סעיף 131 לחוק התכנון והבניה תכנית המיתאר הארצית 131. תכנית המיתאר הארצית - כוחה יפה מכל תכנית אחרת, אם לא נאמר אחרת בתכנית המיתאר הארצית. עניינו בהיתר הכולל הקלות בקווי בנין, הקלה בקומה וכן הקלה בזכויות בניה במגרש בנתניה. מדובר בהקלה כמותית הנסמכת הן על הוראות התכנית החלה במקום הקובעת תוספת 6% בגין הריסת מבנה קיים, על מנת לתרום להתחדשות, כמו גם על הקלות נוספות בהתבסס על סעיף 131 לחוק התכנון והבניה (התשכ"ה 1965), ותקנות התכנון והבניה (סטייה ניכרת מהיתר התשס"ב - 2002). עפ"י הדין ניתן בין היתר לבקש תוספת 6% לשטח מגרש וכן 5% בגין מעלית (המתוכננת בבנין) וכן 2.5% בגין כל קומה נוספת מבוקשת. ההקלה המתבקשת בזכויות בניה פורסמה כהקלה ב- 16% בנייה. בפועל התבקשו כ- 13.5% בלבד. בסופו של דבר מתבקשת הקמת בית משותף בן 5 קומות על עמודים בתוספת בניה על הגג. שטח המקרקעין עולה כדי 500 מ"ר ומתבקשת בהן בניה של 610 מ"ר דהיינו 122% מתוכם 102.5% ו- 6% על פי התב"ע והיתר בהקלות. העוררים בעלי החלקה הסמוכה ומבנה צמוד קרקע הבנוי בה בקו בנין 0 למקרקעין, מתנגדים לבקשה. עיקר טענותיהם של העוררים מכוונות נגד העובדה כי הבניין שהיה בנוי בחלקה נהרס, לטענתם שלא כדין תוך גרימת נזקים לביתם. לפיכך, טוענים העוררים, והואיל ומטרת התב"ע, הוצאת ישן מפני חדש, כבר הושלמה אין טעם להקצות את 6% המהווים עפ"י התב"ע תמריץ לעבודה שכבר בוצעה. בהתאם חוששים העוררים מנזקים שיגרמו בזמן הבניה נוכח סמיכות המבנים. המשיבה 1, הועדה המקומית לתו"ב נתניה (להלן: "הועדה המקומית") טוענת בהקשר זה כי ההחלטה ליתן היתר אשר כללה אישור הריסה, הוצאה קודם להריסה בפועל, והעיכוב בהוצאת ההיתר עצמו נגרם בשל הגשת הערר והעדר יו"ר בועדת הערר. המשיב 2 טוען כי ההריסה התחייבה כתוצאה מפלישת גורמים עבריינים למבנה, ולבקשת שכנים. מעבר לכך טענו הועדה המקומית והמשיב 2 כי מדובר בבקשה סבירה כמותה אושרו בקשות נוספות באותה סביבה ואף באותו רחוב. לעניין התמריץ, טוענים המשיבים כי ראשית, בעת קבלת ההחלטה נשוא הערר טרם בוצעה ההריסה בפועל, ושנית, כי התמריץ ניתן הואיל והשיג את מטרתו - בנית מבנה חדש בהתאם לתב"ע. בשולי הדברים הובהר כי בין הצדדים נתגלע סכסוך הדדי שהגיע לידי ביטוי גם במעשי אלימות לכאורה ותלונות מתאימות במשטרה. במסגרת הדיון שנערך בפני ועדת הערר התברר כי הבקשה תוקנה בהתאם להחלטת הועדה המקומית. הבקשה המתוקנת הועברה לעיון העוררים אשר טענו כנגד האלמנטים הבאים: הוספת חנית נכה תחת קומת העמודים, תוספת קומה נוספת והגדלת שטח מרפסת הגג בקומה זו, תוספת יציקת רצפה בקומה ראשונה, העדר גישה למרזב גג הרעפים של העוררים, העדר נסיגה בקו בנין מערבי, דופן קיר מרפסת נמוך כך שניתן להשקיף אל בית העוררים, חלונות בקיר המערבי במרחק של 1.5 מ' מעל החלקה. על כך משיב המשיב 2 כדלקמן: לא מדובר בקומה נוספת כי אם בחיבור חדר המדרגות לגג העליון על פי דרישות רשויות כיבוי אש. מעבר לחיבור הנ"ל לא הוספה בנייה נוספת. חניית הנכה חייבה הרחקת הגדר בין הבית הקיים מ1.60 ל- 2.92 מ' והרחקת היציאה האחורית מהלובי, חדר המדרגות הוסט למיקום אחר בלובי הכניסה על מנת למנוע הפרעה מול החלונות במטרה לאפשר זרימת אור ואוויר לשכנים. הכרעה עניינו בהקלה שניתנת לצורך שיפור התכנון במגרש צר וקטן יחסית בו קבעה התב"ע הרלבנטית בניית בית משותף. בצירוף ההקלה עולות 5 הדירות המתוכננות במגרש כדי 120 מ"ר בממוצע, ואנו סבורים כי התכנון הגיוני. הלכה פסוקה היא כי: "הליכי 'ההקלות' נוצרו, כפי ששמם מעיד עליהם, כדי להקל על בוני הבתים ולא להצריכם לידי ההליכים הממושכים והמסורבלים של תיקוני תכניות; " בג"ץ 195/79 יצלף חברה למפעלי בנין בע"מ ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל-אביב ואח' [29], בעמ' 462. המחוקק בחר לשמר מכשיר זה גם במסגרת הרפורמות (ובראשן תיקון 43 ) שעבר החוק, כפי שנפסק בעניין ע"א 6291/95 בן יקר גת נ' הועדה המיוחדת לתכנון ולבניה מודיעין פ"ד נא 2 825,861: " חרף הביקורת העקבית שהוטחה במוסד זה, בחר המחוקק שלא לוותר על מוסד זה. גם כשנעשתה בשנת 1995 רפורמה מקיפה בדיני התכנון והבניה בגדריו של תיקון מס' 43 הנזכר לעיל, נותר מוסד ההקלות על תלו." עיקרו של הערר הופנה כנגד עצם הבניה במקרקעין בצמידות לבית קיים, והקדמת השלב הראשון של ההריסה להוצאת ההיתר. אנו דוחים את הטענה לפיה מקום בו נהרס בניין ישן אין מקום ליתן 6% אחוזי בניה הקבועים בתב"ע כתמריץ לבניה חדשה. ברי, כי תכלית התמריץ מושגת במקרה כזה ובמקרקעין יבנה מבנה חדש בהתאם למטרות התב"ע. קביעה לפיה מקום בו נהרס מבנה טרם הוצאת ההיתר שוללת התמריץ הנ"ל, עלולה לפגוע גם בבעלים שהרס על פי היתר וברי כי לא לכך התכוון המתכנן. יחד עם זאת, אנו סבורים כי ההריסה ללא היתר, יהיו נסיבותיה אשר יהיו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. במידה ונגרם נזק לעוררים בגין פעולה שלא כדין יש מקום לנקיטת ההליכים אזרחיים להטבת אותו נזק וייתכן כי גם הליכים אחרים, אולם אין זה בסמכותה ומתפקידה של ועדת הערר להחליט בעניין זה. הטענות התכנוניות הועלו רק בשעת הדיון ובתגובה לבקשה הגם, שחלקן נעוצות באלמנטים שהופיעו כבר בהגשה המקורית. אלא בהתחשב בעובדה כי וועדת הערר הינה ועדה תכנונית ראינו לנכון לדון בהן. לעניין תוספת "הקומה הנוספת" אנו מקבלים את עמדת המשיב 2. אכן מדובר ביציאה לחדר המדרגות לגג בהתאם לתקנות כיבוי אש. "העדר גישה למרזב" - קיים פתרון בתווך בין הבניינים והמים מתנקזים בכיווני החזיתות הקדמית והאחורית. תוספת יציקה בקומה ראשונה - אכן מדובר בחדר המדרגות המרוחק מבית העוררים. דופן קיר מרפסת נמוך - אנו מקבלים את עמדת העוררים. חלונות בקיר מערבי - אנו מקבלים את עמדת העוררים. חנית נכה אנו מקבלים את עמדת המשיבים. אך מוסיפים לעניין זה הסדר נוסף כפי שיפורט להלן. לפיכך הבקשה תתוקן כדלקמן: יושלם קיר המרפסת כדי גובה 1.80 מ''. חלונות הקיר המערבי יועתקו לחזית אחרת הדבר יאפשר בניה בקו אפס במגרש העוררים בבוא היום. חנית נכה - במקום בו סומנה "גדר ההפרדה" בגבולה המערבי של חנית הנכה, יבנה קיר או מחיצה אטומה בגובה עד 2.30 מ' ובהם סבכה אטומה שתאפשר הטיפול בשטח הנ"ל בתאום עם הועדה המקומית. המשיב 2 יתחייב לשפות את העוררים בגין כל נזק שייגרם ככל שייגרם, כתוצאה מהבניה במקרקעין נשוא ההיתר בכתב שיפוי להנחת דעת הועדה המקומית. בניהחוק התכנון והבניהתכנון ובניה