גניבת מניות

גניבת מניות השופט א' רובינשטיין: עיינו בתיק ושמענו את טענות הצדדים ואיננו רואים מקום להיעתר לערעור. המחלוקת נוגעת למניות משיבה 1 שלפני שנים רבות -1987- נרכשו על-ידי מדינת ישראל (משיבה 2) ובוטלו עם המרתן למניה על שם המדינה. באופן פיסי היו מניות רבות שהוחזקו במשרדי המשיבה 1 ובאמצע שנות התשעים למאה הקודמת נגנבו ממשרדיה. הגניבה גררה הליכים פליליים וחקירות, שבין היתר הניבו כתבי אישום גם כנגד קרובי משפחה של המערער. לגבי המניות הספציפיות נשוא ההליך טען המערער כי נרכשו על-ידיו מפלוני ב-2008. לשיטתו, אף אילו היו אלה מניות גנובות, זכותו בהן קמה מכוח תקנת השוק. על כן תבע בבית המשפט קמא הצהרה כי הוא זכאי להירשם כבעל המניות. בית המשפט קמא, בפסק דין מנומק לאחר שמיעת ראיות, דחה את התביעה בקבעו כי הוכח שהמניות מצויות בבעלות המדינה, שכן הן מניות מבוטלות ממקורן, אשר בוטלו עם מכירתן למדינה והוצאת המניה על שמה. המערער שב וטוען לבעלות, ומסתמך בין היתר על החזרת מניות על-ידי המשטרה, בעקבות אחת החקירות שנסתיימה ללא כתב אישום. המשיבות אוחזות בפסק הדין קמא. כאמור, איננו רואים מקום להיעתר לערעור, יסוד היסודות הוא המסד העובדתי, שלפיו המדינה רכשה את המניות והן בוטלו ועברו מן העולם. העובדה שבשל טעם כלשהו, לרבות גניבה, לא הוחתמו בחותמת "מבוטל" אינה מעלה ואינה מורידה, על כן אין צורך להגיע למחוזות של תקנת השוק ולהרבות דברים על הנסיבות האופפות את הרכישות וסימני השאלה שעלו. נוכח האמור וגם על פי תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 איננו נעתרים לערעור. המערער ישלם לכל אחת מן המשיבות הוצאות בסך 12,500 ₪. דיני חברותמניותגניבה