טענת זיוף ייפוי כוח שנחתם בטביעת אצבע השופט א' רובינשטיין: בבית המשפט המחוזי ביקשו המערערים להצהיר על בטלותן של שתי עסקאות מקרקעין בחלקה שהיתה בבעלות מורישם, עסקה מ-1995 לפי יפוי כוח בלתי חוזר למכירה למשיב 1 ועסקה מ-2007 בה נמכרה החלקה על-ידי המשיב 1 למשיב 2. השאלה המרכזית במחלוקת היתה תוקפו של יפוי הכוח מ-14.4.95 שנחתם בטביעת אצבע, ומשלא צלח בירור הנושא על-ידי מומחה, הוכרע הדין על פי עדויות שהובאו. יפוי הכוח נחתם - כך נטען - במעמד עו"ד (כיום שופט ונשיא) אינאס סלאמה, שלא זכר את המקרה אך הבהיר כי כעו"ד זיהה תמיד את החותם לפניו לפי תעודת זיהוי. נטל הראיה - בגדרי המוציא מחברו - הוא על המערערים. בית המשפט ציין לעניין זה כי לא הובאו עדי מפתח מסוימים שהם חלק מן התובעים-המערערים, והובאו עדים שבחלקם אינם רלבנטיים. בית המשפט גם האמין לעדות משיב 1, היחיד שנכח בפגישת החתימה והעיד. בית המשפט דחה איפוא את התביעה. בערעור נטען כי בידי המשיבים שני עותקים של יפוי הכוח ויש שוני ביניהם (אציין כי בית המשפט קמא נדרש לנקודה זו), וכן כפרו המערערים באמון שניתן בעדות המשיב 1. הוטעם כי הערת האזהרה והדיווח לרשות המסים נעשו באיחור רב, וכי המערערים נוהגים בחלקה מנהג בעלים; לטענת המערערים, המדובר בנוכלות, זיוף ומרמה ועל כן היה צורך להקפיד על כלל הראיה הטובה ביותר. המשיבים אוחזים בפסק הדין קמא, מטבע הדברים. בפנינו טען בא כוח המערערים כי עסקינן בעסקה פיקטיבית, שנרשמה לגביה הערת אזהרה כתום עשור ובכתובת לא נכונה, שהמומחה לטביעות אצבע לא יכול היה להכריע ויש עותק נוסף של יפוי הכוח, ועל כן לא ברור מהו המסמך המקורי. על כן במאזן ההסתברויות יש לקבל - כנטען - את גרסת המערערים. מטעם המשיב 1 נטען כי בית המשפט נתן אמון בעדותו, והמשיבים האחרים הצטרפו לטענותיו. שמענו גם את אחד המערערים, שטען כי המדובר בזיופים וב"בלוף", ואביו המנוח שלגביו נטען יפוי הכוח לא מכר אדמות; הוא עצמו גר מכבר בקרקע זו ואיש לא בא להוציאו. מטעם המשיבים נטען כי לאחר תחילת ההליכים נקבעו עובדות בשטח. איננו רואים מקום להיעתר לערעור. יכולנו לעשות כן על סמך תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אך נוסיף בתמצית: עסקינן בערעור עובדתי מובהק, בעקבות קביעותיו של בית המשפט קמא. הן הקביעות לגבי נוהגו של עו"ד (כפי שהיה אז) סלאמה, הן האמון בעדות משיב 1 והן אי הבאת עדויות מסוימות - כל אלה מטים את הכף. אין צורך להכביר מלים על הפסיקה הענפה בעניין התערבות ערעורית בקביעות עובדתיות ובעניין נטלי הראיה בדין. במקרה זה - ובמובהק - אין בידינו להתערב בקביעות העובדתיות, הנראות על פניהן מבוססות בחומר, ולא בהעמדת הנטלים ואי העמידה בהם. לטענות שכנגד - כגון לעניין שני עותקי יפוי הכוח - נמצא מענה בפסק הדין קמא. התסכול שביטא נציג המערערים, בחלקו במלים בוטות שלא כראוי, משקף תחושה סובייקטיבית ולא טיעון משפטי. על כן איננו נעתרים לערעור. המערערים ישלמו הוצאות כל אחד מן המשיבים בסך 3,000 ₪. מסמכיםזיוףטביעת אצבעותאצבעותייפוי כוח