרשמה מגודל המגרש והבנוי, כמו גם מהמיקום הגובל ברחוב סואן המהווה מפגע רעש משמעותי. בבית הצמוד למקרקעין נשוא הערר, קיים גן נוסף. קצרה היריעה מהכיל את מכלול ההלכות הקובעות כי גני ילדים ובמיוחד פעוטונים וצהרונים הינם צורך ציבורי ראשון במעלה, אשר מקים עליו מתנגדים אשר אינם מסכימים למיקומו בחצרם האחורית (nimby). במקרה דנן הביטוי "חצרם האחורית" של העוררים משמש בענייננו פשוטו כמשמעו. כך, למשל, בעניין עת"מ 14/98 אוסקר נ' נגד הוועדה המקומית לתו"ב ראשל"צ ואח', קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק לעניין איזון האינטרסים השונים:   "תפעול פעוטונים הינו שירות קהילתי חשוב, החייב מטבע ברייתו להימצא בקרבה לסביבות מגורים, העותרים לא הראו מדוע המיקום הספציפי שנדחה מתאים פחות מאזורי מגורים אחרים...".   עוד מביא כב' השופט מודריק מדבריו של כב' הנשיא וינוגרד בת"א 1965/94 (ת"א מלון גני שלמה המלך רע"מ נגד עיריית נתניה) דברים היפים אף לענייננו:   "כולם מסכימים שיש צורך לציבור במתקני שעשועים או בתי ספר או בגני ילדים. גם המבקשים מסכימים לכך, אך למה שהם יהיו דווקא ליד בתיהם של המבקשים? בוודאי מוטב שיהיו ליד בתיהם של אחרים. כולם מסכימים שקשישים, חולי נפש, מפגרים - ראויים לדיור מוגן או למוסד שיטפל בהם. הרי לכל אחד יש במשפחתו קשיש ויכול ח"ו להיות חולה נפש או מפגר או נזקק אחר. אבל למה שבית זה יוקם דווקא במגרש שליד ביתו או מולו? מוטב שיקימו אותו ליד בתיהם של אחרים ושאני אוכל להביא את אבי הקשיש לבית אבות זה או למוסד זה כשהוא מרוחק מביתי. כמובן שגם לאחרים - שלמגרש הסמוך שלהם אנו שולחים את היזמים לבניית בית האבות וכו' - יש מה לומר. הם יעדיפו שבית האבות, המוסד הדיור המוגן יוקמו דווקא ליד הבית שלנו והרחק מהבית שלהם. וכן הדבר לגבי בתי ספר וגנים ומוסדות ממוסדות שונים". בהחלטה מאוחרת יותר, בעת"מ 1155/00 משולם צעירי נ' ועדת ערר ואח', אף היא עתירה על החלטת ועדת הערר במקרה שהיה בפנינו, קובע כב' השופט הד"ר עודד מודריק: "מנגד, בשכונת מגורים, במיוחד שכונה שחתך הגילים של יושביה צעיר, עשוי להתהוות צורך של ממש לקיים פעוטון באחד הבתים (לפעמים יותר מאחד). כל כך מפני שתחום הגילים הצריך לשירותי פעוטון אינו נתון לאחריות גורמי החינוך הממלכתיים או המוניציפליים. לכן, לא יימצאו מבנים יעודיים לפעוטונים ויש הכרח לשכנם - על דרך היתר לשימוש חורג - בבתים פרטיים. צורך הרבים הוא וצורך הפרט נדחה מפניו עד גבול מסויים. מדברים שאמרתי עד הנה יוצא ששיכונו של פעוטון בבניין מגורים פרטי הוא הכרח לא יגונה, אך ברור שבכל מקום שבו ימצא פעוטון כזה את משכנו, שם תהיה הפרעה סביבתית מסויימת. לכן, טענתו של צעירי היא מן הסוג המכונה בלעזNIMBY (NOT IN MY BACK YARD), ובשפת עבר אולי לבא"ש' (לא בחצר האחורית שלי). טענה כזאת, בדרך כלל לא תצלח (ראה למשל: בג"צ 458/98 עיריית ב"ש נ' ממשלת ישראל)". ועוד כהנה וכהנה. במסגרת האיזון בין הצורך הציבורי המוכח לשירות שמעניק הגן, ולראיה מספר הילדים המטופלים בו, לבין הפגיעה הטמונה בו לשכניו, יש ליתן את הדעת למספר פרמטרים: מיקום הגן בסמיכות מיידית לציר תנועה ראשי, דבר המקטין את המטרד היחסי שיוצר. מידותיהם הרחבות של המבנה והחצר; העובדה כי קדמת המגרש משמשת כחניה רחבת ידיים לבאי הגן; הגבול המשותף עם בית מגורי המתנגדים; העובדה כי מרבית הילדים מגיעים למסגרת הצהרון באמצעות הסעות מרוכזות, ולא בשעות העומס כי אם בשעות הצהריים; המיגון האקוסטי החלקי בחצר הגובלת עם העוררים; ירידת הערך הנטענת; אנו סבורים כי גן צהרון בהיקף המתואר בכוונות המשיבה 2, ולאורך שנים, מחייב ייעוד בתכנית בניין עיר. כלי תכנוני זה הינו מקיף יותר, וכולל אמצעים משוכללים ומגוונים יותר אשר עשויים ליתן מענה כולל, נכון וטוב יותר ביחס להיתר לשימוש חורג. באופן כזה, תתבררנה טענות העוררים ויתר השכנים, ככל שקיימות , תימצא נוסחת איזון ראויה, ובמידה ויימצא כי המצב המבוקש כאן הינו הנכון תכנונית, יהיו הנפגעים זכאים לפיצוי על פי פרק ט' לחוק התכנון והבניה. בשולי הדברים יש להביא בחשבון גם את העובדה כי בבית הצמוד (הדו) מתנהל גן ילדים נוסף, וייתכן כי תכנית בניין עיר עשויה ליתן אף לזה מענה הולם, כזה או אחר. לפיכך אנו קובעים כדלקמן: השימוש החורג יאושר ל- 3 שנים, במהלכן תנקוט המשיבה 2 בהליכים לתיקון תב"ע במסגרתה יוסף במקרקעין ייעוד לגן/צהרון. במהלך תקופת השימוש החורג לא יעלה מספר הילדים בגן ובצהרון על 50 מתוכם עד 15 ילדים בגן והיתר - ילדי הצהרון. כל הילדים לא יצאו לחצר האחורית בין השעות 14:00 - 16:00 תנאי להוצאת ההיתר הינו השלמת קיר אקוסטי אפקטיבי הפונה לעבר העוררים בגובה וחומרים שיקבעו ע"י מהנדס הועדה המקומית לאחר שנועץ עם היחידה להגנת הסביבה. קטיניםצהרוןשימוש חורג