עתירה למתן צו על תנאי שעניינה התוכנית הלאומית לצמצום ומניעת זיהום אוויר (להלן: התכנית הלאומית) והוראת סעיף 5(א) לחוק אוויר נקי, תשס"ח-2008 (להלן: חוק אויר נקי או החוק). 1. ביום 1.1.2011 נכנס לתוקפו חוק אויר נקי. סעיף 1 לחוק קובע כי מטרת החוק היא להביא לשיפור איכות האוויר בישראל וכן למנוע ולצמצם את בעיית זיהום האוויר והנזקים הנגרמים בגינה. סעיף 5(א) לחוק קובע כי לשם קידום מטרת החוק תוכן תכנית לאומית שתוגש לאישור הממשלה בתוך שנה מיום תחילת החוק, קרי עד ליום 1.1.2012. על-פי הוראת חוק זו, התכנית אמורה לכלול, בין היתר, יעדים לצמצום זיהום האוויר, אמצעים לעמידה ביעדים אלה וכן הוראות למשרדי הממשלה להוצאה לפועל של התכנית. החוק אושר בכנסת ביום 22.7.2008 אולם נכנס לתוקפו כאמור רק ביום 1.1.2011, כשנתיים לאחר מכן, וזאת במטרה לאפשר למשרדי הממשלה השונים להיערך לקראת יישומו. 2. מהחומר שהונח לפנינו עולה כי העבודה על גיבוש התכנית, המהווה שלב ראשון בפעילות כלל-ממשלתית מתואמת למאבק בזיהום אוויר, החלה כבר ביום 25.8.2010, וכללה בין היתר מינוי ועדת מומחים ציבורית שמטרתה למפות את מצב איכות האוויר בישראל. לאחר שקיימה מספר דיונים, הגישה הוועדה למשרד להגנת הסביבה את ממצאיה, אשר כללו המלצות מפורטות לנקיטת אמצעים ביחס למזהמי האוויר בישראל. כמו-כן הוקמו צוותי עבודה סקטוריאליים בנושאים כגון תחבורה, תעשייה, ייצור חשמל ועוד, ובנוסף וועדה בין-משרדית אשר גיבשה את צעדי המדיניות להכנת התכנית הלאומית. ברם, במועד הגשת העתירה - 5.2.2012 - טרם הוגשה התכנית הלאומית לאישור הממשלה, כדרישת החוק. 3. עתירה זו מכוונת נגד התנהלותם של המשיבים, אשר לטענת העותרות, עמותות הפועלות לקידום איכות הסביבה בישראל בכלל ולהפחתת זיהום האוויר בפרט, נמנעו מלאשר את התכנית הלאומית כמתחייב מסעיף 5(א) לחוק אויר נקי. נטען כי אי-אישור התכנית, בייחוד כאשר החוק נוקב מועד מפורש לעשות כן כמו בנסיבות דנא, לוקה בחוסר סבירות, מפר את החובה הקבועה בחוק ומהווה פגיעה בשלטון החוק ובסמכותה של הרשות המחוקקת. עוד נטען כי הימנעות מאישור התכנית הלאומית מאיינת למעשה את תכליתו של חוק אויר נקי, שכן התכנית הינה הכלי הביצועי של החוק ועל-כן מהווה תנאי הכרחי להגשמת תכליותיו. הודגש כי לא ניתן לקבל את הטענה בדבר היעדר תקציב כנימוק לאי-יישום החקיקה נושא עתירה זו. זאת ועוד, העותרות גורסות כי הימנעות המשיבה 1 מאישור התכנית הלאומית, מהווה פגיעה בזכות היסוד של הציבור לחיים ולבריאות. 4. המשיבים הגישו תגובה מקדמית לעתירה ביום 8.3.2012 במסגרתה פירטו את הצעדים שננקטו על-ידם עד אותה עת לצורך הכנת התכנית, ועדכנו בדבר המגעים המתנהלים בין משרדי הממשלה השונים באשר לתקציב שיוקצה לביצוע התכנית. ראשית צוין כי תכנית לאומית בסדר גודל מעין זה מגובשת לראשונה בישראל, ולכן עבודת הלימוד וההכנה המקצועית שקדמו לה הצריכו זמן ומאמצים רבים על-מנת ליצור "יש מאין". לצד זאת, צוין כי בחודשיים שקדמו להגשת התגובה התקיימו דיונים בין משרדי הממשלה על מנת לסכם את פריטי התכנית הלאומית, וכי להערכת המשיבות 2 ו-3 ניתן יהיה להביא את התכנית לאישור הממשלה תוך מספר שבועות. על-כן, נענה בית משפט זה ביום 11.3.2012, לבקשת המשיבים לאפשר להם להגיש הודעת עדכון בדבר התקדמות ההליכים. מאז ניתנה החלטה זו הוגשו מטעם המשיבים מספר הודעות עדכון, שבמסגרתן עתרו הם לשוב ולעדכן את בית המשפט תוך פרק זמן נוסף באשר לסטאטוס בו מצויה התכנית, על-מנת לאפשר להם להשלים את תהליך אישורה. מבלי שנפרט כל הודעה ובקשה שהוגשו לאורך ההליך, להלן נבקש לעמוד אך על המרכזיות שבהן. 5. ביום 21.10.2012, הוגשה הודעת עדכון שבמסגרתה צוין כי לנוכח ההחלטה על פיזור הכנסת וקיומן של בחירות כלליות, הדיון על התקציב צפוי להתקיים רק לאחר הקמתה של ממשלה חדשה. לאור האמור התבקשה דחיית המועד לעדכון בדבר ההתקדמות באישור התכנית הלאומית, בשישה חודשים נוספים. 6. ביום 13.11.2012 קבע בית משפט זה, כי בשלב זה, לאור הקפאת דיוני הממשלה על תקציב המדינה לשנת 2013, לא יהא זה מעשי להורות על קיום דיון בעתירה אלא לאחר קיומן של הבחירות. 7. דיון בעתירה התקיים ביום 23.5.2013 (כב' השופטים ע' ארבל, י' עמית וא' שהם), במסגרתו הודיעה באת כוח העותרים כי נראה שחלה התקדמות בהבאת התכנית לאישור הממשלה, בפרט בנושא התקציב המוקצה ליישומה. המשיבים ביקשו מצידם כי תינתן להם תקופה בת חודש וחצי להגשת הודעת עדכון נוספת, בקשה שהתקבלה. 8. בהודעת עדכון מטעם המשיבים מיום 28.8.2013 צוין כי ביום 25.8.2013 הממשלה אישרה את התכנית הלאומית למניעה ולצמצום זיהום אויר. נטען כי בנסיבות אלו העתירה התייתרה ועל-כן יש למחקה. העותרות מצידן סברו כי יש להותיר את שאלת מחיקת העתירה לשיקול דעתו של בית המשפט. הוטעם, כי התכנית הלאומית אשר אושרה על-ידי הממשלה אינה מגשימה את המטרות המפורטות בסעיף 1 לחוק. עוד הוטעם, כי אין ביעדים ובאמצעים המנויים בתכנית המאושרת כדי להביא לשינוי משמעותי ברמות זיהום האוויר בישראל. מעבר לכך, נטען כי גם אם העתירה תימחק, ישנם שיקולים המטים את הכף לטובת פסיקת הוצאות ושכר טרחה לטובת העותרות: עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיבים לכדי פעולה, ולכן סביר כי היה לה תפקיד משמעותי באישור התכנית הלאומית על-ידי המשיבה 1. 9. הסעד אשר נתבקשנו ליתן בגדרי עתירה זו הוא צו על תנאי המורה למשיבים לפעול לאישור התכנית הלאומית לצמצום ומניעת זיהום אויר, כמתחייב מהוראת סעיף 5(א) לחוק. דומה כי משאושרה התכנית על-ידי הממשלה לאחר תהליך ארוך וממושך, העתירה מיצתה את עצמה. העותרות מעלות עתה טענות לגופה של התכנית שאושרה, ובין היתר טוענות כי היא אינה מגשימה כראוי את מטרות החוק לאוויר נקי. טענות אלה, מבלי שנביע דעה לגופו של עניין, מקומן במסגרת עתירה נפרדת ולא בהליך דנן. 10. אשר לסוגיית ההוצאות, הרושם המתקבל הוא כי אכן להגשת העתירה הייתה תרומה להחשת הטיפול בתהליך אישור התכנית הלאומית על-ידי המשיבים, ולמצער להשלמתו. משכך, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך בו התמשך ההליך על-מנת לאפשר למשיבים לסיים את הכנת התכנית הלאומית, מצאנו כי יהא זה מוצדק להיעתר לבקשת העותרות ולפסוק לזכותן הוצאות. בהתחשב באמור, העתירה נמחקת. המשיבים ישאו בהוצאות העותרות בסך 10,000 ₪, שיתחלקו באופן שווה בין העותרות.צו על תנאיזיהום אווירצווים