ביקשו כי רשויות הצבא יאפשרו את גישתם לאדמות בכל ימות השנה, וינקטו בכל האמצעים העומדים לרשותן כדי למנוע תקיפות והתנכלויות מצד תושבי סוסיא; כי הצבא יימנע משימוש בצווי סגירה המכוונים לעותרים ולמלוויהם, ומנגד - יוציא דרישות לפי צו שימוש מפריע כלפי תושבי סוסיא שפלשו לכאורה לאדמותיהם; וכי תסולקנה פלישות נוספות לחלק מן האדמות. העתירה דנן עוסקת ביחידת שטח רחבה של כ-3,000 דונם אדמה באזור סוסיא. העותרים נחלקים למספר משפחות: העותרים 13-1 ו-55-39 משתייכים למשפחת נוואג'עה הטוענת לבעלות באדמות מצפון להתנחלות סוסיא. העותרים 18-14 משתייכים למשפחת הליס הטוענת לבעלות באדמות ממערב לסוסיא; העותר 19 מייצג את משפחת דעאג'נה הטוענת לבעלות באדמות מצפון-מערב לסוסיא; העותר 20 מייצג את משפחת שריתח הטוענת לבעלות באדמות מצפון לסוסיא; העותר 21 מייצג את משפחת הרייני הטוענת לאדמות ממערב לסוסיא ובסמוך לאתר הארכיאולוגי; העותר 22 מייצג את משפחת הדאר הטוענת לבעלות באדמות ממערב לסוסיא; העותר 23 מייצג את משפחת מהאניה הטוענת לבעלות על אדמה מצפון לסוסיא - מדרום לבסיס הצבאי; העותר 24 מייצג את משפחת אבו צבחה הטוענת לבעלות על הקרקעות שמדרום לסוסיא; העותר 25 מייצג את משפחת אבו זהרה הטוענת לבעלות באדמות הסמוכות לבסיס הצבאי; העותר 26 מייצג את משפחת שעאבין-באטש הטוענת לבעלות באדמה שמדרום-מערב לסוסיא. במסגרת הדיון בעתירה התקיימו מספר דיונים בפני מותבים שונים, ניתנו החלטות והוגשו הודעות מעדכנות מטעם המשיבים הנוגעות לבירורים שנערכו בנוגע לאדמות נושא העתירה, כמו גם לצעדים מינהליים ואחרים שננקטו ביחס לכל אחת ואחת מיחידות השטח. כך למשל, בהודעה המעדכנת האחרונה שהוגשה ביום 27.10.2013, צויין, בין היתר, כלהלן: בהתייחס למקרקעין שלהם טוענים בני משפחת נוואג'עה, נמסר כי חלק מהמקרקעין הם אדמות סקר, ובירור היקפם המדויק טרם הסתיים, ואין מניעה כי העותרים יעבדו את האדמות שלגביהן אין לממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש טענה. לגבי אדמות אחרות, נמסר כי טרם הסתיים הבירור הנוגע לאופי המקרקעין והוכחת הזיקה הנטענת של העותרים. לגבי המקרקעין שלהם טוענים בני משפחת הליס - נמסר לגבי חלקה מסוימת (חלקה 5 צפון) כי לא ניתן להוציא צו שימוש מפריע נגד תושבי סוסיא שפלשו אליה לכאורה מכיוון שחלפה תקופת חמש השנים שבה ניתן לעשות שימוש בסמכות זו. עוד נמסר כי פנייה בנושא פלישה טרייה נמצאת בטיפול. לגבי האדמות שלהם טוענים בני משפחת אבו צבחא - לגבי חלקה מסוימת טרם הסתיימה עבודת המטה במועד הגשת ההודעה המעדכנת; לגבי חלקה אחרת הסתיים הטיפול המינהלי עם הוצאת צו לסגירת השטח האוסר על כניסת ישראלים; לגבי חלקה נוספת הוחלט ביום 14.8.2013 להימנע מנקיטת הליכים לפי צו שימוש מפריע משום התיישנות. לגבי האדמות שלהן טוענים בני משפחת הדאר - נמסר כי טרם הסתיימה עבודת המטה; לגבי האדמות שלהן טוענים בני משפחת הרייני בסמוך לאתר הארכיאולוגי, נמסר כי מתאפשרת גישת העותרים לחלק מן האדמות והוטלו מגבלות על חלק מן החלקה נוכח חוק העתיקות הירדני. עוד נמסר כי נבדקת בימים אלה פניית בני המשפחה בנוגע למיקום המדויק של גדר האתר הארכיאולוגי. לגבי האדמות שלהן טוענים בני משפחות מהאניה, אבו זהרה ובחיית - נמסר כי נושא גישתם החופשית של עותרים אלה לאדמות חודד אל מול הגורמים בחטיבה המרחבית, ובזה הסתיים הטיפול בעניינם. לגבי האדמות שלהן טוענים בני משפחת שריתח - נמסר כי עבודת המטה הנוגעת לבירור עניינן טרם הסתיימה. לאחר הדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה, ודינה להימחק תוך שמירת כלל הטענות. כפי שכבר ציינה הנשיאה ד' ביניש בהחלטה מיום 2.2.2011, "העתירה רחבת היקף וכוללנית, ובמתכונתה זו אינה מאפשרת בירור פרטני של הטענות". בית משפט זה קבע פעמים רבות בעבר כי ככלל אין לצרף עותרים שונים שעניינם נפרד לעתירה אחת - גם אם בקשותיהם בעלות אופי דומה (ראו: בג"ץ 3469/09 טמסה נ' השרה לקליטת עלייה (22.10.2009); בג"ץ 2336/05 חליפה נ' שר הפנים (17.11.2005); בג"ץ 6432/01 חסאן נ' הממונה על מחלקת אשרות במינהל האוכלוסין (30.9.2001); בג"ץ 3550/02 ארמילאת נ' מפקד אזור חבל עזה (2.6.2002); בג"ץ 4882/03 ג'בארין נ' שר הפנים (2.6.2003)). העתירה שלפנינו כורכת את טענותיהן של כעשר משפחות, שלכל אחת מהן תשתית עובדתית שונה וכן החלטות מינהליות שונות שנתקבלו בעניינן. אף על פי כן, בשים לב לחשיבות הנושא, בית המשפט ראה ללוות את ביצוע הפעולות שעליהן התחייבו המשיבים במסגרת הדיונים בעתירה, בנוגע לבירור הזכויות במקרקעין וההתמודדות השוטפת עם סכסוכי הקרקעות באזור, בשים לב לחובותיו של המפקד הצבאי באזור לשמור על הסדר הציבורי באזור ואת חובתו לשמור ולהגן על קניינם של התושבים המוגנים (בג"ץ 5439/09 עבדאלקאדר נ' ועדת העררים הצבאית, פסקה 11 (20.3.2012)). כפי שציינה הנשיאה (בדימ') ד' ביניש בעניין עבדאלקאדר, "המפקד הצבאי מחויב מכוח תפקידו להגן על ביטחונם ועל קניינם של התושבים המוגנים באזור, ומתוקף כך למנוע פלישות ושימוש מפריע במקרקעיהם הפרטיים. כפי שכבר נפסק, הגנה זו היא אחת מחובותיו הבסיסיות ביותר של המפקד הצבאי". עם זאת, נדמה כי המשך ניהול העתירה במתכונת זו אינו מאפשר בירור אמיתי של טענות העותרים בנקודת הזמן הנוכחית. זאת, בשים לב לתשתית העובדתית השונה והייחודית לכל יחידת מקרקעין, כמו גם ההחלטות המינהליות השונות שהתקבלו הלכה למעשה ממועד הגשת העתירה ועד היום ביחס לכל יחידת מקרקעין, והטענות החדשות של העותרים שהן פועל יוצא של החלטות אלה. המתווה הדיוני המתאים לבירור טענות העותרים הוא אפוא בהגשת עתירות פרטניות ביחס לכל יחידת מקרקעין, ככל שיש עילה לכך. עתירות אלה, שיתבססו על תשתית עובדתית מלאה ועדכנית ויתייחסו גם להחלטות המינהליות החדשות שהתקבלו במהלך הדיון בעתירה הנוכחית, יאפשרו את בירור טענות העותרים, ומובן כי כל טענותיהם - שמורות להם. בין היתר, תישמר לעותרים הטענה כי פרק הזמן שבו טופלו בקשותיהם אצל המשיבים, כמו גם פרק הזמן שבו הייתה עתירה זו תלויה ועומדת, לא יימנו לצורך פרק הזמן הקבוע בצו בדבר שימוש מפריע. העתירה דנן תימחק אפוא, ללא צו להוצאות.צבאקרקעותמקרקעין