החזרת הליך לבית המשפט המחוזי לצורך תיקון כתב תביעה הנשיא א' גרוניס: 1. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט א' ואגו) קיבל תובענה שהוגשה על ידי המשיבה נגד המערערת. המערערת לא השלימה עם פסק-הדין ומכאן הערעור שבפנינו. 2. המשיבה הגישה תובענה על דרך המרצת פתיחה ובה עתרה להצהרה כי הינה בעלת זכויות במושע, בחלקים שווים, יחד עם המערערת ברובע המיוחד באשדוד, בשטח של מאות דונמים (שטח של כ-720 דונם בהפחתה של שטחים שונים שנזכרו בהמרצת הפתיחה). עוד טענה המשיבה כי היא זכאית למחצית של שטחים שונים שהופקעו בעבר, וזאת מאחר שההפקעה של השטחים בוטלה. המשיבה ביססה את זכויותיה הנטענות על רכישה של זכויות במקרקעין מחברה בשם קבוצת בוני ערים בע"מ (להלן - קי.בי.עי) או על המחאה שקיבלה מקי.בי.עי. התברר, כי במהלך השנים, מאז שנות החמישים של המאה שעברה, נעשו הסכמים שונים בין המערערת לבין קי.בי.עי. מדובר בהסכמים הנוגעים להקמתה של העיר אשדוד ולפיתוחה. אחד מן ההסכמים נעשה בשנת 1967. סעיף 2(ד) של אותו הסכם מורה כדלקמן: "לגבי מרכז העיר, הרובע המיוחד הצמוד לו ושפת הים, קיימת נכונות לתכנון ופיתוח משותף. איתור השטחים לכל צד יקבע מזמן לזמן בהתאם להתקדמות התכנון וצרכי הפיתוח, כשהיחס הכללי הינו: 55% למדינה ו-45% לחברה". בסיומו של פסק-הדין נקבע, כי התובענה מתקבלת באופן חלקי וניתנה הצהרה כי סעיף 2(ד) הנזכר עומד בתוקפו. עוד נפסק כי המשיבה הינה חליפתה של קי.בי.עי לאותו עניין. בית המשפט אף דחה בקצירת האומר טענת התיישנות שהעלתה המערערת. כמו כן, בית המשפט לא נדרש לשאלה מהי המשמעות של האמור בסעיף 2(ד) של ההסכם מ-1967. 3. אנו סבורים כי טעמים דיוניים מובילים לקבלתו של הערעור ולהחזרתו של ההליך לבית המשפט המחוזי. מתברר, כי המשיבה לא ביססה כלל את טענותיה במסגרת המרצת הפתיחה על סעיף 2(ד) האמור. כנראה שעניין זה עלה לראשונה רק בסיכומיה של המשיבה. זאת ועוד, פסיקתו של בית המשפט הותירה את בעלי הדין בערפל משום שהסעיף הנזכר לא פורש, והתוצאה היא, כך נראה, שיידרש הליך נוסף בין בעלי הדין. אם ממילא יידרש הליך נוסף, ברי כי לא היה זה מן המידה לבסס את פסק-הדין על סעיף בהסכם 1967 שעליו לא סמכה כלל המשיבה בהמרצת הפתיחה. נוסף על אלה יש לציין כי בית משפט קמא לא נדרש לטענתה של המשיבה כי בכל מקרה היא זכאית להשבה של מחצית (או אולי 45%) מאותם שטחים שהופקעו בעבר מקי.בי.עי ושהפקעתם בוטלה. כפי שצוין, טענת ההתיישנות של המערערת נדחתה, אך בלא הנמקה מספקת. 4. יוער, כי בדיון שנערך בפנינו מסר פרקליטה של המשיבה כי שולחתו הגיעה להסכם עם קי.בי.עי ולכן אין עוד כיום נפקות לרכישת הזכויות שנעשתה בעבר או להמחאה, שכן כיום קיימת למעשה זהות בין המשיבה לקי.בי.עי. 5. בנסיבות העניין נראה לנו שיש להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי למטרות הבאות: א) מתן אפשרות למשיבה להגיש בקשה לתיקון התובענה על דרך הוספת טענה המבוססת על סעיף 2(ד) להסכם 1967. יש להניח שאם תוגש בקשה כאמור, תטען המשיבה אף בכל הנוגע למשמעות האמור בסעיף 2(ד) ולנפקותו. אין סיבה נראית לעין להותיר את סוגיית פרשנותו של הסעיף להליך נוסף. מובהר, כי אין בדברינו אלה משום הבעת עמדה בשאלה האם יש להיעתר לבקשה כאמור, אם תוגש. העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. אם בית המשפט ייעתר לבקשת תיקון, עליו לאפשר הגשת ראיות נוספות לעניין הנזכר. אם המשיבה תחליט להגיש בקשת תיקון, עליה לעשות כן תוך 45 ימים מהמצאת פסק-דין זה. ב) דיון בטענתה של המשיבה כי היא זכאית לחלק מן המקרקעין שהופקעו ואשר הפקעתם בוטלה. ג) בחינה של טענת ההתיישנות והנמקתה של ההכרעה בנושא זה. ד) מתן פסק דין חדש שיעסוק בסוגיות הנזכרות לעיל. הערעור מתקבל איפוא כאמור לעיל. המשיבה תישא בשכר טרחה בסך 30,000 ש"ח.כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים