טען כי יש להורות על החייאת ההליך נוכח הפגיעה שתגרם לו

טען כי יש להורות על החייאת ההליך נוכח הפגיעה שתגרם לו בפניי בקשה לביטול פסק-דין מיום 7.8.2013 בו נמחק ההליך שבכותרת משלא שלמה אגרה ולא הופקד עירבון. וזוהי השתלשלות האירועים העומדת ברקע בקשה זו: ביום 9.10.2012 בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הבקשה כפי שהוגשה היתה לקונית ולא צורפו אליה אסמכתאות כנדרש, אך בהחלטה מיום 14.10.2012 אפשרתי למערער להגיש תצהיר משלים ולהשלים בקשתו. ואולם המבקש לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו ושב והגיש בקשה לקונית אליה צירף תלושי שכר בלבד (ולא צורפה כל אסמכתא נוספת, ובתוך כך הטענה בדבר העדר חשבונות בנק לא פורטה ולא הוכחה, כגון בדרך של הצגת אסמכתא בדבר סגירת חשבון בנק או הבהרה לאן הועבר שכרו של המערער בתקופה בה עבד). משכך בהחלטה מיום 31.12.2012 נדחתה הבקשה והעירבון הועמד על סך של 40,000 ש"ח, והמערער נדרש לשלם אגרה ולפקיד עירבון כאמור בתוך 21 ימים. המערער לא עשה כן ובהחלטה מיום 10.4.2013 קבעתי כי אם לא יסיר מחדלו בתוך שבעה ימים ההליך יימחק, או אז הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 31.12.2012, והגם שאפשרתי לו להגישה דחיתי אותה לגופה בהחלטה מיום 3.6.2013, ונתתי לו ארכה של 14 ימים לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון. ואולם גם זו הפעם לא ביצע המערער את האמור, ומשהובא התיק בפניי הוריתי בפסק דין מיום 7.8.2013 על מחיקתו. כעבור כחודשיים וחצי, ביום 23.10.2013, הגיש המערער (זו הפעם באמצעות עורך-דין) את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין ולעיון מחדש בהחלטה בה חויב בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון. בבקשה טען המערער כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 22.9.2013, ובהחלטתי מיום 14.11.2013 (עת הובא התיק בפניי) ציינתי כי טענה זו אינה נתמכת באסמכתא ואפשרתי לו לתומכה, ובתגובה שהגיש ביום 15.1.2014 (בעצמו ושלא באמצעות בא-כוחו) ציין כי ביום 22.9.2013 עיין בהחלטה באתר הרשות השופטת, וצירף תצהיר. לגופה של הבקשה - לטענת המערער יש להורות על החייאת ההליך נוכח הפגיעה שתגרם לו. כן מציין המערער כי תגובת המשיבה לבקשתו לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון מעולם לא הומצאה לידיו וכי האמור בה אינו נכון ומטעה. ואולם טענות אלו, הגם שיש ליתן להן משקל, חסרות את העיקר והוא הסבר להתנהלותו של המערער אשר הגיש הליך ביום 9.10.2012 ולא הסדיר את תשלום האגרה והפקדת העירבון בהתאם להחלטות שניתנו בעניינו עד למועד מתן פסק הדין, ביום 7.8.2013. בכל אותה תקופה ארוכה (של כעשרה חודשים) לא ניצל המערער את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, תחילה להשלים את הבקשה המקורית ולאחר מכן מתן ארכות ממושכות לתשלום אגרה ולהפקדת עירבון. לכך לא ניתן בבקשה כל הסבר. יודגש בהקשר זה כי ההחלטה מיום 3.6.2013 בה דחיתי את בקשתו של המבקש לעיון חוזר וקבעתי כי עליו להסדיר את התשלום וההפקדה בתוך 14 ימים הומצאה לידיו ביום 26.6.2013, ואילו פסק הדין ניתן אך ביום 7.8.2013. דהיינו המבקש היה ער לכך כי אם לא יסדיר את התשלום וההפקדה עד ליום 11.7.2013 ההליך יימחק, אך בחר להוסיף ולשבת בחוסר מעש, ולא הסדיר את התשלום וההפקדה ואף לא הגיש כל בקשה בעניין. התנהלות זו שקולה היא לזניחת ההליך. עוד אציין כי יש לתמוה על התנהלותו של המבקש גם בהמשך הדברים. המערער ציין כי נודע לו על פסק הדין מיום 7.8.2013 אך ביום 22.9.2013, וכי את ההחלטה מיום 4.11.2013 קיבל רק ביום 10.1.2014. החלטות אלו נשלחו לכתובת אותה מסר המערער, ובאישור המסירה של ההחלטה האחרונה כפי שחזר לבית המשפט צוין כי "המערער העתיק מגוריו לכתובת לא ידועה". ואולם המערער לא הגיש כל הודעה בדבר עדכון כתובתו ואף לא מסר מספר פקסימיליה לצורך המצאה, ובשים לב לכך כמו גם למשך הזמן הרב שחלף למן מועד הגשת ההליך, וביחס להחלטה האחרונה אף בשים לב למהות הבקשה שהגיש לביטול פסק הדין, יש לתמוה על כך שישב בחיבוק ידיים ולא בדק האם ניתנו החלטות בהליך, אלא המתין באפס מעשה כחודשיים וחצי למן המועד האחרון שנקבע לתשלום ולהפקדה ועד למועד הבדיקה הנטען באתר הרשות השופטת וכחודש נוסף עד להגשת הבקשה לביטול פסק דין. גם העובדה שהמערער מעלה אך כעת את הטענה כי המשיבה לא המציאה לו את תגובתה לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, ועד עתה לא הגיש כל בקשה בעניין מעוררת תמיהה. עוד יש לדחות את הטענות שמעלה המערער לעניין עצם חיובו בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון, שכן כפי שהובהר לו בהחלטות הקודמות אין באפשרותו, וודאי שלא בשלב זה, לערוך "מקצה שיפורים" נוסף לבקשה המשלימה שהגיש, וככל שלטענתו נפלה טעות בהחלטות שניתנו על ידי בעניין היה רשאי הוא להשיג עליהן בהתאם להוראות הדין, אך מטעמיו שלו בחר שלא לעשות כן. נוכח כל המתואר לעיל ולאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים הצריכים לעניין ואיזנתי ביניהם (ראו בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקה 22 (28.6.06)), ובשים לב למחדליו הדיוניים החוזרים והנשים של המערער, המהווים זלזול בהחלטות שיפוטיות ואשר אין לפרשם אלא כזניחת ההליך (וזאת בין היתר בשים לב למשך הזמן הרב אשר חלף למן מועד הגשת ההליך), הגעתי לכלל מסקנה כי המערער לא הרים את הנטל להוכיח כי יש להורות על ביטול פסק הדין ועל החייאתו של ההליך. אשר על כן, הבקשה נדחית. החייאת הליך