עתירה למתן צו על תנאי לקבלת אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל כן הוגשה בקשה למתן צו ביניים המורה למשיב להימנע מהרחקת העותרת מישראל עד תום ההליכים בעתירה. 1. ביום 27.11.2008 הוגשה עתירה שבמסגרתה הלינו העותרים על הימנעותו של המשיב מלהכריע בבקשתה של העותרת לקבל מעמד בישראל. מן העתירה עולה, כי העותרת נישאה בשנת 1989 לתושב ישראל, אשר באותה עת היה נשוי לאישה נוספת, ולזוג נולדו 3 ילדים, הם העותרים 4-2. בשנת 1999 נפטר בעלה של העותרת. לטענתה, בטרם נפטר בעלה, לא היה באפשרותה להסדיר את מעמדה במסגרת בקשה לאיחוד משפחות, נוכח המדיניות הנוהגת באשר לנישואי ביגמיה. ביום 5.10.2006 פנתה העותרת לראשונה למשיב בבקשה להסדיר את מעמדה בישראל, אולם בקשתה נדחתה. העותרת הגישה ערר על החלטה זו וציינה כי מדובר בבקשה הומניטארית, ועל-כן עליה להיבחן על-ידי הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבין-משרדית). בהמשך הגישה העותרת בקשה נוספת אשר נדחתה אף היא על-ידי המשיב. על החלטה זו הגישה העותרת ערר נוסף, במסגרתו השיגה על-כך שהבקשה לא הועברה לדיון בפני הוועדה הבין-משרדית, אלא נדונה בפני הוועדה הלשכתית. ערר זה נדחה אף הוא על-ידי המשיב, אשר ציין בהחלטתו כי באפשרותה של העותרת לפנות בבקשה לוועדה ההומניטארית אשר הוקמה מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2007 (להלן: הועדה ההומניטארית). 2. ביום 18.7.2007 הגישו העותרים את בקשתם לוועדה ההומניטארית, ובה פירטו את טעמי בקשתם להסדרת מעמדה של העותרת בישראל. כך, צוין בין היתר, כי מאז פטירת בעלה, העותרת היא המפרנסת היחידה של שלושת ילדיה וכן של אשתו הראשונה של בעלה, שאינה בקו הבריאות. בהיעדר מעמד ובשל החשש להיעצר, אין באפשרותה לצאת לעבוד או ללוות את ילדיה, ולמעשה היא הפכה "לאסירה בביתה". לטענת העותרים, לאחר הגשת הבקשה הם שלחו מכתבי תזכורת חוזרים ונשנים למשיב, אולם משלא התקבלה כל החלטה בבקשה, הוגשה העתירה שבנדון. 3. בתגובה שהגיש המשיב לעתירה נמסר כי ביום 15.12.2008 אושרה על-ידי המשיב המלצת הוועדה ההומניטארית ליתן לעותרת היתר שהייה מידי מפקד האזור, אשר יתחדש כל עוד העותרת מטפלת בילדיה הקטינים. אי-לכך, סבר המשיב כי העתירה התייתרה ודינה להימחק. העותרת השיבה, בתגובה מטעמה, כי היא עומדת על עתירתה היות שמשמעותה של עמדת המשיב היא כי בעת שימלאו לבנה הצעיר, יליד שנת 1993, 18 שנים - היא תגורש מישראל. 4. ביום 9.2.2011 התקיים דיון בעתירה, לאחר שהמשיב התבקש להעביר לידי העותרים את פרוטוקול הדיון בוועדה ההומניטארית ואת נימוקי ההחלטה. במהלך הדיון התברר כי הטיעונים שהובאו בפני הוועדה באשר לגילאי ילדיה של העותרת לא היו מדויקים. בהינתן העובדה כי היתר השהייה שניתן לעותרת עמד לפקוע, עת ימלאו לבנה הקטין 18 במהלך חודש מרץ 2011, החלטנו כי העניין יוחזר לוועדה ההומניטארית על-מנת שתשקול עמדתה על בסיס נתונים מעודכנים, תוך התייחסות למכלול נסיבותיה של העותרת. 5. בהודעת עדכון שהגיש המשיב ביום 15.12.2011, נמסר כי הוועדה ההומניטארית בחנה בשנית את בקשת העותרת והחליטה שלא לשנות מהמלצתה, בהטעימה כי הטעם ההומניטארי אשר עמד בבסיס ההחלטה הקודמת ליתן לעותרת היתר שהייה - העובדה כי חלק מילדיה עודם קטינים - פג. 6. ביום 4.6.2013, לאחר שהתקבלה תגובת העותרים להודעת העדכון מטעם המשיב, התקיים דיון נוסף בעתירה, שבסופו שבנו וביקשנו את המשיב לחזור ולשקול פתרון יצירתי שיסייע לעותרת במצבה. 7. בהמשך לכך, ביום 3.11.2013 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיב, במסגרתה שב וטען כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות, שכן החלטתו ליתן לעותרת היתרי שהייה מתחדשים רק עד הגיע ילדיה לבגרות, היא סבירה ומאזנת בין השיקולים הרלוונטיים השונים, ובכללם השיקול ההומניטארי כי ילדיה לא יוותרו ללא אפוטרופוס לאחר מות אביהם. כן צוין כי נסיבות העותרת עצמה אינן מקימות עילה למתן מעמד. לצד זאת נמסר, כי "כפתרון פשרה ולפנים משורת הדין" הוחלט להעניק לעותרת "היתרי מת"ק מתחדשים (בהתאם לנהלים המקובלים, לרבות בתנאי שלא תקום מניעה פלילית או ביטחונית וכיוב')". המשיב סבר כי מדובר בפתרון מאוזן ומעשי, וביקש כי בכפוף להצעה זו תידחה העתירה. 8. בתגובת העותרים נמסר כי לאור הצעת המשיב הם מסכימים למחיקת העתירה, בכפוף לכך שיצוין בפסק הדין כי העותרים שומרים על מלוא טענותיהם, וכן על זכותם לפנות בבקשה לשדרוג מעמדה של העותרת לרישיון ישיבה ארעי. המשיב מתנגד למחיקת העתירה בכפוף לשמירת טענותיהם של העותרים כבקשתם, מהטעם שהדבר לא יביא לסיום ההתדיינות המשפטית. הובהר כי ככל שהעותרת אינה מקבלת את הצעת המשיב, אשר ניתנה לפנים משורת הדין ובהתאם להמלצת בית משפט זה, המשיב דבק בעמדתו כי דין העתירה להידחות לגופה. 9. כאמור, עתירה זו הוגשה כנגד החלטת המשיב שלא לאפשר לעותרת להסדיר את מעמדה בישראל. התמונה שנפרשה בפנינו היא תמונה מורכבת העולה מנסיבותיה האישיות של העותרת, ובהן עובדת היותה אישה מבוגרת, אם לשלושה ילדים המתגוררים בישראל, השוהה בארץ תקופה ארוכה באופן חריג, של למעלה מ-25 שנים מבלי שהוסדר מעמדה, בין היתר בשל העובדה שהייתה נשואה למי שעבורו היו אלה נישואיו השניים. בדיונים שנערכו בפנינו הבענו בפני המשיב שוב ושוב את אי-הנוחות שמעורר חוסר היכולת למצוא לעותרת פתרון אשר יאפשר לה להמשיך ולשהות בישראל כדין, בשים לב לנסיבותיה המיוחדות המפורטות לעיל. המשיב הודיע כי בהתחשב בהערות בית המשפט, הוחלט להעניק לעותרת היתרי מת"ק מתחדשים אשר יאפשרו לה להמשיך להתגורר בישראל כדין, מבלי שהמשיב הגביל זאת בזמן. אנו מברכים על החלטת המשיב וסבורים, כי בנסיבות אלה, ובהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הוועדה ההומניטארית אשר שקלה את בקשתה של העותרת, יש בפתרון זה, שלפנים משורת הדין, כדי לתת מענה למצבה ולאפשר לה להמשיך ולשהות בישראל לצד ילדיה באופן חוקי. לאור זאת, דין העתירה להידחות. למותר לציין, כי לבית משפט זה נתון שיקול דעת לשוב ולדון, בנסיבות מסוימות, בעניין שכבר הובא בפניו (ראו בג"צ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (28.6.2005)). העתירה אפוא, נדחית. אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםצו על תנאירשיון ישיבת קבעצווים